המלחמה הרכה

ב-2 באפריל נערך בתל אביב כנס העוסק בספרות ריגול. הכנס, בחסות עמותת "יקום תרבות", היה מפגש מרתק בין סופרים ואנשי ביון לשעבר ותכניו אפילו עורר את עניינו של נציג הצנזור הצבאי.

ארגוני הביון של ישראל ישראל עומדים בשורה הראשונה של ארגוני ביון המושכים תשומת לב ומעוררים הערכה ולעיתים הערצה. את חלק מפעולות הביון מבצעים ארגונים מובהקים של המדינה ואת חלקן מבצעים "מתנדבים" או סוכנים, שמונעים מהרפתקנות, אידאולוגיה או תאוות בצע, ולעיתים נאלצים לפעול עבור המדינה נגד רצונם.

לעולם יהיו פעולות הריגול מוסוות, מוכחשות ומתומרנות. אין לך איש ביון המופיע בריש גלי כאיש ארגון ביון, כרטיס הביקור שלו יאמר "דיפלומט", "איש עסקים" או "מדען". רק בשנים האחרונות, כתוצאה מהפצת מידע ברשת האינטרנט וחשיפת מידע לאחר הדלפות מכוונות – באמצעות תקשורת חברתית ובאמצעות גורמים שפועלים במטרה לחשוף פעילות מדינות חסויה, כמו ארגון "ויקיליקס" או יחידים פורצי מסגרת כמו אדוארד סנודן, שהדליף סודות ביטחוניים של ארצות הברית – החלו מדינות המערב לחשוף את זהות העומדים בראש ארגוני הביון.

פעולות הביון מתבצעות בדרך כלל תוך חיסיון או מסווה של פעולות מסחריות או תרבותיות, ומשרתות בסופו של דבר את המדינה היוזמת אותן או את הארגון התעשייתי או המסחרי המעודד אותן. שילוב מדהים בין אינטרסים של מדינה הפועלת תחת מסווה – רוסיה – לאינטרסים כלכליים של ארגון מסחרי במדינת יעד – ארה"ב – נחשף בימים אלו ממש, כאשר מתברר תפקידו של ענק הרשתות החברתיות פייסבוק בפעילותה של חברת "קיימברידג' אנליטיקה" הבריטית, העוסקת במחקר, איסוף וניתוח מידע. הפרשה מלמדת כיצד פעולות מתוחכמות, לכאורה תמימות, מאפשרות לקרמלין למשוך בחוטים ארוכים בנעשה בוושינגטון היריבה.

נשמע דמיוני? אכן, כל פרשות הריגול שנחשפות מביאות עימן בהכרח את התגובה הבלתי נשלטת בכלי התקשורת ובקרב הקהל הרחב: התדהמה, ההפתעה, הרגשת החדירה לפרטיות. מה שנתפס אצל ראשי פייסבוק כמסחר בפרטי זהות של משתמשים, משמש את הביון הרוסי כחומר גלם לפעולת הזנה מכוונת של דיסאינפורמציה, מה שקיבל לאחרונה את הכינוי "פייק ניוז", המשמש לשיבוש מידע ומסירת מסרים כוזבים לציבור בוחרים על מנת להטות אותו להעדיף צד אחד במערכת בחירות. ה"פייק ניוז" הוא גם על דרך ההיפוך, כלומר זיהוי ותיוג מידע אמין כמידע שקרי או מידע מכוון הטעיה.

פרשה זו של הביון הרוסי היא דוגמה לפעולת "מלחמה רכה". "המלחמה הרכה" (Softwar) הוא כותר של ספר שיצא לאור במחצית שנות השמונים של המאה שעברה. כותביו היו הצרפתים תיירי ברטון ודניס בניש, והם כתבו עלילת מדע עתידי מלאה במלחמות ריגול, הטעיה ושימוש במחשבים, בתוכנות ובחומרות שטרם היו בנמצא לפני שלושים שנה, לצורך פגיעה באויב. "המלחמה הרכה" היא מטבע לשון שטבעו הכותבים – מלחמה של שירותי ביון של המעצמות תוך שימוש במחשבים כנשק. כותבי הספר העתידני ידעו לצפות את המתרחש כעת בעולם, כאשר השימוש במחשבים עומד במרכז המאבק בין המעצמות עם החרפת המאבק ביניהן.

המלחמה "החמה", זו שהיסטוריונים של העת החדשה רואים את קיצה עם תום מלחמת העולם השנייה, הומרה ב"מלחמה קרה" – שהתבססה על מאזן האימה הגרעיני בין המעצמות, שאילץ אותן להגביל את השימוש ב"נשק יום הדין" ולעבור לשימוש רב באמצעים עקיפים, כמו פעולות הנסמכות על מודיעין ומאבק על דעת קהל העולמי. במלחמה הקרה גבר השימוש ביכולות של ארגוני ביון ונרתמו משאבים כלכליים ותרבותיים למאבק, ולעיתים בלית ברירה התנהלו מלחמות אזוריות ומלחמות באמצעות ממלאי מקום, כמו בדרום מזרח אסיה. גם שלב זה של המלחמה הקרה הסתיים לכאורה עם קריסת הגוש הקומוניסטי בסוף שנות השמונים של המאה שעברה ומעבר מדינות שהשתייכו בעבר לברית המועצות וגרורותיה לאזור השפעה של המערב.

כעת, עם התאוששות רוסיה ועם התחזקות סין, מגיח מחדש המאבק בין המעצמות ומתגלה בלבושו החדש בדמות "המלחמה הרכה", המאופיינת בתמצית בשימוש עצום במחשבים ככלי המאפשר ביצוע משימות ריגול, מעקב, השפעה על דעת הקהל ושינוי תודעה של האויב. ה"פייק ניוז" – הטיה והטעיה המסיבית של דעת הקהל, החלשת התודעה החברתית, זריעת מבוכה ואי אמון במנגנוני השליטה של מדינת האויב – הפך באמצעות המחשבים לנשק רב עוצמה. דומה שאחד מהראשונים שעמד על כך היה האייתוללה חומייני, שבנאומיו ידע לשלב מנטרות שמטרתן להחליש את האמונה בדמוקרטיה המערבית כמסגרת מדינית חלולה והציע את המדינה האסלאמית כדרך פוליטית חדשה וחלופה לסוגי ממשל המבוססים על דמוקרטיה מערבית.

במאמר הבא העוסק בספרות ריגול ארחיב על הקשר ההדוק שבין ספרות לריגול ואנסה לתהות על המיוחד בסוגה ספרותית זו.