אנו עומדים בפתחה של מהפכה שעוברים אזרחי המדינה ביחסם למנהיגים ולמוסדות שלטון. למותר לציין שמדובר במהפכה שלילית, שכן על פי פרסומים ומחקרים אזרחי המדינה מאבדים את אמונם במנהיגים ובמוסדות השלטון, וגם אם איבוד אמון זה אין לו על מה להסתמך הרי שמן הראוי לפעול נגד תופעה שלילית ואף מסוכנת זו. שיאה של התופעה, נכון לרגע זה, הוא מלחמות המנהיגים והגנרלים בדבר התהילה על ההתקפה – המוצלחת, יש לומר – על הכור הגרעיני בסוריה.
יש כנראה דברים הנשגבים מבינתי. החל מהפרסום לפני ימים אחדים ועד רגע זה אין אני מצליחה להבין מה הרוויחה המדינה ומה הרוויחו האזרחים והמנהיגים מפרסום זה. האם העמימות שאפיינה את המדינה באירועים דומים לא הייתה נכונה יותר, והאם לא עמדה במבחן הזמן והתוצאה? האם לעמימות אין עוצמה גדולה יותר?
ככל שאני חוככת וחופרת בנסיבות הפרסום, רק הפסדים אני רואה ואף לא נקודת רווח אחת. במאזן התועלות ניכר הפסד מובהק למדינה ולאזרחיה. הפסד זה מתעצם נוכח מאבקם של המנהיגים והגנרלים על התהילה. מאבק זה מזכיר לי ילדים בגנון הנאבקים על צעצוע – מי זכאי לו יותר. היכן גדלות הנפש של המנהיגים? הם אמורים להתאחד סביב אירוע מוצלח כל כך שיש בו כבוד רב לכולם.
כולי תקווה שאופן ניהול המדינה, לרבות תהליך קבלת ההחלטות, נעשה באופן רציני יותר ובוגר יותר, בייחוד נוכח האיומים הבלתי פוסקים העומדים כל העת בפנינו.
הדברים נכתבים על ידי אזרחית שאכפת לה באמת מהמדינה, ואני סבורה ובטוחה שעמדתי זו מייצגת את רובו המכריע של העם ואת אזרחי המדינה.
14 תגובות
כבוד גדול אחותי היקרה
אני מקסים עם נעמי דדון צודקת בכל הנושא מנהיגים חייבים לגלות אחריות יושר ודוגמא אישית לכל העם
בהחלט נקודה למחשבה!
אכן נשגב מבינתך. כפי שאת כותבת.
זאת יש לדעת – עניין הפצצת הכור הסורי פורסם וידוע בכל העולם. רק אצלנו הצנזורה אסרה לפרסם ועל כן (ולא רק לגבי עניין זה) מציינים כאן "על פי מקורות זרים". הסיבה לאיסור הפרסום כאן קשורה לשיקולים פנימיים שמזמן אבד עליהם הכלח. לדעתי יש מי שלא רוצים שהמבצעים יבנו לעצמם תדמיות. כך מתוך קנאה, שיקולים פוליטיים וענייני אגו מנופחים.
הסיבה שהעניין פורסם עכשיו הוא אהוד אולמרט. ספרו והראיונות שהוא נותן לעיתונות. כל כך פשוט.
האם השיקול שאי הודאה יכול למנוע תגובה מאולצת של אסאד, לא רלוונטי?
יכול להיות שאי ההודאה הייתה עשויה למנוע תגובה מאולצת של אסאד. אולי זה היה נכון בזמן הפצצת הכור. כיום בוודאי זה לא תופש. לדעתי (הבלתי נחשבת) גם אז זה לא היה רלוונטי כיוון שגם בזמנו אסאד בברור הבין שזה ישראל וגם אז הוא הבין שתגובה כלפי ישראל תעלה לו במחיר כל כך יקר עד שלא היה לו כדאי להגיב. את האיפוק הוא למד מאביו החכם ומבכירי העלאווים שהקיפו את אביו וממשיכים להקיף אותו גם כיום.
אמת ויציב
את מנומסת מידי בדברי ביקורתך
פשוט שערוריה כיצד מנהיגינו בהווה וגם רטרואקטיבית, מאמצים גישות טראמפיות פופוליסטיות
מסכים עם כל מילה, היטבת לתאר את הסוגיה שאכן בעייתית ומעוררת מבוכה
כל אלה שכבר הפסידו
אחד הדברים המעניינים אותי זה לקרוא ביוגרפיות על מנהיגים. כשקוראים על החלטות גורליות של המנהיגים התיאור כולל בדרך כלל את סך השיקולים בקבלת ההחלטה המשמעותית. ואז אתה מגלה דברים חדשים שלא ידעת עליהם בעת קבלת ההחלטה. לכן, השיקול לפרסם היום את ההחלטה כנראה יש לה סיבות נוספות שאנחנו לא יודעים כגון: הרתעה כלפי אירן לאור נסיבות חדשות ולמישהו יש מידע המחייב את הפרסום כעת. היו דברים מעולם. אני מקווה שאני צודק.
הלוואי שאתה צודק, תחושתי שזה תוצאה של הולך ופוחת הדור, דור המנהיגים.ממה שכן התפרסם וידוע, העמימות כוחה רב.
חג שמח נעמי. הציבור ניזון מכל כלי התקשורת העומדים לרשותו. כלי התקשורת ניזונים ממידע הזורם אליו ולעיתים המידע הוא מגמתי – אינטרסים שונים דוחפים יודעי דבר לפרסם מידע מלא, מידע חלקי, מידע מוטה, מידע מוטעה…על פי לוח השח-מט הגדול שאינו גלוי לציבור הרחב. גם אינטרסים צרים של פופוליזם שותפים לפרסום או איאי-פרסום מידע. קריאה ביקורית של המידע מעלה המון שאלות אבל מעולם לא מעניקה את תשובה מלאה.
אתה כל כך צודק