בלגן

הקרון השמור ברכבת ישראל כמשל
אנשים עומדים
תמונת מצב בפינה אופיינית בקרון השמור

שנת הלימודים האקדמית התחילה בסוף חודש נובמבר 2017. אני מלמד באוניברסיטת בן-גוריון ומתגורר בתל-אביב, ונוהג להשתמש בשירותיה של רכבת ישראל. ביום חמישי בשבוע הלימודים הראשון סיימתי את הרצאותיי, ועליתי לרכבת מבאר שבע לתל-אביב. וכאן חיכתה לי הפתעה קשה. לא זו בלבד שנאלצתי לעמוד במשך הנסיעה כולה, אלא שבשל הצפיפות והאווירה, גם העמידה התגלתה כמשימה כמעט בלתי אפשרית ומאוד לא נוחה. הנסיעה הייתה סיוט מתמשך ועל כן החלטתי שמעתה אסע במועד זה בשבוע בקרון השמור, זה שבו ניתן לשריין מקום בתמורה לתוספת מחיר.

מאמר זה מהווה סיכום של 12 נסיעות שבועיות רצופות שנסתיימו זה עתה, במקביל לסמסטר שהגיע לקיצו. תמיד באותו יום: חמישי, ובאותה שעה: 14:04 מתחנת באר שבע צפון לתחנת תל-אביב צפון. או אם תרצו, מאוניברסיטת בן-גוריון לאוניברסיטת תל-אביב. מדובר ברכבת שנחשבת עמוסה, בין היתר בשל ריבוי חיילים וסטודנטים שמשתמשים בשירותיה. יש ודאי עמוסות ממנה. אני טורח ומספר לכם את חוויותיי הואיל ולעניות דעתי סיפורו של הקרון השמור הוא משל לדברים רבים שקורים במקומותינו.

ארבעה מאפיינים יש לנסיעה בקרון השמור שממוקם בצמוד לקטר. כל נוסע מקבל כרטיס ובו מצוין בדיוק מקום ישיבתו ושם עליו לשבת. למי שאין כרטיס לקרון אסור להימצא בו. הקרון נקרא גם "הקרון השקט", אסור לשוחח בו בטלפון נייד ואסור להרים את הקול. בקרון אמורה להיות נוכחות משמעותית של עובדי רכבת שנועדה לאכוף את הכללים האמורים.

בפועל תמונת המצב שונה, גרועה ומבישה. הכול מתחיל באי-האכיפה של הנהלים. בתשע מתוך תריסר הנסיעות האמורות לא נראה במשך כל המסע שלי אף לא פקח אחד של הרכבת, אפילו לא מרחוק. במקרה אחד נכח בחלק מהנסיעה איש צוות הרכבת במבואה של הקרון, אולם הוא לא ראה, לא שמע, לא ידע, וגם לא אמר מילה. משל היה חפץ דומם שהמצב הבלתי תקין כמו לא עניין אותו. בשני מקרים אחרים עבר בקרון האמור סדרן שאפילו בדק את כרטיסי הישיבה, אך מייד עם הסתלקותו המהירה חזר אי-הסדר לשלוט. באין אכיפה ולנוכח אי-האכפתיות של רכבת ישראל, אין פלא שרווחות בקרון הפרות של כל הכללים האמורים.

חלק ניכר מהיושבים בקרון השמור אינם מצוידים בכרטיסים. רובם עושים זאת במודע, מנסים מזלם לנסוע בישיבה ברכבת שקרונותיה הרגילים עמוסים עד כדי כך שרבים מנוסעיה עומדים. אם מגיע בעל כרטיס, הם מואילים לקום בחוסר רצון מובהק. אני מעריך שלפחות שליש מהמקומות בממוצע בקרון נתפסו על ידי אנשים שלא שילמו. צאו וחשבו כמה כסף הרכבת מפסידה, שהרי רובם מוכנים היו בלית ברירה לשלם בשביל להישאר לשבת ולא לעבור לעמידה. לו רק הייתה כאמור אכיפה. חלק אחר מהיושבים בקרון ללא ששילמו ומבלי ששוריינו להם מקומות, מגיע לקרון השמור מתוך אי-ידיעה, שהרי כמתואר אין מי שיכוון ויממש את הנהלים. אי-הישיבה במקומות הנכונים יוצרת כל העת חילופי מקומות, וחיכוכים. במקרה החמור ביותר שאותו חוויתי בתקופת שלושת החודשים האמורים, מישהו שישב שלא במקומו, סירב לפנות את המקום לבעל הכרטיס והציע שיביאו את הפקח, אבל זה לא נראה באופק במשך כל הנסיעה.

בתאריכים עמוסים במיוחד (כגון חופשת חנוכה) וגם ברוב התאריכים האחרים, עמדו אנשים לא מעטים בקרון השמור, בניגוד לנוהל, לעיתים אף ישבו על הרצפה. שיחות קולניות בקעו ברוב הפעמים מהמבואה, גם שיחות טלפון בוצעו בקרון, אף שהן אסורות לכאורה. בקיצור – בלגן.

יש כמובן עוד דברים רבים להגיד על רכבת ישראל, חלקם חמורים הרבה יותר. קודם כול העובדה שאזרחים וחיילים נאלצים לנסוע במקרים רבים בעמידה (לא בקרון השמור). גם המצב הבלוי של חלק לא מבוטל מהקרונות, ורמת הניקיון הלא מספקת ברוב המקרים. יש גם התעלמות מהתנהגות לא נאותה של נוסעים. אלא שהפעם ביקשתי להתמקד במתרחש בקרון השמור בשעות לחץ. שילוב טיפוסי של התנהגות חסרת חינוך של הלקוחות, וטיפול לא רציני של מי שמחויב לתת שירות. משל למה שקורה בכל כך הרבה מקומות בארצנו. רוב הגולשים שלנו יודעים בדיוק באילו ארצות תופעות שכאלה לא יכולות לקרות, ובאילו כן. סדר במקומות שמורים ברכבת, נשמר אפילו בהרבה ארצות מתפתחות. נותר לנו לקוות שאולי בעתיד יגבירו ברכבת ישראל את האכיפה ואת השמירה על הנהלים, ודווקא בשעות הלחץ. כך הנסיעה ברכבת תיעשה חוויה נעימה יותר.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

7 תגובות

  1. ורוב אזרחי ישראל חושבים שישראל כץ שר טוב. תקועים בפקקים, נוסעים ברכבת בעמידה, מספר התאונות עולה, נהגי המוניות עושים מה שהם רוצים בנתבג והאזרחים מרוצים.

    1. מה הקשר?
      לא היה שר תחבורה כמו כץ שקידם את התחבורה בישראל אחרי שנים של הזנחה עושה מאמץ נואש לסגור את הפער שבלתי אפשרי להשיג. ההתנהגות והוונדליזם והאלימות בכבישים, אינה מוטלת לפיתחו, הוא לא משטרה ולא משרד החינוך ולא בית משפט המטיל עונשים מגוחכים נוכח האלימות.
      אנחנו מהמדינות הצפופות בעולם וכאשר מעלים 250 אלף מכוניות חדשות בשנה- מה הפלא?
      אינינ מאוהבו או מתנגדו של השר כץ, אבל בפירוש הוא לא הכתובת להאשמה במקרה הזה

      1. במיוחד שהוא כל כך מרוצה מעצמו
        היה ראוי שתבדוק התחבורה בארץ לעומת העולם בפרמטרים עקרוניים כמו מספר ק"מ כביש לנפש, מצב קרונות הרכבת, דקות המתנה בממוצע לתחבורה ציבוית וכן הלאה. תגלה שאנחנו מפגרים מאוד. לא בהשואה לניגריה. ואם אנשים לא מקיימים הוראות הקרון השקט זה מחדל של הרכבת.ואם הרכבת לא ממלאת את יעודה, שיחליף השר את הנהלת הרכבת.

  2. מעניינת תגובת הרכבת, כי הצטדקות והיתממות או כל טיעון אינם קבילים. רכישת כרטיס לקרון השמור דינה ככריתת הסכם עם כל התנאים המלוים שנדרשים על ידי הרכבת. משלא בוצעו על ידי בעל המקום, אפשרי גם תביעה ייצוגית ותרומת הסכום לעמותת "חברים לרפואה", ובבניין הארץ ננוחם, ובתרפות לחולים מעוטי יכולת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן