הרפתקנות ההיבריס הישראלי

ההרפתקנות המדינית-ביטחונית מאז קום המדינה
תמונה של דוד
עו"ד דוד סנדובסקי

לרגל שבעים שנות עצמאות למדינת ישראל אבקש לעסוק במאמר זה במחזוריות ההרפתקנות המדינית-ביטחונית מאז קום המדינה, הרפתקנות שמונעת מישראל להגיע לשקט ביטחוני. כמו כן אדון בלקחים שיש להפיק מכך, ואולי מתוך כך תוכלנה להיווצר תובנות שתסייענה לפרוץ את מעגל הקסמים ותאפשרנה לנו עתיד אופטימי יותר.

למרות תהליך אבולוציוני הכולל את הסכמי השלום עם מצרים וירדן, וכן שינוי ביחסן של ההנהגות הסוניות בסעודיה ובמדינות המפרץ כלפי ישראל – אנחנו עדיין לא זוכים לרגיעה ביטחונית. הדבר נגרם גם מסיבות פסיכולוגיות ומנטליות טרנדיות מתקרבנות. זאת בין היתר עקב הגדרות בינאריות, בעיקר על ידי בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, של אויבים חדשים שעימם יש להתמודד. מדובר כיום באיראנים השיעים ב"חזית הצפון" וכן בפרקסיס שלהם חיזבאללה ולכאורה החמאס הסוני-פלסטיני. צריך להזכיר בעניין זה את אמירתו של זאב ז'בוטינסקי כי "שקט הוא רפש".

לכאורה, הדברים מעידים על קיום דפוסי התנהלות ישראלית אל מול שחקנים מתחלפים אזוריים, שאינם מעוניינים ביצירת שקט לטווח ארוך. ההתנהלות האמורה יוצרת מצבים תמידיים של "גחלים לוחשות", בעלי פוטנציאל התלקחות כתוצאה מליבוי הגחלים.

למרות השינוי בעולם המוסלמי הסוני הרואה בהקמת ישות פלסטינית תנאי להסדרה בת קיימה עם ישראל – ישראל איננה משתפת פעולה. במקום זאת היא דבקה בגישה טרנדית מסיחת דעת הנוגעת לנרטיב מעורבותה של ישראל ב"מלחמת הצפון" נגד איראן בסוריה, תוך הסתכנות בהידרדרות מול רוסיה. כל זאת תוך שלילת הסכם הפיקוח על הפיתוח הגרעיני באיראן, שהושג על ידי המעצמות מול איראן. מקור גישה זו לכאורה ברעיונות אפוקליפטיים ואסכטולוגיים אוונגליסטיים נוצריים בדבר מלחמת "גוג ומגוג" לפי פרשנויותיהם של זרמים משיחיים אלה.

לתחזיות באשר למלחמת הצפון התייחס גם העתידן הישראלי מאוניברסיטת בר-אילן, פרופ' דויד פסיג. בספרו "2048" עוסק פסיג בניבוי תחזיות עד מלאת מאה שנים למדינת ישראל. הנרטיב "מזומר" בזירה הציבורית הישראלית בבחינת "נבואה שיכולה להגשים את עצמה" יותר ויותר.

כפי שציינתי בראשית המאמר, ההרפתקנות המדינית-ביטחונית מונעת מישראל להגיע לשקט ביטחוני. להלן חמש נקודות ציון בהרפתקנות הישראלית מאז קום המדינה ועד היום:

1. השלישייה ­– דויד בן-גוריון, משה דיין ושמעון פרס – פעלו באופן עקבי וחשאי בהרפתקנות מול גישותיו המדיניות המתונות והתקינות של משה שרת, ראש הממשלה השני של מדינת ישראל ושר החוץ. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בפרשת "עסק הביש" במצרים, ובמבצע סיני שאורגן בחשאי על ידי שלושת האישים ללא מעורבותם של מקבלי ההחלטות בממשל הישראלי, ובשיתוף פעולה בעייתי, מבחינת סמכויות הממשלים, של ראשי ממשלות צרפת ובריטניה. מבצע סיני הסתיים לאחר אולטימטום של הנשיא האמריקני אייזנהאואר וראש הממשלה הסובייטי בולגאנין. ראשי ממשלות צרפת ובריטניה הודחו. העיתונות הישראלית שהייתה לויאלית לבן-גוריון לא ביקרה את ההרפתקנות. רק עורך השבועון "העולם הזה" אורי אבנרי שימש כאופוזיציה להרפתקנות. גאמל עבדול נאצר נשאר בשלטון במצרים אף שהפעילויות הנ"ל כוונו להדחתו.

2. ישראל פעלה בנושאי הגרעין בדרכים שהוסתרו מעיני הציבור, לרבות פעילות חובקת עולם בעיקר של שמעון פרס אל מול השאה הפרסי, הממשל הלבן בדרום אפריקה, פראנץ יוזף שטראוס מבאוואריה בגרמניה, וחוגים בממשלי ג'י מולה ושארל דה-גול בצרפת. הפעילות הביאה לתגובה קשה של ארה"ב ונשיאה ג'ון קנדי ולפרישתו דויד בן-גוריון מראשות הממשלה לשדה בוקר. בישראל קם ועד של אישים משמעותיים לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. הנושא היה שנוי במחלוקת קשה בהנהגה הישראלית, שחוגיה הפרגמטיים ראו בפעילות בנושאים אלה משום הרפתקנות.

3. במלחמת לבנון הראשונה ניסתה ישראל ל"המליך" נשיא בלבנון. מדובר בבאשיר ג'ומייל שנרצח. בעקבות המלחמה נתקעה ישראל בלבנון 18 שנים תוך דימום מתמשך, שהסתיים בנסיגת צה"ל בפקודת אהוד ברק. בעקבות ההסתבכות בסברה ושתילה סיימו בכירים את הקריירות שלהם בוועדת חקירה. גם בגין סיים את דרכו כראש ממשלה.

4. במלחמת המפרץ הראשונה אולצה ישראל על ידי ארה"ב שעמדה בראש הקואליציה המלחמתית, שלא להתערב כדי לא לסבך את המצב. שמיר וארנס שעמדו בראש המנהיגות הישראלית קיבלו את העמדה האמריקנית באופן חיובי ופרגמטי.

5. כיום מפעילה ישראל לחצים על ממשלו של דונאלד טראמפ שלא לעזוב את סוריה. לאחר הבסת דאעש ומתוך חשש הסתבכות עם איראן, טורקיה, רוסיה וגורמים נוספים בזירה המדממת – סוברת ארה"ב שאין לה מה לחפש יותר בסוריה. בנימין נתניהו מעוניין לטפלל את ארה"ב לפעול לפי רצונותיו נגד איראן בנושא הגרעיני. כל זאת תוך שימוש במנוף הנוכחות האיראנית המתקבעת בסוריה.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

14 תגובות

  1. קראתי ושפשפתי את עיני וחזרתי וקראתי. מאמר המאשש את התופעה התרבותית של "האשמה עצמית" המאפיינת חוגים מסוימים בחברה המערבית בכלל ובישראל בפרט, שבשלב הראשון והכמעט בלעדי מחפשת "מה אנחנו עשינו לא בסדר" כדי להצדיק את השאיפה המוצהרת של העולם המוסלמי הערבי, מעל כול במה אפשרית (בערבית כמובן, ולעיתים אף באנגלית) הקורא לחיסולה של היישות הציונית במזרח התיכון, תהליך הנמשך כבר מאה שנים, ומן הסתם עוד ימשך כאשר דורות של ילדים מחונכים מגיל שלוש שהיהודים הם קופים וחזירים ואחת דתם להטביעם בים..
    הוויכוח אינו האם אנו רוצים שלום, כי כולנו רוצים שלום. השאלה היא באיזה מחיר ובאיזו רמת סיכון, והאם אנו רוצים להעביר את הבעיה לנכדינו ונינינו כפי שאירופה עושה. אתה רוצה "שלום עכשיו"- אני יכול לעשות שלום יותר מהר ממך, אם רק נחזור לגבולות החלוקה של סייקס פיקו… או לחליפין לקבל את הדרישה ל"זכות השיבה" העומדת ביסוד כול ההצעות של המדינות האחיות המוסלמיות בזירה, שמשמעה חיסולה של מדינת ישראל היהודית. תסלח לי אם לא אצטרף לקריאתך שמשמעה התאבדות מדינית קולקטיבית.
    רשימת האויבים הנוכחיים למדינת ישראל אינה הזייתם או תוצאת תחושת "קורבנותם" של נתניהו או ליברמן. כמעט כל מנהיגי מפלגות השמאל שותפים לה. ישראל לא המציאה את המופתי שתמך ב"פתרון הסופי" של היטלר וגם לא את אירן מכחישת השואה. נכון שלא כול הפעולות הצבאיות של ישראל היו נכונות ומוצדקות כמו זו של אריק שרון בלבנון 82. אבל כדי שמישהו בישראל יגזור מכאן שישראל היא זו המחרחרת מלחמה במזרח התיכון – צריך להיות בעל תפיסת עולם בעיתית מאד בהמעטה.
    אני ממליץ שתתחיל לקרוא את תכניות הלימוד בערבית שמלמדים בבתי הספר בירושלים המזרחית, שתקשיב (עם תרגום כמובן) לדרשות ימי שישי במסגדים, שתבקר פעם בכנסי התנועה האיסלמית באום אל פאחם הממלאים אצטדיון שלם עם דגלי חיזבאללה וחמאס, שתראה את כתבות הנאצה והספרות האנטישמית במצרים שגבלס היה מתקנא בהם, ומה דעתו של שגריר ישראל במצרים שהצליח לחלץ את עובדי השגרירות בעור שיניהם מזעם ההמון המוסת.
    המוכנות שלך לשים את מבטחך במדינות המזרח התיכון, הטובחות אחת את השנייה באכזריות שאין כמותה, מעידה על קוצר ראיה או נאיביות המנותקת מהמציאות שאין לישראל כול נגיעה לכך. לא ישראל גרמה למלחמות בין עירק ואירן, ולא להקמת דאע"ש ולא לפירוקה של סוריה, או מלחמות לוב ואלגיר, תימן ואחרים. ולכן לא ברור לי באילו מלכים, דיקטטורים וראיסים אתה מוכן לשים את מבטחך. אני מוכן להרחיק לכת ולאמר לך, שאני מעדיף שתכנה אותי "פרנואיד" ומלבד שלא להפקיר את ילדי לחסדיהם של האייטולות באשר הם.

    1. והחרדי
      להשמיד את זרע עמלק זאת גאוה
      ולסקול נשים נואפות
      ולהמית חד מיניים
      כתוב או לא כתוב
      אז למה אתה חד צדדי רק נגד אמרות מטומטמות של צד אחד
      וקביעות של רבנים נערצים כי הגויים נולדו לשרת את היהודים

      1. לגמרי מסכים איתך.
        לא התייחסי למגזר הקיצוני בצד היהודי כי זה לא היה נשוא הדיון
        לפחות שנינו יודעים שמה שמלמדים במגזר החרדי הקיצוני אינו חלק מתכנית הלימודים הממלכתית בעוד שההיפך הוא בצד השני מבית מדרשו של נשיא הרשות הפלסטינאית שאת משנתו לגבי היהודים שמעת רק שלשום.. אם היה לך עד היום ספק כלשהו לגבי כוונותיו

  2. או שהתבלבלת, או שלא הבנת, או שאתה מתלוצץ, או שאינך מבין את המציאות – או שכולם ביחד.

  3. בעלי הדעות האחרות לא רוצים בכלל להקשיב לדיעות שונות משלהם. אני ועוד רבים מסכימים איתך. וכל יום בחדשות מתברר כמה זה נכון.

  4. לירושלמית
    ההבדל בין האתר הזה ובין אחרים שכאן, כפי שלמדתי, מנסים לקדם דו שיח ברמה גבוהה ולא להסתפק בטוקבקים חסרי משמעות. אני מאלה שקראו בתשומת לב את מאמרו של דויד, מודה בכך שאני שולל את תפיסת עולמו ואף טורח לנמק באריכות מדוע, תוך הצגת עובדות. לא ברור לי אם בכלל קראת את התגובה שלי (אולי ארוכה מדי לטעמך) , כדי להבין איך הגעת למסקנה ש"בכלל לא מוכנים להקשיב לדעות אחרות", כאשר אני מציג בדיוק את ההיפך.
    אם לאחר שתיקראי את תגובתי, יהיה מעניין לשם שינוי לשמוע את דעתך השונה..ולנמק!!, אחרת מה שיישאר הוא שוב הסטריאוטיפ ש "לא לתת לעובדות לקלקל לכם את התזה.."

    1. כל אחד כותב את דעתו. כל אחד יכול לחלוק עליו. מה הבעיה.

      1. מסכים אתך ב- 100%. כל אחד יכול להביע את דעתו. במאמר זה של מר סנדובסקי אין דעה. יש עיוות ההיסטוריה. זו הבעיה.
        מה את חושבת, זהו – מה שקרה פה נובע מההיבריס של ממשלות ישראל החל מבן גוריון?

  5. אלא העם – המצביעים
    והעם הולך ונעשה יותר ויותר מתלהם ופחות רציונאלי
    וזאת הסכנה

    1. מיהו "מומחה" בעינך שראוי שתשימי בו את מבטחך שיבחר נכונה? לפי איזה קריטריון תבחרי בו?
      נכון, יש לנו עם "בעייתי", הוא לא ממהר לשתף פעולה עם מבקשי נפשו, והתאבדות קולקטיבית אינה משאת נפשו. ראוי לשאול, כיצד נעשה העם יותר מתלהם, מה גורם לו להיות כזה. ובאשר ל"רציונאליות" – זו שאלה אחרת. על םראמפ נאמר שהוא לא רציונלי, משתמש בלשון ביבים ויורד לרמה הריגשית של כמה שחקנים פוליטיים "לא רציונלים" כמו סין, צפון קוריאה ואירן.. מעניין כיצד ההיסטןריה תשתפוט אותו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מהי שחיתות?

הגיגים על מה שמתרחש אצלנו בצמרת ההנהגה

מדביר מועך חרק

הדברת נמלים

למה כדאי לעשות את זה בצורה מקצועית?