אסור להשאיר את המצב הקיים

צריך לשקם את רצועת עזה
שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

בחודש האחרון ישראל מתמודדת עם הפגנות חמאס ברצועת עזה, ועם הניסיונות לפרוץ את הגדר אל תוך שטח ישראל. צה"ל ריכז כוחות גדולים שכוללים צלפים רבים על גבול הרצועה ומנע את החדירה לשטחנו. הממשלה, כמנהגה, לא חיפשה פתרון מדיני אלא הטילה את ההתמודדות עם האתגר על הצבא. כעת ישראל תידרש להסביר את תוצאות האירועים בשטח לחברי ועדת חקירה מטעם האו"ם.

הבעיה ששמה "רצועת עזה" מלווה את ישראל שנים רבות והיא בבחינת "פצצה מתקתקת" המאיימת על ישראל. גם ההתנתקות בשנת 2005 ופינוי חיילי צה"ל והמתנחלים מהאזור לא פתרו את הבעיה. אומנם יצאנו מן הרצועה, אך בה בעת ניתקנו את שני מיליון תושביה מן העולם, ואנחנו שולטים במעברים היבשתיים, הימיים והאוויריים מן הרצועה ואליה.

לפני 50 שנים, במפקד שערכנו במקום, מנתה האוכלוסייה 356 אלף תושבים. היום הוכפלה האוכלוסייה פי 5 והיא מונה שני מיליון איש. 44% מכוח העבודה ברצועה מובטלים, שיעור האבטלה בקרב הצעירים מגיע ל-61%. 34% מאוכלוסיית הרצועה חיים מהכנסה שמתחת לקו העוני העמוק על פי הבנק העולמי, לעומת שיעור החיים בעוני עמוק בישראל שעומד על אפס אחוז. לא תהא זו טעות גסה לומר שתושבי עזה איבדו את הטעם לחייהם. ישראל איננה יכולה לגרוס כי אלו הן בעיות של תושבי עזה בלבד, וגם איננה יכולה להתעלם מההשלכות שיש למצב בעזה על מדינת ישראל.

בעיית הרצועה מונחת לפתחנו, היא לא תיעלם מעצמה. אומנם אין כיום הידברות בין ישראל לבין "בעלי הבית" הנוכחיים, כלומר הנהגת החמאס, אולם אם יש אמת בידיעות שלפיהן הנהגה זו מבקשת "הודנה", מן הראוי לא להתעלם מכך. ויתרה מזאת, כדאי להידבר עם חמאס במטרה לדון בבעיות היסוד.

במאמרים קודמים כתבתי על הצורך בתוכנית מדינית שתכלול פיתוח לשטח ולאוכלוסייה. כמו כן עלינו לזכור כי שני שליש מתושבי הרצועה נמנים עם אוכלוסיית הפליטים הפלסטינים, ועל כן תוכנית הפיתוח צריכה לכלול גם את שיקום הפליטים והעברתם ליישובי קבע. כל זאת בשילוב פיצוי כספי נאות שתיתן קרן בין-לאומית לשיקום פליטי 48', קרן שגם ישראל תשתתף בה.

ישראל לא תוכל לעשות זאת בכוחות עצמה, אך היא תוכל לרתום למשימה את מנהיג העולם החופשי טראמפ ואת ארה"ב. לתוכנית בין-לאומית כזו ניתן יהיה לגייס גם את העולם החופשי, את מדינות אירופה וגם את מצרים וסעודיה.

ייתכן שזוהי תוכנית יומרנית. אולם המצב כפי שהוא היום ברצועת עזה מחייב זאת, אסור להשאיר את המצב הקיים.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

8 תגובות

  1. מסכים בהחלט ש "אסור להשלים עם המצב הקיים", מכול הסיבות הנכונות שציינת. אבל עכשיו צריך לדון בפתרונות שהצעת.
    1.הרעיון לקבל את ה"הודנה" הוא רע מיסודו, שכן הפסקת אש לזמן קצוב עושה אותנו בני ערובה בידי החמאס, ברצותם יתקפו וברצותם ינוחו, יעזרו כוח ויתחמשו עד לסבב הבא. יש ללכת לפתרון של קבע.
    2.המחשבה שרווחה כלכלית תשנה את האידיאולוגיה הדטרמיניסטית המוסלמית הרואה את חיסולה של הישות הציונית מצווה דתית שאין להפר אותה, היא נאיבית ומסוכנת ביותר, שבמקרה הטוב רק דוחה את הסבב הבא ומעבירה אותה לילדינו ונכדינו.
    3.המחשבה שניתן לפרז את הרצועה מנשק, לא יעמוד במבחן המציאות (גם לא בגדה המערבית). אף ערבי לא יתפרק מנשקו תמורת שק אורז. כמאמר ערפאת "אנחנו יכולים לחיות על פיתה וזיתים עוד הרבה זמן, אתם לא".
    4.אין לחמאס אינטרס לשפר את המצב ההומניטרי ברצועה, אדרבא, ככול שירבו התלאות, ההרוגים והפצועים, כך הפלסטינים זוכים לנקודות בדעת הקהל העולמית וההסתה נגד ישראל גוברת (ראה שריפת מעברי המזון, החמצן של הרצועה שכול העולם מתעלם ממנה..רק כדי להגביר את המצוקה). כך הם מגייסים את המוסדות הבינ"ל ללחץ על ישראל.
    5.כול מהלך כזה הנוגד את האינטרס של הרשות הפלסטינאית, רק יחליש את המתונים שבאויבינו, החמאס יצבור אהדה גוברת, וישתלט באופן מוחלט על כל פלסטין. יתכן ותאמר שעדיף לישראל לעמוד מול החמאס בלבד שהוא היריב הקשה ביותר מאשר הרשות, אבל כרגע אני לא רואה בכך יתרון בטווח הארוך.
    6.מישום מה אני לא רואה בתכניתך את מצריים, שהצליחה לחמוק לגמרי מאחריותה למצב ברצועה. ברור שכול ה"זעם" הפלסטינאי מופנה נגד ישראל, איך לא, אבל המצרים יודעים היטב עם מי יש להם עסק, ולכן אני לא רואה סיכוי שהם ירתמו לשיקום הרצועה, המחייב גם להפקיע שטחים מחולות מדבר סיני לטובת הגידול הפרוע של האוכלוסייה ברצועה.
    7. אני מניח שאתה יודע, שהמצב ברצועה באופן כללי הרבה פחות גרוע מהמתואר בתקשורת, יש סרטים רבים של רשתות זרות המתארים חיי לילה סוערים למדי, בתי קפה, מסעדות ובתי שעשועים לרוב, שעשירי הרצועה חיים בהם יפה למדי, לכן צריך גם להיזהר ממניפולציות תקשורתיות מגמתיות, אף שאין בכך כדי לפתור אתנו מהבעיה.
    נוכח כול האמור, אינני מתיימר למצוא פתרון של זבנג וגמרנו, אבל בפירוש אני מתכוון שלא להיסחף לאשליות המבוססות על הנחות שגויות.
    נכון שאנו עומדים בפני מלחמת התשה ארוכה, אך רק מי שיהיה נחוש יותר ובעל אורך נשימה, יזכה לשרוד על האדמה הזו.

    1. מסכים עם כל מילה אבל:
      האם לא ניתן לגייס את הדת/הקוראן למלחמה?
      אינני בקי בנבכי האיסלם אבל:
      האם לא כתוב בקוראן שהארץ יועדה ליהודים?
      האם מסגד אל אקצה הוא אמנם בירושלים?

      1. ברור שצריך לשקם את עזה. יש לכך ידע טכני ויהיו לכך מקורות כספיים. גם מהמדינות הערביות וגם ממדינות המערב. ישנה רק בעיה אחת – הם לא רוצים. הם רוצים "לסיים את הכיבוש". דהיינו לחסל את מדינת ישראל. יכול להיות שיגיע יום שהם יתפכחו. עד אז – ללחוץ עליהם ולדכא את רצונם\יכולתם לחבל ולהרוג בנו.

      2. קראתי את הקוראן. כמו בכול כתבי הדת באשר הם, כול אחד יכול למצוא תימוכין לעמדותיו. כך גם בקוראן, יש פסוק המזהה את היהודים עם ישראל ויש פסוקים המדברים על השמדת כול הכופרים,
        באופן כללי הקוראן קורא למלחמת קודש כמטרה העליונה והיהודים היושבים על אדמה הנחשבת מוסלמית, הם חלק מכך. לכן אני מתקשה לראות כיצד ניתן לגייס את הקוראן לעניין השלום, לצערינו

  2. ממשלת ישראל בחרה שלא להוביל מהלך מדיני ולכן היא תהיה מובלת שלא על פי רצונה בבוא העת…

    1. ממשלת ישראל בחרה להוביל. היא מובילה – ועוד איך. כמובן בכיוון הפוליטי שהממשלה בחרה להוביל. כך זה עם האמריקאים. כך זה עם הרוסים. כך זה עם חלק ממדינות ערב הסוניות. כך זה ביהודה ושומרון ומתברר שכך זה גם מול איראן.
      תפנים – בבוא העת ישראל תעמוד בעמדת כוח הרבה יותר מוצקה מאשר אתמול. אף אחד לא יוביל את ישראל שלא על פי רצונה. חלפו הימים שאייזנהאואר פקד על בן גוריון לסגת מסיני.
      אני יודע שזה קשה מאד מבחינה פסיכולוגית לשנות עמדות.
      אנא ממך – טול קורה מבין עיניך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן