לו עמדתי בראש המדינה

בעקבות תגובות מדינת ישראל להסכם חמאס-פַתְח
תמונה של שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

בתחילת החודש נחתם בקהיר הסכם פיוס היסטורי בין פַתְח לחמאס. על פי ההסכם, עד האחד בדצמבר יועברו המעברים והשליטה המנהלית ברצועה מידי חמאס, ששלט ברצועה 10 שנים, לאחריות ממשלת האחדות. אין זה הניסיון ראשון של הידברות בין שתי התנועות, ובינתיים גם לא ניתן לומר כי זהו הסכם מושלם אשר בא לענות על כל השאלות שבמחלוקת, לכן מוקדם להתייחס בשלב כה ראשוני לסיכויי ההצלחה של ההידברות, להסתברות ליישום ההסכם וליכולת הצדדים להתגבר על המחלוקות ביניהם.

עם זאת, על ישראל לדעת כי זו איננה אלא שאלה של זמן, במוקדם או במאוחר נמצא מולנו את כל מרכיביו של העם הפלסטיני מלוכדים – כפי שרואה גם אבו מאזן את ההסכם כשֹם קץ לפילוג הפלסטיני – ועם אלו, בסופו של דבר, נצטרך לנהל מו"מ ולהגיע להסכם המדיני.

ישראל קיבלה את הסכם הפיוס החדש ברגשות מעורבים. תחילה הצהרנו שעבורנו ארגון הטרור חמאס הוא שיישא באחריות לנעשה ברצועה. כעבור ימים אחדים בלבד יצאה ירושלים בהצהרה מעשית נוספת: נוכח הסכם הפיוס הפלסטיני תחדל ממשלת ישראל מכל מו"מ עם הנהגת אש"ף (זו של אבו-מאזן שברמאללה), אלא אם כן תמולאנה ראשית כל דרישותיה של ישראל לגבי רצועת עזה. עד אז רואה ישראל עצמה חופשית לפעול נגד חמאס. על הצד הפלסטיני לממש את ויתוריו כתנאי לפתיחת המו"מ.

האבחנה שעושה ממשלת ישראל בין פתח לחמאס, בין "הנהגה מדינית" ל"הנהגת טרור", חסרת משמעות כעת, שכן ישראל תידרש לשבת לשולחן הדיונים עם אותה הנהגה פלסטינית אשר תהיה מוכנה לנהל עימנו מו"מ. ישראל ניהלה מו"מ עם הנהגת פתח ואש"ף, ואף הגענו להידברות ולהסכם מבלי שאיש הזכיר את עברם הטרוריסטי. מה שצריך לקבוע עבורנו זו הנכונות לדבר, השאיפה להגיע להסכם, וכמובן תוכנו המפורט של ההסכם שיושג.

משה דיין אמר כי "רק חמור איננו משנה את דעתו!", ואכן מדינת ישראל אינה יכולה לדבוק בעמדות נוקשות לאור ההתפתחויות והשינויים הרבים המתחוללים באזורנו. עלינו לראות בהסכם הפיוס בין חמאס לפתח כצעד לקראת כינון שלום בין ישראל לרשות.

אילו עמדתי אנוכי בראשות המדינה, הייתי יוצא בהצהרה שונה לחלוטין המבוססת על שלושה מרכיבים. ראשית, ישראל מברכת על ניסיון הפיוס בין שני חלקי העם הפלסטיני; שנית, ישראל רואה בהסכם הפיוס הפנים-פלסטיני שלב ראשון וחשוב לקראת גיבושה של הנהגה פלסטינית לאומית, מה שיקל על חידוש המו"מ ועל השגת הסכם קבע בין שני העמים; ושלישית, כדי להוכיח רצון חיובי, מדינת ישראל תהיה מוכנה להשתתף בתוכנית לשיקומה המהיר והמלא של רצועת עזה.

אינני מאמין באמירה שגורסת "פעם ארגון טרור – לעולם ארגון טרור". דרושות סבלנות ויוזמה לסילוק המניעים למאבק האלים. אני מאמין כי אין סכסוך מדיני שיש לו חיי נצח.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. אשרי המאמין,אני לא.
    מצרים גם למענינו וגם למען חיסול הטרור אצלה חייבת לקבל האחריות על הרצועה,
    בגדה קונפדרציה עם ירדן כפי שהיה,או אוטונומיה משודרגת כלכלית שיהיה להם כדאי.
    אסור לחבר בין עזה לגדה,מתכון לאסון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

ליד מסך מחשב

אתריום

כיצד רוכשים