מי כאן הקורבן?

להקלטת גברת נתניהו ערך עיתונאי רב
תמונה של שרה נתניהו
שרה נתניהו צילום: U.S. Embassy Tel Aviv commons.wikimedia.org

המתקפה המשולבת מטעם ראש הממשלה ומלחכי פנכתו על הפרסום של הקלטת רעיית ראש הממשלה בעת שהיא צורחת על יועץ התקשורת שלה בעטיה של ידיעה זניחה (וחיובית) במדור רכילות, איננה מפתיעה. נתניהו ואנשי חצרו הביזנטית המתפרקת אכן משוכנעים בכל ליבם שהם קורבנות. שמי שמעז לחשוף את האמת על ההתעללות הנפשית מטעם גברת נתניהו באנשים ובנשים שכפופים לה – הוא התוקפן, וגברת נתניהו היא הקורבן.

מדובר בפתולוגיה מוכרת, לדאבון הלב: גברים שמכים את בנות זוגם משוכנעים שהם קורבנות. הורים שמתעללים בילדיהם בעקבות דברים קשים שהם עצמם חוו בילדות, משוכנעים שהם קורבנות. אנסים שמעשיהם נחשפו מסבירים שנפלו קורבן לנשים נקמניות או לעלילת שווא מתוחכמת שנועדה להרוס את חייהם, למשל האנס משה קצב, שהמיט חורבן על חיי נשים מספר אך טען בתוקף שהוא הקורבן האמיתי. גם פדופילים שנפגעו בילדותם והפכו למבוגרים פוגעניים תופסים עצמם לא אחת כקורבן ("רק שיחקתי עם הילדים האלה ועכשיו אני בכלא על לא עוול בכפי").

אחת הבעיות החמורות בתחום הקרימינולוגיה היא נטייתו של התוקפן לראות את עצמו כקורבן. מדובר במיקוד שליטה חיצוני: האשמת העולם החיצוני תוך כדי הימנעות מנטילת אחריות פנימית. עבריין שאינו נוטל אחריות וממשיך להאשים את הסביבה החיצונית הוא עבריין מסוכן. הוא עלול לשוב ולפגוע גם בעתיד. וזאת להבדיל מעבריין שמבין שביצע מעשים איומים, מוכן לקבל עליהם אחריות ואינו מאשים עוד את העולם החיצוני. עבריין כזה הוא בר-שיקום. יש לו פוטנציאל להימנע מפוגענות עתידית. מי שאינו מאשים עוד את העולם ומסוגל לקבל אחריות על מעשיו הינו מי שמיקוד השליטה שלו פנימי ולא עוד חיצוני.

מובן שגברת נתניהו אינה מוכנה לקבל אחריות על מעשיה האיומים. על הסבל הנורא שהיא ממיטה על אחרים. משום כך היא שבה ומנציחה את הזוועה. למרבה החרדה, קיים סביבה קשר שתיקה שמסייע לה בכך. ראש הממשלה מציג את הדברים במסע תעמולה נצחי, כוזב ומסוכן כניסיון לפגוע בו באמצעות התנפלות על זוגתו. לצידו מתייצבת חבורת חנפנים: כאלו שלעולם יתחנפו לבעלי הכוח גם כשהללו מתעללים בחלשים, ובראשם כמובן השרה שלא תחמיץ שום הזדמנות להתחנף לחזקים שמתעללים בחלשים: מירי רגב, שמציגה עצמה כמגינת התרבות המזרחית – תרבות שאכן הודרה וקופחה לאורך שנים, אבל הניסיון של רגב להציג עצמה כמגינת החלשים הוא כמובן שיא החוצפה והצביעות. אין כמוה חנפנית לבעלי הכוח שמתעללים במוחלשים.

לכן הערך העיתונאי שטמון בהקלטת התפרצותה של גברת נתניהו על יועץ התקשורת שלה הינו רב. ראשית, מפני שההקלטה מספקת הצצה מפחידה למקום שבו חזק מתעלל בחלש. ועל כל מי שמתעלל בחלשים ממנו לדעת שבכל רגע נתון הוא עלול להיחשף לעיני כול באמצעות הקלטה או צילום. זהו האמצעי היחיד שיכול להרתיעו. כי שום דיבור הגיוני או פנייה לליבו לא יעזרו כמובן. לא רק גברת נתניהו צריכה לחשוש מפני הקלטות. כל חזק שפוגע בחלשים צריך לחשוש מכלי הנשק הטכנולוגי שמצוי בידי החלשים. שוטר מתעלל צריך לפחד מפני תיעוד התעללותו בעצור חסר ישע. מפקד מטרטר צריך לחשוש מכך. בוס שמטריד מינית צריך לפחד מזה. ומנהל מתעמר צריך להתחיל לשקשק.

שנית, מפני שההקלטה מפריכה את חומת השקרים האיומה שכבר שנים מאפשרת לגברת נתניהו להתעלל באנשים מוחלשים ובנשים מוחלשות. לפתע אנחנו שומעים במו אוזנינו כיצד נשמעת התפרצות אחת בלבד בעטיה של ידיעה זניחה וחיובית במדור רכילות. נוכל רק לנסות לשוות בנפשנו כיצד נשמעות התפרצויות הזעם המחרידות כלפי עובדים מוחלשים ועובדות מוחלשות שנאלצים ונאלצות לשרת את האישה משליטת הטרור הזאת בקביעות. לאורך שנים טענו דוברים, יועצים, עורכי דין ושרים כי גברת נתניהו היא אישה מקסימה ונעימה. שוב ושוב התייצבו לצידה של מי שהתעללה בעובדים מוחלשים. שוב ושוב טענו שהעוֹבדות המוחלשות בודות דברים מליבן. חשוב אפוא לחשוף את האמת העובדתית הפשוטה: העובדים והעובדות האומללים אמרו אמת. גברת נתניהו וחבר חנפניה הסתירו את האמת.

שלישית, מפני שמדובר באשת ראש הממשלה. בסביבתו הקרובה ביותר של ראש הממשלה. בהקשר זה חשוב לומר כי אין סיבה לחוש אמפתיה למר נתניהו. הוא אינו קורבן. הוא שותף מלא ומרכזי להתעללות במוחלשים שתחת זוגתו. עמדו לפניו ועדיין עומדות לפניו אפשרויות שונות. למשל לשכנע את רעייתו לשנות דרכיה. לפרוש מתפקידו כדי לסייע לה. או להישאר בתפקידו בעודו מונע כל מגע סמכותי, ניהולי או פיקודי בינה לבין עובדים ועובדות. כל עוד אינו בוחר באף אחת מהאפשרויות הללו, הוא שותף מלא למתרחש.

רביעית, מפני שהמחויבות שלנו – האזרחים, כלי התקשורת, אנשי האקדמיה, מערכת המשפט וחברי הפרלמנט – חייבת להיות תמיד לאינטרס הציבורי, למוחלשים שבקרבנו, למנוצלים ולמי שסובלים מידי בעלי כוח והון שמנצלים אותם. וייאמר מיד: רבים מבעלי הכוח ורבים מבעלי ההון אינם מנצלים את הכפופים להם. פעמים רבות אף להפך. בכל מקום שאנו מזהים פגיעה שיטתית ונמשכת מידי חזק בחלש – עלינו להמשיך להעלות את הנושא על סדר היום, להציפו לתודעה ולדרוש שיטופל.

וחמישית, התנהגותה של גברת נתניהו היא כמובן קיצונית וחריגה, אבל מדובר בסופו של דבר בביטוי לדבר הנורא ביותר שמאפיין את מדינת ישראל של עשור שלטון נתניהו: שלטון שהפך את מדינת ישראל למדינה של אדונים ומשרתים. משכורות נמוכות, תנאי העסקה פוגעניים, העדר קביעות בעבודה, העדרה של פנסיה סבירה, העדר אופק כלכלי, חוסר יכולת לקנות דירה, תשלום עתק של שכר דירה מידי החלש שעובד קשה רק כדי להעביר חלק עצום משכר עמלו לבעל הנכס (שפעמים רבות רק ירש את הנכס ולא עבד כדי לרכוש אותו או שרכש אותו בתקופה שבה עדיין אפשר היה לקנות דירות), תשלומי החזרי משכנתא שמשעבדת את קוני הדירות לבנק עד גיל 65–70 ועוד ועוד.

ועדיין לא דיברנו על מיליוני נתינים פלסטינים בגדה שאינם נהנים מזכויות אזרח כמו האזרחים הישראלים אלא כפופים לממשל צבאי ולמערכת חקיקה מפלה, וזאת עם היבטים אוטונומיים מוגבלים לחלק מהפלסטינים מאז 1994. כי במאמר זה בחרנו להצביע על שעבוד הישראלים. שעבוד הפלסטינים מחייב כמובן מאמר נפרד, אף שהדברים בהחלט קשורים זה בזה.

בעלי כוח ובעלי הון מעטים. ומיליוני ישראלים משועבדים. כך נראית מדינת ישראל בתום עשור של שלטון נתניהו. גברת נתניהו היא רק ביטוי קיצוני וחריג ונורא למציאות שהולכת ומחמירה.

עד שנתעורר.

*

גילוי נאות: הכותב ייצג את מני נפתלי וכן את ראשי המפגינים בכיכר גורן בפתח תקווה הן במסגרת מעצריהם והן במסגרת עתירותיהם לבג"ץ למען מימוש חירות ההפגנה שלהם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

12 תגובות

  1. עכשיו אנו יודעים – התנהגות הגברת מהווה ביטוי לדבר הנורא ביותר – שעבוד הישראלים. עכשיו רק נותר לנו לצפות לסיפור על שעבוד הפלסטינים. איסתארא בלגינא קיש קיש קריא – קטן על עו"ד חקלאי. פעם חשבנו שיורם שפטל הוא השיא. כנראה שעו"ד חקלאי עולה עליו.

  2. לפני שאתה מתיישב לכתוב את מאמרך על "הקורבנות" הפלסטינאית, אני מבקש להזכיר לך כמה דברים.
    רק במזרח התיכון, מי שיצא לשלוש מלחמות השמד מוצהרות כנגד עם אחר, והפסיד בהם, עדיין יכול לטעון שהוא הקורבן. אין מלחמות לוקסוס בסגנון של "סליחה, אמנם התכוונתי להטביע אותך בים ולא הצלחתי, אבל זה לא אומר שאתה צריך למנוע ממני לנסות בפעם הרביעית.."
    אני עוד זוכר היטב את השנים שלפני הסכמי אוסלו, כאשר תושבי שכם וג'נין רחצו בחוף גורדון בתל אביב באופן חופשי וחצי מדינת ישראל עשתה את קניותיה בשווקים בקלקיליה, טול כרם וחברון. מתי התחילו הגבלות תנועה, מחסומים וגדרות? רק לאחר שרצחו כאלף יהודים. ועל כך אתה רוצה שנכה על חטא? שאנחנו מפריעים להם לממש את חזונם למזרח תיכון נקי מיהודים?
    הפלסטינאים טובים מאד במניפולציות ריגשיות ואנו מצוינים בלקחת על עצמינו את ה"אשמה" המופרכת הזו. אתה כעורך דין מכיר את התופעה הזו היטב, שהרי כבר לפני קרוב ל 20 שנה יכלו לחיות במדינה עצמאית לפי מטווה קלינטון או זה של ברק, ובטח לפי אולמרט, והם עדיין מסרבים. שאל עצמך "למה? " ואז נמשיך לדבר..

  3. תמשיך ללכת בדרכך הדבקה בצדק ובעזרה לחלשים. כל כך לא מובן מאליו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

פשיטת רגל

נתון מחריד ומבשר רע בנוגע לילדינו