אקטו-אליה וקוץ בה (2)

שוב ראש ממשלתנו, הוא שב ואומר: / "אין כלום, שום דבר", על דְבָרו הוא חוזר,

כשמישיר מבט-תֹם אל מול פני האומה /  וחוזר ומטיל על כולם האשמה:

על השמאל הַמּוּבָס שֶׁתָּאֵב לכסאו, / עתונות זדונית חפֵצַת הַקִיאוֹ,

שקרנים מכל סוג, מקורב שהודח, / ושאר חַפֵצִים הפילהו בפח.

 

חַף מִפֹּה חף משם, כל-כך חף, עד חֲפֶפֶת, / ורוחו מריבוי החיפוף – מְרַחֶפֶת.

לוֹקֶה הוא תדיר בעַיֶּפֶת, יָעֶפֶת, / גם נטחן בחרון "רעיית" הזועפת.

מבטיח הוא שוב לאומה הדואגת /  כי ימשיך להנהיג, לעלות, בלי לרדת.

חש חפשי התרועע עם שועי הממון /  שרבים ביניהם, חייבים לו – המון!

מעלים לו מנחות, כל שכיה המובחרת, / תפנוקי מותרות, כמובן, גם לגברת.

 

עדי לא מכבר הוא סמך את כסאו /  על אנשי אמוניו, ופחות על בוראו;

מצפונו, הן ידע, לא לגמרי טהור /  ועל כן, מבצרו הוא אִבְטַח, כדי לשמור,

בבכירי חוק וסדר, אנשי אמונו /  תפארתו להגדיל, להסתיר את קלונו.

כך הומה חֲצַרבִּיבִּי אנשי אמונים /  סרוגי הכיפות, מתנחלי בנימין.

אותם מופקדים, שחבים לו תודה /  על זכותם מידיו למשרה נכבדה,

"הן ידע שור קוֹנֵהוּ" כך ביבי חשב,/ את זכותם ליהנות מאבוס בעליו

בַּל ישכחו הם, בסתר לבם /  "רעיית" והאיש שהיה מיטיבם.

 

כך מונה לכהונה היועץ למשפט /  ומפכ"ל משטרה נהיה מועמד.

מכיון שֶׁבָטַח בעומדים על משמר, / בזחיחות, משכרון-השררה, לא נזהר,

בכל דרך ושביל בם פסע וצעד /  שָׁמַט הוא בני-ברית בם מאס ובגד.

לא למד את הלקח של שולה זקן: / איש-אמון שנבגד – הוא גורם מְסַכֵּן!

איש אמון שנבגד, והודחק לפנה, / פוטנציאלית מועד להיות "עד-מדינה".

 

השמועות מהלכות, חקירות נפתחות, / ובּיבּיב מרגיע באותן הַפְּרָכוֹת:

"כלום וכלום, לחרפה רק ראוי המלעיז /  שעל ראש הממשלת לטפול הוא מעיז".

לנוכח שמועות, רינונים, הדלפות, / בכירי הליכוד כבר תופסים מחסות.

כבר אינם לוחכים מיקרופון מזדמן /  לרנן את צדקת אדונם ב"אמן".

ונותר מי עם ביבי? רק קומץ חבריא, / זיבורית של שטיא, טפליא, טיפשיא,

חנפים שזוחלים לרגליו על גחוניו /  וקושרים עטרות לגרגרת מאדאם.

 

על פי סקר, תומכיו, מחזיקים דעתם /  והראש הנבחר הוא מנהיג עבורם,

שיאכל וישתה, באוויר יתרוצץ /  רק חלילה כרסו מזלילה תתפוצץ.

יעמוד לצדו אלוהי העולם /  כי האל בראהו, להיות למלכם.

 

אם רחוק נתניהו מפסול, או ביש-גד – /  עד אחרון "מקורביו" – נחקרו בחשד,

על סָפֵק שוחד, אירוח, כספים, מתנות, /  על "גילוי אריות" (רעיות") בצמתי החלטות,

נפתחים בשרשרת תיקי חקירה   /  במספור מתמטי, בלווית אזהרה,

לכל תיק יש מספר מסדרת אֲלָפִים /  (וביבי לועג," זה בניין של קלפים")

סך כל תיקיו – X   – מחושב בַּבִּטּוּי  /  רק ה n הסופי עוד איננו צפוי:

 

 

 

 

 

וביבי חוזר, מקוֹנֵן מדי ערב /  וחוזר על המנטרה מִדֵּי בוקר וערב.

נחוש לקרקר פה משטר דמוקרטי /  בדברים שניחוח להם פורנו-קְרַאטִי:

"איך העזו יועץ ומפכ"ל משטרה  /  במקום לחגור למָתנַי חגורה

שנועדה לְמַגֵּן, למקרה של כל תֶּקֶּר, / תחתיה חגרו לי חגוֹרֶת של שֶׁבֶר!..

"היי, עצרו סוסיכם מסלפי ייעודכם /  מפרי אמונַי, השכחתם תפקידכם"?

 

והללו… חוקרים באותם התיקים /  מול זעמי נתניהו – אינם מפסיקים,

כאותו הגיבור בסיפור הַמָּשָׁל – / (אולי לא קרילוב, לא איזופוס, אבל):

 

עַסְקָן צִבּוּר, כְּבָר לֹא צָעִיר, / יָצָא לִנְאֹם מִחוּץ לָעִיר,

אַךְ הָאֵרוּעַ הֶחָשׁוּב – / בֻּטַּל. הוּא נֶאֱלָץ לָשׁוּב

הַבָּיְתָה, עוֹד בְּטֶרֶם-עֵת, / לִקְרַאת גְּבִרְתוֹ – כֻּלּוֹ רוֹטֵט –

נִכְנַס יָחֵף, הֲרֵי הִבְטִיחַ – /  לֹא לְלַכְלֵךְ אֶת הַשָּׁטִיחַ.

שׁוֹמֵעַ מֵחֲדַר-מִטּוֹת /  קוֹלוֹת שֶּׁאֵין בָּהֶם לִטְעוֹת…

(וְאִם אַכְבִּיר פְּרָטִים עַכְשָׁו – / אִמָּא תֵּרֵזָה, לֹא תֹּאהַב).

 

כְּשֶׁחֲמָתוֹ בּוֹ לְהַשְׁחִית – / כְּבָשָׁהּ, וְכָךְ הָיָה מַגִּיד:

"חַיִּים רֵעִי, הַזֶּה גְּמוּלִי? / הֲרֵי כְּאָח הָיִיתָ לִי…

זְכוֹר, בַּחוֹף שֶׁל נִצָּנִים /  אֵיךְ מִסְּפִינַת מַעְפִּילִים

עֲלֵי שִׁכְמִי אוֹתְךָ נָשָׂאתִי – / בְּמֵי הַיָּם כִּמְעַט קָפַאתִּי…

חַיִּים, דִּירָה וַעֲבוֹדָה, / סִדַּרְתִּי, בְּלִי מִלַּת תּוֹדָה…

עִם מֶלְצָרִית דֶקוֹרָטִיבִית /  מִמִּסְעָדָה קוֹאוֹפֶּרָטִיבִית –

אוֹתְךָ הוֹבָלְתִּי לַחֻפָּה, / שוב, בְּלִי מִלַּת תּוֹדָה – חֻצְפָּה…

 

חַיִּים, חוֹשְׁבַנִּי מַחֲשָׁבָה: / תָּמִיד הָיִיתָ כְּפוּי טוֹבָה

וְרַק אֲנִי מִבֵּין כֻּלָּם /  זֹאת לֹא הֵבַנְתִּי מֵעוֹלָם…

תָּמִיד חָשַׁבְתִּי, – מַעֲלֵישׁ – / בִּשְׁבִיל חָבֶר – כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ… ..

חַיִּים, הַפְסֵק מִמַעֲשֶׂיךָ /  כְשֶׁאֲנִי דּוֹבֵר אֵלֶיךָ!!!

 

חֲפִיפְ-פֶּטֶת

הכתבה שלעיל, כבר הוכנה לתפוצה

עת תמר איש-שלום, מטילה כמו פצצה:

"חוקר ושופטת, בתיק וואלה-בזק,

בזחיחות של הדעת, גרמו נזק לצדק.

אולי אין כל פסול בדברים שסומסו,

אולי כוונות הדברים סתם סורסו,

אך הורגלנו – שופטים, מורמים הם מעם

ודברים שבכובד הראש מדברם.

שופטת, שבלשון להג-רחוב מפטפטת

מוציאה למשפט תדמית חֲפִיפְפֶּטֶת.