אקטו-אליה וקוץ בה (2)

חַפ-פִּטְפּוּט
נוסחה

שוב ראש ממשלתנו, הוא שב ואומר: / "אין כלום, שום דבר", על דְבָרו הוא חוזר,

כשמישיר מבט-תֹם אל מול פני האומה /  וחוזר ומטיל על כולם האשמה:

על השמאל הַמּוּבָס שֶׁתָּאֵב לכסאו, / עתונות זדונית חפֵצַת הַקִיאוֹ,

שקרנים מכל סוג, מקורב שהודח, / ושאר חַפֵצִים הפילהו בפח.

 

חַף מִפֹּה חף משם, כל-כך חף, עד חֲפֶפֶת, / ורוחו מריבוי החיפוף – מְרַחֶפֶת.

לוֹקֶה הוא תדיר בעַיֶּפֶת, יָעֶפֶת, / גם נטחן בחרון "רעיית" הזועפת.

מבטיח הוא שוב לאומה הדואגת /  כי ימשיך להנהיג, לעלות, בלי לרדת.

חש חפשי התרועע עם שועי הממון /  שרבים ביניהם, חייבים לו – המון!

מעלים לו מנחות, כל שכיה המובחרת, / תפנוקי מותרות, כמובן, גם לגברת.

 

עדי לא מכבר הוא סמך את כסאו /  על אנשי אמוניו, ופחות על בוראו;

מצפונו, הן ידע, לא לגמרי טהור /  ועל כן, מבצרו הוא אִבְטַח, כדי לשמור,

בבכירי חוק וסדר, אנשי אמונו /  תפארתו להגדיל, להסתיר את קלונו.

כך הומה חֲצַרבִּיבִּי אנשי אמונים /  סרוגי הכיפות, מתנחלי בנימין.

אותם מופקדים, שחבים לו תודה /  על זכותם מידיו למשרה נכבדה,

"הן ידע שור קוֹנֵהוּ" כך ביבי חשב,/ את זכותם ליהנות מאבוס בעליו

בַּל ישכחו הם, בסתר לבם /  "רעיית" והאיש שהיה מיטיבם.

 

כך מונה לכהונה היועץ למשפט /  ומפכ"ל משטרה נהיה מועמד.

מכיון שֶׁבָטַח בעומדים על משמר, / בזחיחות, משכרון-השררה, לא נזהר,

בכל דרך ושביל בם פסע וצעד /  שָׁמַט הוא בני-ברית בם מאס ובגד.

לא למד את הלקח של שולה זקן: / איש-אמון שנבגד – הוא גורם מְסַכֵּן!

איש אמון שנבגד, והודחק לפנה, / פוטנציאלית מועד להיות "עד-מדינה".

 

השמועות מהלכות, חקירות נפתחות, / ובּיבּיב מרגיע באותן הַפְּרָכוֹת:

"כלום וכלום, לחרפה רק ראוי המלעיז /  שעל ראש הממשלת לטפול הוא מעיז".

לנוכח שמועות, רינונים, הדלפות, / בכירי הליכוד כבר תופסים מחסות.

כבר אינם לוחכים מיקרופון מזדמן /  לרנן את צדקת אדונם ב"אמן".

ונותר מי עם ביבי? רק קומץ חבריא, / זיבורית של שטיא, טפליא, טיפשיא,

חנפים שזוחלים לרגליו על גחוניו /  וקושרים עטרות לגרגרת מאדאם.

 

על פי סקר, תומכיו, מחזיקים דעתם /  והראש הנבחר הוא מנהיג עבורם,

שיאכל וישתה, באוויר יתרוצץ /  רק חלילה כרסו מזלילה תתפוצץ.

יעמוד לצדו אלוהי העולם /  כי האל בראהו, להיות למלכם.

 

אם רחוק נתניהו מפסול, או ביש-גד – /  עד אחרון "מקורביו" – נחקרו בחשד,

על סָפֵק שוחד, אירוח, כספים, מתנות, /  על "גילוי אריות" (רעיות") בצמתי החלטות,

נפתחים בשרשרת תיקי חקירה   /  במספור מתמטי, בלווית אזהרה,

לכל תיק יש מספר מסדרת אֲלָפִים /  (וביבי לועג," זה בניין של קלפים")

סך כל תיקיו – X   – מחושב בַּבִּטּוּי  /  רק ה n הסופי עוד איננו צפוי:

 

 

 

 

 

וביבי חוזר, מקוֹנֵן מדי ערב /  וחוזר על המנטרה מִדֵּי בוקר וערב.

נחוש לקרקר פה משטר דמוקרטי /  בדברים שניחוח להם פורנו-קְרַאטִי:

"איך העזו יועץ ומפכ"ל משטרה  /  במקום לחגור למָתנַי חגורה

שנועדה לְמַגֵּן, למקרה של כל תֶּקֶּר, / תחתיה חגרו לי חגוֹרֶת של שֶׁבֶר!..

"היי, עצרו סוסיכם מסלפי ייעודכם /  מפרי אמונַי, השכחתם תפקידכם"?

 

והללו… חוקרים באותם התיקים /  מול זעמי נתניהו – אינם מפסיקים,

כאותו הגיבור בסיפור הַמָּשָׁל – / (אולי לא קרילוב, לא איזופוס, אבל):

 

עַסְקָן צִבּוּר, כְּבָר לֹא צָעִיר, / יָצָא לִנְאֹם מִחוּץ לָעִיר,

אַךְ הָאֵרוּעַ הֶחָשׁוּב – / בֻּטַּל. הוּא נֶאֱלָץ לָשׁוּב

הַבָּיְתָה, עוֹד בְּטֶרֶם-עֵת, / לִקְרַאת גְּבִרְתוֹ – כֻּלּוֹ רוֹטֵט –

נִכְנַס יָחֵף, הֲרֵי הִבְטִיחַ – /  לֹא לְלַכְלֵךְ אֶת הַשָּׁטִיחַ.

שׁוֹמֵעַ מֵחֲדַר-מִטּוֹת /  קוֹלוֹת שֶּׁאֵין בָּהֶם לִטְעוֹת…

(וְאִם אַכְבִּיר פְּרָטִים עַכְשָׁו – / אִמָּא תֵּרֵזָה, לֹא תֹּאהַב).

 

כְּשֶׁחֲמָתוֹ בּוֹ לְהַשְׁחִית – / כְּבָשָׁהּ, וְכָךְ הָיָה מַגִּיד:

"חַיִּים רֵעִי, הַזֶּה גְּמוּלִי? / הֲרֵי כְּאָח הָיִיתָ לִי…

זְכוֹר, בַּחוֹף שֶׁל נִצָּנִים /  אֵיךְ מִסְּפִינַת מַעְפִּילִים

עֲלֵי שִׁכְמִי אוֹתְךָ נָשָׂאתִי – / בְּמֵי הַיָּם כִּמְעַט קָפַאתִּי…

חַיִּים, דִּירָה וַעֲבוֹדָה, / סִדַּרְתִּי, בְּלִי מִלַּת תּוֹדָה…

עִם מֶלְצָרִית דֶקוֹרָטִיבִית /  מִמִּסְעָדָה קוֹאוֹפֶּרָטִיבִית –

אוֹתְךָ הוֹבָלְתִּי לַחֻפָּה, / שוב, בְּלִי מִלַּת תּוֹדָה – חֻצְפָּה…

 

חַיִּים, חוֹשְׁבַנִּי מַחֲשָׁבָה: / תָּמִיד הָיִיתָ כְּפוּי טוֹבָה

וְרַק אֲנִי מִבֵּין כֻּלָּם /  זֹאת לֹא הֵבַנְתִּי מֵעוֹלָם…

תָּמִיד חָשַׁבְתִּי, – מַעֲלֵישׁ – / בִּשְׁבִיל חָבֶר – כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ… ..

חַיִּים, הַפְסֵק מִמַעֲשֶׂיךָ /  כְשֶׁאֲנִי דּוֹבֵר אֵלֶיךָ!!!

 

חֲפִיפְ-פֶּטֶת

הכתבה שלעיל, כבר הוכנה לתפוצה

עת תמר איש-שלום, מטילה כמו פצצה:

"חוקר ושופטת, בתיק וואלה-בזק,

בזחיחות של הדעת, גרמו נזק לצדק.

אולי אין כל פסול בדברים שסומסו,

אולי כוונות הדברים סתם סורסו,

אך הורגלנו – שופטים, מורמים הם מעם

ודברים שבכובד הראש מדברם.

שופטת, שבלשון להג-רחוב מפטפטת

מוציאה למשפט תדמית חֲפִיפְפֶּטֶת.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

3 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של עמירם

הֶסְתֵּר פָּנִים              

בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת בַּשָּׁנָה הַקָּשָׁה  מַשֶּׁהוּ עָצוּר, נוּגֶה בַּהַרְגָּשָׁה. אָנוּ נְתוּנִים בִּתְחוּשַׁת הַתָּשָׁה, נָעִים בֵּין הַרְעָשָׁה לְהַחְרָשָׁה. וּמָה שֶׁכּוֹאֵב שֶׁבָּאֵלּוּ הַזְּמַנִּים בִּיבִּי וְשָׂרָה בְּ"הֶסְתֵּר פָּנִים". הַזּוּג

תמונה של מנשה

זו שעתנו הגדולה

על חשיבות החוסן הלאומי והחברתי של הפרט והחברה כולה

תמונה על גדעון

האם יחזרו?

האם אכן עושים את המירב לשחרור החטופים?

דילוג לתוכן