רַק-כָּךְ?! רַק-קַח! מַק-רַךְ?

אַקְטוּ-אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ
בנימין נתניהו
ראש הממשלה בנימין נתניהו

בטרם עתיד למדינה עוד הונח / האצ"ל טבעו את המוטו "רַק-כָּךְ!" –
עם רובה ולצידו שתי גְּדוֹת הירדן / "זו שלנו", הכריזו, "זו שלנו גם כן"!

האצ"ל אוּזְרַח ל"תנועת החרות" / חילונית-ליברלית, לובשת זהות;
ציונים-כלליים הצטרפו לאיחוד / להיות מפלגה שבחרה שֵׁם "ליכוד".
לאחר עת רבה של קיום במחשך / זכו לחולל במדינה – מהפך,
תוך ששומרים הם על קו דמוקרטי / וטרם מושל בם שום קו תיאוקרטי.

בעידן נתניהו – הושלם מהפך: / ה"רַק-כָּךְ" בלי בושה נהפך לְ"רַק-קַח!":
קח מֵחָבֵר וקח מִזָּרִים, / הכשר כל טריפה וטהר ממזרים
קנה קיומך במחיר מסופסר / מגפני היו"ר וּמליצמן השר
ואם לא מזדמן בסביבה כלום "לִיקַח" / הפתרון הוא סַחְרִיר, שהוא דמוי "הֲפַךְ-פַּח"! –
ממציא דמות להשניא, או משבר מאיים / מְבַעֵת הוא בכך את הרוב הדומם,
מְאַחֵז הוא עיניים, מעשיו במחשך, / רק על פי תועלתו בשיטה של "רק-קח"!

שלטון הליכוד, בראשות נתניהו / שמוּנָע חמדנות ושררה הוא,
עליו מגינים עד זוב-דם, בייחוד, / כחוד של חנית, בכירי "חרב ליכוד".
החרב הזאת, שכלל אין לה נדן / הם חזן, מירי רגב ודוד ביטן.
כל מוציא בפרהסיה דבר של דיבת / ראש ממשלתנו, או כבוד "רעיית",
יהא עיתונאי, אם ותיק או צעיר, / סגן שר שהודח או מיניסטר בכיר,
ואפילו יהא זה נשיא מדינה – / את כולם מְפַלְּשִׁים באותה מדמנה.
אף שביבי הכריז באיחור, והודיע / כי מוגזם לעטור לו, לרבלין, כָּפִיָּה
אבל לא הסתייג כלל מ"כאפה קטנה" / כי נשיא "מכופכף" הוא נשיא ממושמע.

אך בחרב לא די, מול ענן הֶעָכוֹר / שעל ביבי סוגר מפנים ואחור,
וביבי האיש, מְהִיר וחד-המבט, / ראשון שזיהה שנחוץ לו – אמבט!
אמבט שאפשר לטהר בו כל שרץ, / מרבב של כל חטא, צחנה, וכל קרץ,
עד יצאו הם ברים וצחורים כברבור / ויוצגו כלילי טוהר בפני הציבור.

ומי בַּלָּנִים יסכנו לאמבט? / אמסלם וְבּיטן, עשויים ללא חת,
רצון ביבי להם הוא דוחה יום שבת! / ומה המשימה? – להם כלל לא אכפת.
יאנסו הם כל חוק יעשו בו פרקמטיא, / יפעלו בשיטות ידועות של המאפיה,
למען הבוס – כל וולגריה כשרה / וגם כל הסתה וגם כל טעם-רע.
לצוות אמבט, רוח-גב, בלי בושה: / לוין – אידאולוג ושקד – מלבישה.

נתניהו מזה, כבר ארבע ממשלות / מרחיב חמדנות ולקיחה בלי גבולות,
רומס את כל מי שניצב בדרכו / חומד כל דבר, לא חשוב כלל ערכו,
בכך הוא מגשים הסיסמה של תש"ח / בווריאציה קלה, בל-נשמעת – "רַק-קַח"!

בעזרת האמבט מול אימת המשפט, / עם אמסלם וביטן בכסות "דיפלומט"
כמעט כופפו זרועות חוק ומוסר / להיות למקלט לרוה"מ המכוער.
תחת משקל של אמסלם-ביטן / (משקלם המצורף – כלל איננו קטן)
בני בגין נראה נאנס בפרהסיה / כחלון התפתל בקדימה-רברסיה.
"חוק צרפתי" כמעט ונחקק / ו"חוק ההמלצות" את הכנסת חנק.

עם חוק רק אחד הרחיק הוא מדי, / עד אמות הספים זעקו – "הרף, די!"
הפגנה המונית, ספונטנית כמעט, / נקהלה בקצה רוטשילד, בצאת השבת;
וביבי היה הראשון לזהות / סימן מהפך ואיום לבאות.
שפוף ברך, מובס, מדרכו הוא פָּנָה / מחוק המלצות הוא נסוג לפינה.
ההבין כי נכשל במרוץ הָעִוְעִים / ושלא כל אזרחי המדינה הם פתאים?
ההבין שקרבים רגעים של אמת / עם עליליו, בבואם, יצטרך התעמת?
ואולי מקריות, מין סמיכות פרשיות: / שח"כ ביטן נחשד בשורת שחיתויות
ובלי הכובס הראשי באמבט / ביבי עֵירֹם וְעֶרְיָה הוא כמעט.

מה נותר לו לביבי עכשיו לפלל / שימצאו פרקליטיו תחבולות להקל –
באשמות של שחיתות וניהול מלוכלך – / שיוצגו מול החוק רק כסוג של "מַק-רך",
שיהא בהחלט וְכִכְלִיל הַתֵּאוּם / עם ה"כלום לא היה – לא יהיה על כן כלום".

ביבי עסוק, לא זמין הוא כמעט, / משתנע סביב גלובוס, עמו "רעיית"
אבל בחדרי חקירות עוד פתוחים / עוד לא הושלמו התיקים התפוחים,
וביבי, סופו שבארץ ינחת / וכמובן שעמו גם תנחת "רעיית"
ותושלם חקירה, ויוחל במשפט / שאולי את הארץ יגאל מתגרת
זו היד שהשחיתה את כל המידות, / ושקדה כל ישר ושפוי, לנדות.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

16 תגובות

  1. נתניהו מזמן הפך ללקחיהו עם "רעיית"
    בבחירות הבאות יביא לפחות 40 מנדאט
    כי עם ישראל הרעב העני המזרחי הפסיכופאט
    יעדיף לקחיהו בזול, במקום ללכת קיבינימאט

      1. איך לא הבנת מהו היפוכו של דבר
        כי ביבי הוא דבר והיפוכו משכבר
        מחד נסיך וראש ממשלה מעולה
        שבשחיתות אפידמית הוא חולה
        אפילו עם "רעיית" אין לו תחליף
        ועל כן כך עם ישראל אותו מעדיף
        אם מחר אולי תהיינה בחירות
        יאיר וגבאי אל ישגו באשליות
        ביבי לבית ברחוב בלפור ישוב
        כי זה סופו הצפוי של הסיבוב
        ואז יהיה ברור גם למבולבליהו
        שבימינו גדול הוא ביבי נתניהו

  2. תענוג להיווכח שמקאמיסט שנון ורב-קומה כערן גראף זיכה את JOKOPOST במקאמה מושחזת כיד מקלדתו הברוכה. כמי שזכה להימנות על חוג קוראיו מכבר, סבורני כי כאן יתברכו קוראים רבים ממיטב המקאמות שלו. המראה שמציגה מקאמה כזאת של ערן גרף, יש בה מאיכותו של
    קריקטוריסט אמן שבעיקר מתמקד בשתי זירות: החברתית והפוליטית. והרווח כולו שלנו.

  3. עושר לשוני ויכולת חיבור נפלאה גם עם עברית
    ברבדים נוספים. שאפו!

  4. נהנה (בכאב) לקרוא את תיאור המצב בהומור שחור ומשחיר. אוהב את הסגנון המוגש בשפה נעימה ועשירה.

  5. כמי שלא מחמיץ אף יצירה של ד"ר גרף, אני שמח שנמצאה אכסניה ראויה לכתיבתו השנונה,בעברית הנהדרת,הגם שהתוכן לא תמיד גורם לאושר רב…כאנטידוט לכך, אני נוטל מנה של "בדיחסודות" והחיוך שב אל פני…
    בהצלחה, ד"ר גרף.

  6. האתר התעשר בכותב בעל שיעור קומה מבחינת השפה, הראייה החדה והמחשבה המתוחכמת.

  7. בלי שמץ של התנשאות, אני קובע שמרבית המצביעים הנוהים אחרי ביבי לא יבינו את הפשר והמהות של המקאמה רק כך- רק קח ומק רך.

  8. ערן- אחד ויחיד בחדות לשונו והגיגיו המופלאים והמדויקים, שמח שהצטרף לאכסניה ונמשיך לקרוא את פרסומיו המיוחדים

    1. מק (DECAY) הוא ריקבון, התפוררות, שקיעה.
      זה מסתדר יפה עם החרוז בכותרת שכתב ערן גרף. אבל למה סימן השאלה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דילוג לתוכן