ספרות ריגול – המציאות עולה על כל דמיון, ולהפך

הרהורים בעקבות כנס ספרות הריגול הראשון (2)
תמונה של אבי
אבי גולדברג

במאמרי הקודם סיפרתי על המלחמה הרכה – חדירת המחשבים לעולם הריגול, הן בספרות הן במציאות, וכעת אמשיך בהרהורים על ספרות ריגול. הפעם אנסה לתהות על המיוחד בסוגה ספרותית זו.

על הקשר ההדוק שבין ספרות לריגול אפשר היה לעמוד מדבריהם של בכירי סופרי הריגול בישראל, שהתכנסו לאירוע משמעותי ראשון בכנס ספרות הריגול שהתקיים בתל אביב בחול המועד פסח. בכנס נדונו שאלות כמו הגבולות המטושטשים בין מציאות לבדיון בספרות הריגול, החיסיון והצנזורה המוטלים על היצירה האמנותית בתחום הריגול, היכולת של ספרות הריגול לפענח את העתיד (מקרה בוחן: המאבק בין ישראל לאיראן) ומידת האותנטיות של תיעוד ספרותי של אירועים מהעבר (למשל פרשת טוביאנסקי). בכנס השתתפו כותבים ותיקים ובולטים בתחום ספרות הריגול, ביניהם ד"ר מיכאל בר זוהר, חגי טיומקין, מישקה בן דוד ואמנון ז'קונט.

על הסימביוזה בין ריגול לספרות העיר אלי אשד, חוקר תרבות פופולרית ממארגני הכנס, כי סופרים שימשו מאז ומעולם "חומר" הבונה אנשי ביון והיו מעורבים בתככי ריגול. בין הידועים שבסופרים שפעלו בשירות ארגוני הביון אפשר למנות את פבלו נרודה, איאן פלמינג, פרדריק פורסייט, רואלד דאל, גראהם גרין ורבים אחרים. אבל מלבד נטייתה של נפש הסופר לעולמות נסתרים ולמעורבות רגשית ואידיאולוגית, אפשר לראות היבטים נוספים ומעניינים בקשר בין ריגול לספרות.

ההיבט הראשון והגלוי לעין הוא מקומה של ספרות הריגול הענפה בהנגשת האפרטוס החשוך של מנגנוני הביון בדרך של בדיון או תיעוד. ספרות הריגול משמשת צוהר כמעט בלעדי לחשיפת המתרחש בנבכי העולם האפל של הריגול. פן זה של הטלת אור על עולם מסתורי הוא דו-ענפי.

הענף האחד הוא הספרות הדוקומנטרית המתעדת מקורות גלויים ומותרים לפרסום של פעולות ביון, כמו בספריו של יוסי מלמן "הספינקס" (2007), העוסק בנשיא מחמוד אחמדינז'אד ובתכנית הגרעין האיראנית, ו"מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין" (2012), שהוא מחקר על סוכנויות הביון של ישראל. דוגמה נוספת היא הספר "תמוז בלהבות", המתעד את מבצע השמדת הכור הגרעיני בעיראק, מאת שלמה נקדימון.

הענף השני הוא הספרות הבלטריסטית, המנתקת עצמה מאירועי אמת ועולם הריגול המופיע בה הוא בדיון ספרותי. שאלה בפני עצמה היא עד כמה אכן בדיוניים התרחישים של רומנים מרתקים אלה. ג'ורג' סמיילי, גיבורו הספרותי של ג'ון לה קארה, היה דמות מפתח בתדמיתו של הסוכן החשאי האפור בעת המלחמה הקרה. ג'ורג' סמיילי צעד על שביל סלול של ספרות ריגול עשירה שהובילו סופרים כמו גרהאם גרין וסומרסט מוהם. ספריהם של סופרים אלה ואחרים היטיבו לצייר את עולם הריגול ברומנים מרתקים והיטיבו לבנות את התדמיות של עולם זה בתודעת הקוראים, החל ממלחמת העולם הראשונה ועד למלחמה הקרה.

גם סופרים שהעדיפו להעמיד את עולם הריגול על קרקע הפנטסטי, להעניק לעולם הריגול זוהר וממדים מיתיים שכנראה אין בו במציאות, מילאו תפקיד חשוב. אמנון ז'קונט הצביע על בניית התדמית ה"בונדית" של המרגל הכול-יכול בספריו של איאן פלמינג כדמות מפתח בספרות הריגול, הדמות הזוהרת הפומבית כמעט.

אוסיף כי סוגה זו של הוספת אלמנטים דמוניים ופנטסטיים לארגוני רשע עולמיים שהמרגל מתמודד איתם, הפך מפנטזיה של ספרי הריגול מסוג הזה למציאות. התגבשות ארגונים אסלאמיים קיצוניים לכלל ארגוני פשע וחבלה בין-לאומיים הפועלים ומממשים קטסטרופות מהסוג שמרגלי העל-הספרותיים היו מצליחים למנוע, הפכו למציאות כואבת. מתברר כי ריסוק מגדלי התאומים, הפלת מטוסי נוסעים, פיצוץ תחנות רכבת – טרם נמצא בונד שיכול לסכלם.

ספרו של דב אלפון "לילה ארוך בפריז" פוסח על שתי הסעיפים. גיבורו הוא איש ביון המיומן במלחמה החדשה – מלחמת המחשבים, אך הוא מסתבך בעלילה המערבת אלמנטים פנטסטיים מהסוג השגור בספרי בונד קשישא.

גם קרטלים של סמים המחזיקים בהון ובהשפעה אדירה אי אפשר למגר בעזרת סוכנים מהסוג של "משימה בלתי אפשרית". אפשר להתנבא כי הארגון הזדוני הבא יהיה ארגון רשע שמטרתו לפגוע בביטחון העולמי באמצעות שימוש בהאקרים ובמחשבי-על. כמובן כבר כיום מתקיימים ארגונים כאלה, והמלחמה בהם היא אך ורק עניין של זמן.

ההיבט השני האורג יחדיו את עולם הספרות עם עולם הריגול הוא המעורבות של סופרים בפעולות ביון וריגול ושל סוכני ריגול בכתיבה ספרותית. המעבר בין התחומים – מריגול לעשייה ספרותית – רווח מאוד. סופרי הריגול המצליחים בעולם ובישראל הם סוכני ביון לשעבר. עשייה זו מתאפשרת רק במדינות דמוקרטיות, שבהן מתאפשר ליוצאי ארגוני הביון או מי ששירתו בהם, ולו כסוכנים לרגע, לפרסם את זיכרונותיהם – למשל מייק הררי, ראש אגף קיסריה למבצעים מיוחדים במוסד, או לאחרונה שבתאי שביט, לשעבר ראש המוסד – או לכתוב ספרות דמיונית העוסקת בעולם הריגול, למשל מישקה בן דוד. גם במדינות העולם החופשי מוטלות מגבלות על פרסום ספרות כזו, כדי למנוע פרסום של סודות מדינה. בישראל ההגבלה היא מכוח תקנות לשעת חירום 1945, שמכוחן פועל צנזור ואליו מובאות יצירות העוסקות בתחום הריגול לביקורת.

הזרם ההפוך הוא של סופרים המערבים עצמם בעולם הריגול, כלומר אנשי תרבות המשמשים סוכנים סמויים ומשרתים את ארגוני הביון של המדינות שהם חפצים ביקרן – מדינות הלאום שלהם או דווקא מדינות זרות הפועלות נגד מדינת הלאום.

ההיבט השלישי של שילוב ספרות וריגול טמון ביכולות החיזוי או ביכולות חשיבה בלתי מקובעות המאפיינות סופרים, והוצאתן אל הפועל בתחום הריגול. פעולות ביון צריך שיתחדשו וישתנו, ילבשו פנים שונות מדי פעם, באשר העיסוק בריגול הוא עיסוק בהטעיה, במראית עין ובהסחת דעת. כך גם הספרות – היא עוסקת בהסחת דעת, בריתוק הקורא לעולם הכתוב המדומיין ובניתוקו מהסובב אותו. ההסחה והדמיון הספרותי הפעיל הבאים לידי ביטוי בספרות יוצרים מצע שארגוני ריגול יכולים להיזון ממנו. הספר "המלחמה הרכה" העלה את האפשרות של מאבק זדוני באמצעות מחשבים כבר לפני עשרות שנים. הסופר מישקה בן דוד מצייר בספרו האחרון "הכריש" צעדה המונית של פלסטינים לעבר גדר המפרידה בין ישראל לשטחים – דמיון ספרותי המתממש כיום. כך מקבלת קהילת הביון רעיונות או תפיסות עתידניות שצומחות במוחותיהם הקודחים של סופרים. האם יתממש החזון האפוקליפטי של הסופר?

עטיפת הספר

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. בעניין הארכיב האירני – מי שיביט לעומקה של מפה, יכול לשער איך יצא המטען מגבולות איראן…

  2. גם כאן
    עם כל הכבוד מדובר במחסן עלוב עם אבטחה מינימאלית. לא איזה בונקר מבוצר ומוגן כהלכה באזור סגור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

פשיטת רגל

נתון מחריד ומבשר רע בנוגע לילדינו