"רוחות מלחמה" שוב מנשבות מעל שמי ישראל

האם התקשורת ומערכות החוק איבדו את הצפון?
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

זה שבועות ארוכים נפתחת כל מהדורת חדשות בישראל עם "ביבי ורעייתו". העיתונים מלאים בסיפורי שמפניה וסיגרים. עתה נוספו עליהם סיפורי צוללות ועלילות בזק. מוספי סוף השבוע של כל העיתונים מוצפים בסיפורי הדיירים בבלפור ומקורביהם. עיתונאים בכירים כבן כספית, סימה קדמון ונחום ברנע לא מאכזבים את קוראיהם. הם לא מפסיקים, כאחוזי אמוק, לספר בעלילות "המשפחה השלטת". כך מדי שבוע בשבוע, כאילו אין מחר.

הגדיל לעשות אחד העיתונאים הנחשבים שבאחד ממאמריו הציע ליועץ המשפטי להזמין את ראש הממשלה לשיחה "רצינית". להסביר לראש שכדאי לו לעשות עסקה עם הפרקליטות. מהות העסקה תהיה להתפטר מראשות הממשלה. תמורת ההתפטרות יבוטלו כל החקירות שמתנהלות נגדו וייסגרו כל התיקים שנפתחו בענייניו. אותו עיתונאי חכם לא שם לב שאם ראש הממשלה ייענה להצעתו, תהיה זו ראיה שצדקו מי שאמרו שהאופוזיציה מנסה להפיל ראש ממשלה נבחר באמצעות חקירות המשטרה, כיוון שהאופוזיציה נכשלה בניסיונה לתפוס את השלטון בבחירות.

היו מי שרמזו כי בשל צרותיו המשפטיות ביבי מחמם את גזרות הגבול עם אויבי ישראל. לדבריהם, ביבי מתכוון ליזום מעשי איבה בגבולות על מנת להסיט את תשומת לב הציבור מבעיותיו המשפטיות. אלו שכך רומזים מבקשים להעצים את המוטיבציה של המשטרה להמשיך לחפור בפרשיות נתניהו וחבורתו. הדמיון עובד שעות נוספות ובונה תסריט על איראנים ששמעו על בעיותיו של ראש הממשלה ונחלצו לעזרתו באמצעות העמקת החדירה לסוריה וללבנון, ולמצער משלוח מזל"טים אל מעבר לגבולות מדינת ישראל.

בקרב חברים נכבדים בקהילה האקדמית בישראל נמצא מיעוט קטן של צאצאי הסוציאליזם הסובייטי, שלא התעייפו מלחזור על המנטרה המדומיינת באמצעות הסיסמה "כיבוש". ועוד הם מעלילים עלינו שאנו מדינת "אפרטהייד". לדבריהם ה"כיבוש" הוא ההוויה החמורה ביותר במזרח התיכון וממנה מסתעפות כל יתר הבעיות האחרות באזור. בעיוורונם המוסרי הם מסרבים להפנים את מה שמתרחש במדינות ערב הסובבות אותנו. הם לא סופרים את מה שקורה, למשל, בסוריה, עיראק, תימן, לוב ומצרים. לטענתם, אם ישראל תיסוג מכל "השטחים הכבושים" ותניח לפלסטינים להקים מדינה משלהם שבירתה תהיה בירושלים, צפוי לנו שלום בימינו.

כל אלו, העיתונאים והפוליטיקאים מן "הצד הצודק", מתעלמים מן המציאות. כנראה ההסבר לתופעה זו פשוט יותר. או שהם לא מעודכנים במה שמתרחש, או שהם יודעים אבל מסתירים זאת מקוראיהם וממאזיניהם, כיוון שהדבר לא מסתדר עם עמדותיהם הפוליטיות האנטי-ישראליות – עמדות הזויות שאולי היו שוות בחינה בזמנים אחרים, וכנראה גם זה לא. אני מציע לכל תמימי האג'נדה הללו להפנים כי כאשר רוב רובם של הערבים מדברים על ה"כיבוש", הם בעצם מתכוונים לשנים 1947–1948.

כאשר הערבים מדברים על ירושלים כבירת פלסטין, הם מתכוונים שבירת ישראל תהיה תל אביב, וגם זה באופן זמני. לכן הם נסערו כל כך, יחד עם חלק נכבד מהעולם המוסלמי, כשהנשיא טראמפ הכריז על הכרת ארצות הברית בירושלים כבירת ישראל. הם עדיין חיים בפאזה של החלטת הכ"ט בנובמבר 1947, שקיבעה את הרעיון שירושלים כלל לא תהיה חלק ממדינת ישראל, אלא תהפוך לעיר בשליטת מועצה בין-לאומית. על הפנטזיה הזו הפלסטינים מחנכים את הדורות הצעירים שלהם.

אחרי שכתבתי את כל הנ"ל אני מבקש להרחיב ולהסביר – במאמר זה אינני מתייחס לאשמתו או חפותו של ראש הממשלה. אם הוא חטא, שיגזור עליו בית המשפט עונש על פי המתחייב מהחוק במדינת ישראל. במאמר קצר זה אני מבקש להאשים את העיתונאים הבכירים ואת עיתוניהם, על שהם מפרסמים בציניות ובמזוכיזם רוטיני מאמרים בגנותו של נתניהו. אני מבקש להאשים את האקדמאים ההזויים מן השמאל בהתעלמות מהמציאות ובעיוות שלה. ייתכן שזו התעלמות מכוונת מהמצב העדין שבו נמצאת ישראל בימים אלה.

ניתן לצפות מכל הגורמים הללו להתייחס לשאר ידיעות האמת שבסביבתנו. לספר על יחסי ישראל עם מדינות חשובות כמו ארצות הברית, רוסיה, סין, הודו ועוד. לספר שישראל מקיימת כיום יחסים דיפלומטיים עם 162 מדינות, מצב בין-לאומי שמעולם לא היה קיים במקומותינו. לספר על עוצמות המדע והטכנולוגיה הישראליים. לספר על היצוא ועל הסחר הבין-לאומי שישראל מפתחת. על יתרות המט"ח בבנק ישראל. על עוד דברים בזכות מדינת ישראל. ניתן לצפות שלא יתעלמו, יעלימו מידע ויימנעו מהערכות מצב שיכולות לשפר את האווירה הציבורית במדינת ישראל.

לא הכול נתניהו וחבורתו. לא מגיע לנו לצפות בחדשות בטלוויזיה שכמעט כולן מדברות על "עלילות ביבי ורעייתו". עכשיו עוד הכניסו לחבילת החדשות הזאת גם את עלילות ה"ילד". יש לצפות ממערכות חקירה, חוק ומשפט במדינה נורמלית לחקור ואף לגייס עדי מדינה אם צריך ולזמן את החשודים לבית המשפט. בית המשפט, על פי הפרוצדורה החוקית הקיימת, יפסוק את פסק דינו. אי אפשר להסכין עם משפטי שדה של תקשורת, עד כדי לינץ' פוליטי בנושאי משרה. דומה שמובילי המערכות במדינת ישראל השתגעו ואיבדו את הצפון.

הנה כבר סיפרו לי על אגדה אורבנית חדשה שהחלה בימים אלה להסתובב ברשתות החברתיות בישראל. האגדה מספרת שבאחד הג'ונגלים באפריקה מצאו פיל שיש לו עור של ביבי. ואידך זיל גמור.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. ניתן היה לחשוב שאת המאמר הזה כתב מישהו אחר ולא ד"ר דגני, שכן הוא סוטה במידה ניכרת מהתורה הסדורה והמאורגנת המציינת את מרבית מאמריו של הכותב המוכשר.
    לעצם העניין. ד"ר דגני הנכבד, תפקידה של העיתונות הוא לשמש "כלב שמירה" של הדמוקרטיה ולא להלל ולפאר את ממשלת ישראל ושריה. לשם כך קיים משרד ההסברה ועוד עשרות משרדים המייחצנים את ראש הממשלה ושריו.
    גם לא בטוח שמה שאתה כותב על הצפת העתונות בידיעות על ביבי ומשפחתו הוא אמנם נכון. ב"ידיעות אחרונות" של היום ב-28 עמודי החדשות אין ולו אזכור בודד על ביבי או מי מבני משפחתו. אפילו בעיתון "הארץ" ביבי מוזכר רק במאמר מערכת.
    אז לא הבנתי מה בדיוק האג'נדה שלך.

    1. כלב השמירה של הדמוקרטיה היא האופוזיציה. לא העיתונות.
      תפקיד העיתונות –
      1. להביא חדשות באובייקטיביות
      2. להדפיס פרשנויות מלומדות
      3. לפרסם דעות של קוראים
      4. לפרסם מוצרים
      5. להשיא רווח לבעלי המניות
      העיתונות לא צריכה למלא תפקיד של בית משפט, לא לעוות מידע מתוך מטרות פוליטיות או מסחריות וכיו"ב. כיוון שהעיתונות בישראל (ואולי גם במקומות אחרים) לא ממלאת אחר "מצוות" אלה, אמינותה בעיני הציבור נמוכה מאד עד כדי סלידה ממנה במקרים רבים.
      עכשיו האם האג'נדה שלי ברורה?

      1. ד"ר דגני מכובדי,
        בבקשה בלי פייק הגדרות. כלב השמירה של הדמוקרטיה היא התקשורת ואל תמציא בבקשה הגדרות חדשות התואמות לאג'נדה שלך.

        1. צר לי – אך התקשורת אינה "כלב השמירה של הדמוקרטיה". בשל קוצר היריעה כאן אינני רוצה להיכנס לדיון תאורטי בתחום של מדעי החברה. אנא תן לעצמך דין וחשבון – האם יתד נאמן, או ישראל היום, או בעבר דבר, על המשמר, למרחב, הבוקר וכו' הם או היו "שומרי הדמוקרטיה"?
          האם ידיעות אחרונות של מוזס שנכנס לדיון עם ביבי כפי שאתה יודע הוא "שומר דמוקרטיה"?
          אפשר להביא עוד דוגמאות, כולל מתחנות טלוויזיה פרטיות.
          כיום הבעיה האף מחריפה בשל התפתחות טכנולוגית בתחום האינטרנט. התפתחויות אלו שאין מאחריהן אחריות לפרסום אמת אפילו מזיקות לדמוקרטיה.
          לגבי פייק הגדרות – הרי מישהו צריך להגדיר דברים. בתחום שעליו מאנו דנים כאן אנוכי משתייך למי שמגדירים. הכינוי פייק הגדרות מעיד (במחילה מכבוד)על שטחיות מסוימת.
          העיתונות, לכל היותר מהווה צינור להעברת מידע, או רמקול, שבאמצעותו גם ידיעות של שומרי הדמוקרטיה מועברות לציבור. לא יותר מזה.

  2. הדיון על תפקיד העיתונות הוא מקדמת דנן מאז ומתמיד, ומן הסתם לא יחדל להעסיק את הציבור הממקם את העיתונות על גבי הרצף מדיווח אובייקטיבי של אירועים ועד לפרשנות ותפיסת עמדה קונקרטית בעלת השלכות משמעותיות על חיי הציבור. בעידן הנוכחי נראה ש העיתונות לקחה על עצמה בחדווה את תפקיד הקיצון ברצף זה הכולל חוקר, שופט ותליין (ציטוט דברי אולמרט שלא ניתן לחשוד בו שהוא ימני רחמנא ליצלן).
    יתרה מכך, לפני שנתיים נכחתי ב"שבת תרבות" עם העיתונאי נפתלי בן-סימון, איש מפלגת העבודה. שפתח את הרצאתו באלו המילים: "העיתונות אוהבת להמליך מלכים וברגע שהומלך- היא עושה הכול כדי להפיל אותו, זו האורגזמה של העיתונאי!! ואני -אחד מהם".
    יחד עם דברי ביקורת אלה, אינני ממעיט כהוא זה מחשיבות התחקירים החשובים שהעיתונות עושה בנושאי החברה והממשל השונים, אבל עד כאן. כי מעבר לכך היא כבר חודרת לרשות השופטת והמוציאה לפועל, וזה ממש אבל ממש לא תפקידה לתפיסתי.
    מה עוד שהיא נרתמת לתמיכה או דחיה של דעות וערכים, כפי שבעל העיתון מציג ומכתיב, יהיה זה "ישראל היום" או "הארץ", ובכך הם כורתים את ענף האובייקטיביות שמישום מה עדיין יש קוראים המצפים ליושרה מקצועית. הם משסים ציבור אחד באחר, מפלגים, מעוותים אמת, יוצרים מניפולציות ומכאן מאבדים מהר מאד את אמון הציבור. בודדים הם העיתונאים שניתן לאמר שפיהם וליבם שווים, הרוב- מגויסים ומשרתים את אדוניהם באשר הם.

    1. תודה על תשומת לבך ועל שאת מתירה לי את חופש המחשבה על התקשורת.
      לגבי רשויות החוק – אינני מבין את שאלתך. הגם שכך אשאל אנוכי אותך שאלות אחדות –
      האם את מסכימה עם ההצהרה "הכל שפיט"?
      האם זה תקין ששופטת נמצאת בקשר חבוי עם נציג התביעה?
      האם זה בסדר ששופטת מוסרת תיקי הוצל"פ או פש"ר למקורביה?
      האם זה בסדר שהמשטרה מפעילה על נחקרים סחיטה באיומים?
      האם זה בסדר שפרקליטת מחוז מתנהלת כמו רות דוד?
      האם זה בסדר שרשות חוק בודה ראיות בתיקים על מנת להשיג הרשאה בבית משפט?
      האם היחס של רשויות החוק לאביגדור קהלני היה ראוי?
      האם הסיפור של הפרקליטות נגד יעקב נאמן ז"ל היה ראוי?
      ואלו רק מעט מהשאלות שיש לשאול על רשויות החוק.
      מה דעתך על כל אלו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של קימל

אלוהים אינו שוטר

עבריינים בחסות הדת – כיצד ניתן להסביר את הסתירה