התפקיד החשוב ביותר של המנהיג

תחום המנהיגות כולל נושאים רבים: דמות המנהיג, אישיות המנהיג, יכולתו לקבל החלטות תחת לחץ, כושר החשיבה והניתוח שלו, יכולתו לתפקד בקבוצה, יכולתו לקבל ביקורת, החשיבה היצירתית שלו, עד כמה הוא מסוגל לחשוב באופן מקורי ומחוץ לקופסה, עד כמה הוא סבלני, תרבותי, בעל השכלה רחבה בתחומים רבים, והעיקר – יכולת המנהיג לתכנן את פרישתו מהתפקיד ולהכין יורש שייקח את המושכות וינהיג את החברה ואת המדינה אחריו.

לפני חודשים מספר פורסם מאמר מעניין בביטאון "פורבס" שכותרתו: "מנהיגים גדולים תמיד דואגים לאמן את מחליפיהם". במאמר מסביר המחבר מייקל פולאק את התפקידים והאחריות של המנהיג: המנהיג אחראי לאיכות התפקוד של העובדים תחתיו, עליו לדאוג שיבצעו את עבודתם באופן המיטבי; הוא אחראי לשמור על התקציב, שלא תהיינה חריגות ולא תבוצענה עבודות לא מתוכננות; עליו להפיח בצוות שלו רוח עבודה חיובית, אווירה מקצועית והעיקר – רוח צוות חברית.

אבל, אומר פולאק, כל זה לא מספיק. מנהיג חזק ומצליח צריך להקדיש משאבים לקדם את העובדים, לדאוג שיהיו מיומנים בכל הטכנולוגיות החדישות, לקדם את המוכשרים ביותר, לקדם את אנשי הצוות בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר, והכי חשוב להכין ולאמן את המנהיג הבא, את מי שיחליף אותו.

הנימוקים שפולאק מעלה הגיוניים ביותר. כל חברה וכל פרויקט אינם עומדים במקום. דברים מתרחשים, דברים קורים, החברה מתקדמת. וללא ספק בדרך מתרחשים אירועים בלתי צפויים, אירועים חיוביים ושליליים, אשר דורשים חשיבה מחוץ לקופסה, ערנות, דמיון ויצירתיות. התגובה הקלאסית של המנהיג במקרים כאלו היא "תנו לי לטפל במשבר". ברם, אומר פולאק, זו טעות חמורה. המנהיג בדרך כלל ישליך מניסיון העבר, ולא בטוח שיבחר תגובה שתתאים למצב החדש. התגובה הלא מתאימה יכולה לגרום נזקים חמורים לחברה כולה.

הצעתו של פולאק היא: חשיבה קבוצתית. קיים סיכוי גבוה שמישהו מהצוות יציע תכנית טובה מהתכנית של המנהיג, המבסס את תכניותיו על ניסיון העבר ולא על האפשרויות של העתיד. יתרה מזו, המנהיג שיושב על כיסאו תקופה ממושכת, אינו נוהג לקבל דעות סותרות את שלו, והוא עלול לפרש דעות סותרות כחתרנות. פולאק טוען שהוא עצמו מיישם את החשיבה הקבוצתית בארגון שלו, והטקטיקה הזאת מונעת הרבה החלטות שגויות.

ברם, הטענה החשובה ביותר במאמרו של פולאק היא – חילופי הנהגה. מנהיג חכם, מנהיג גדול, דואג להכין את היורש שלו. מנהיג גדול יודע שתוקף מנהיגותו קצוב – לעיתים קצוב בחוק, לעיתים בתרבות או בנוהג. כך או כך, מנהיגות היא תופעה שזמנה קצוב. ולכן אחריותו של המנהיג לדאוג שלא ייווצר ואקום, שתהיה המשכיות ושיהיה יורש ראוי.

הנשיא הראשון של ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון היה נשיא במשך שתי קדנציות. בית הנבחרים הציע למנות אותו לנשיא לכל החיים, אבל הוא סירב, ואחרי הקדנציה השנייה פרש לביתו. בנאום הפרידה הוא אמר שמנהיג לא צריך להיות בתפקיד יותר משתי קדנציות, אף שבאותה תקופה החוקה לא קבעה הגבלת זמן לתפקיד הנשיאות. מעניינת העובדה שעד סוף מלחמת העולם השנייה, כל נשיאי ארצות הברית מילאו רק שתי קדנציות מפאת הנוהג, לא מפאת החוק. החוק המגביל את הנשיאות בארצות הברית לשתי קדנציות נחקק רק לאחר בחירתו של רוזוולט לקדנציה רביעית. במדינות רבות הנשיאות מוגבלת לשתי קדנציות או פחות. במקסיקו למשל הנשיא יכול להיבחר לתקופה אחת בלבד של שש שנים והוא לא יכול להיות חבר פעיל בכנסיה או בדת כל שהיא.

אצלנו לעיתים קרובות נשמעת הטענה "לביבי אין תחליף". זו טענה מופרכת מיסודה. הנשיא הצרפתי דה גול אמר שבתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף. אנחנו חייבים לתכנן את החלפת המנהיגות כדי שהמנהיג הטוב ביותר ייבחר. אסור שהבוחרים יחשבו שלביבי אין תחליף וחמור עוד יותר – שביבי עצמו יחשוב שאין לו תחליף.