מנהיגים גדולים מקשיבים למשק כנפי ההיסטוריה

על תבונה מדינית – לכבוד 100 שנה להסכם בלפור
בגין, סאדאת, קארטר בקמפ דיוויד צילום: ממשלת ארה"ב de.m.wikipedia.org

בימים אלה אנו מציינים 120 שנה לציונות המדינית, שתחילתה בקונגרס הציוני הראשון ב-1897. אמנם הציונות המעשית ראשיתה עוד קודם, בהקמת פתח תקווה וראשון לציון, אך זו אינה במוקד מאמר זה. 20 שנה עברו מהקונגרס הציוני הראשון עד הצהרת בלפור, שבה הבטיחה בריטניה לסייע בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ב-100 השנים שחלפו מאז, ההתיישבות היהודית בארץ רשמה לזכותה הישגים עצומים. תנופת העשייה והבנייה כללה בניית כוח מגן – צבא הגנה לישראל, וכוח טכנולוגי – ישראל הוכתרה בתואר "מדינת סטארטאפ" וגם הרימה תרומה לאנושות בזכות חדשנות ויזמות ללא הפסקה. חשוב לציין כי במשך כל השנים חיפשה המנהיגות היהודית דרכים להידבר עם הערבים שישבו כאן בארץ.

יש היסטוריונים שמאמינים שיש כמה זרמים גדולים בהיסטוריה המכתיבים אירועים מסוימים. אבל דרושה מנהיגות – מנהיג אחד או יותר – שירכבו על הגלים ההיסטוריים כדי לממש את האירועים הללו. אם לא יימצאו המנהיגים המתאימים, רגע המימוש יידחה לתקופה אחרת. ואם נכון לראות את ההיסטוריה כנהר שזורם, הרי הוא ימשיך לזרום בכל מקרה.

ההזדמנות ההיסטורית להקמת מדינה יהודית עצמאית נוצרה אחרי מלחמת העולם השנייה, בעקבות "השואה". ב-29 נובמבר 1947 החליטה העצרת הכללית של האו"ם על הקמת שתי מדינות בארץ ישראל – יהודית וערבית. חשוב להדגיש שאנו קיבלנו את ההחלטה, ועם ישראל יצא לחגוג אותה בריקודים. הערבים, שסירבו לקבל את ההחלטה, יצאו כבר למחרת בהתקפה ואש ורצח יהודים. הצבא שבדרך – "ההגנה" – ומחתרת אצ"ל יצאו למגננה ולמתקפת נגד, וכך החלה מלחמת העצמאות, כאשר הבריטים עדיין שלטו בארץ.

להשקפתי, עידן מלחמת העצמאות נמשך עד לעצם ימים אלה. בשנים שמאז מלחמת העצמאות היו כמה מערכות משמעותיות ביותר – מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים – ואף התנגשויות רבות בקנה מידה גדול, כמו מבצע קדש ומלחמת ההתשה, מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת לבנון השנייה ומבצעי צה"ל ברצועת עזה. עם תום מלחמת יום הכיפורים, ובעיקר לאחר חתימת ההסכם השני של הפרדת הכוחות עם המצרים ב-1975, החל עידן חדש, שהתמקד בניסיון להשיג שלום. האירוע המרגש והמרכזי ביותר בעידן זה היה הגעת הנשיא סאדאת לישראל, בנובמבר 1977. עידן זה נמשך עד היום בזכות הסכם השלום, ולאחרונה התבטא בפגישת נשיא מצרים א-סיסי עם ראש הממשלה נתניהו במסגרת עצרת הכללית של האו"ם בניו יורק.

כיום אנו נמצאים באי ביטחוני, אך איראן והגרעין בקרבתנו, אירן וסוריה בשילוב חזבאללה מצפוננו וחמאס מדרומנו. מסביבנו ארגון המדינה האסלמית והטרור העולמי המתפרץ בתוככי העולם הערבי ומציף אף את אירופה. טוב תעשה המנהיגות הישראלית אם תעשה כל מאמץ שלא להידרדר למלחמה, לא תיגרר למחשבה שמלחמה תבסס את ביטחונה של מדינת ישראל, אלא תשתדל להסתמך על הידברות שתוליד הסכמים.

בשנים 1977–1978 מצאנו את עצמנו בתקופה של שלושה מנהיגים חזקים ומשמעותיים שעמדו בראש הגורמים המשפיעים על זרימת ההיסטוריה באזורנו – מנחם בגין ואנואר סאדאת זיכרונם לברכה וג'ימי קרטר. שלושתם רצו להגיע להסכם, כל אחד מסיבותיו הטובות לעמו ולארצו. תחילתם של המפגשים בין ישראל למצרים הייתה מרטיטה ומפוארת, אך כבר בביקור ההיסטורי בירושלים נשא סאדאת נאום שהיה קשה לנו הישראלים. בהמשך, במפגשים במצרים, ידענו עליות וירידות, משברים ומשבי רוח של אכזבה. ואז הנשיא קרטר עשה מעשה והזמין את הצדדים לקמפ דיוויד, בבקשה מפורשת שאיש לא יעזוב את המקום עד אשר יושג ההסכם – כך לדברי הנשיא לשעבר עזר ויצמן, שבאותה תקופה היה שר הביטחון ולקח חלק בשיחות ובהכנת ההסכמים. כאשר שֵירתי כמזכירו הצבאי של ויצמן שהיתי עמו ימים ולילות והוא שיתף אותי בפרטים הקטנים.

הסכם קמפ דיוויד היה הסכם מסגרת לשלום בין ישראל לבין מצרים, סוריה, ירדן, לבנון והפלסטינים. ההסכם בעיקרו קובע חזרה לגבולות הבין-לאומיים והחזרת המתיישבים לישראל. לא דובר על הורדת היישובים. בהסכם הקבע היו סימני דרך לאוטונומיה של הפלסטינים, שהכול הבינו שאמורה להיות מצב ביניים של שנים אחדות – שלב ביניים לפני שיוחלט על המעמד הסופי, כולל הגבולות. עניין ירושלים היה אחד הנושאים הבולטים. ראש הממשלה בגין הצהיר במכתבו כי היא עיר אחת, שאינה ניתנת לחלוקה. סאדאת אמנם הסכים שאין לחלק פעילויות חיוניות בעיר ושיש להקים מועצה עירונית משותפת שתורכב ממספר שווה של חברים ערבים וישראלים ותפקח על ביצוען של פעילויות אלה. כלומר במישור המונציפלי העיר אכן לא תחולק, אך "ירושלים הערבית צריכה להיות בריבונות ערבית, והתושבים הפלסטינים של ירושלים זכאים להשתמש בזכויותיהם הלאומיות הלגיטימיות". לא פעם במפגשים בין ויצמן ומובארק נהג האחרון לומר: "מה אתם מודאגים. הרי יש לכם בירושלים רוב יהודי, ותמיד ראש העיר יהיה יהודי."

נושא אחר שעלה בחילופי מכתבים היה פינוי המתיישבים הישראלים מסיני. ראש הממשלה בגין הודיע במכתבו שפינוי המתיישבים יהיה מותנה בכך שיוסכם על כל הנושאים התלויים ועומדים. הוא הוסיף כי הנושא יובא להכרעה בהצבעת הכנסת וכי יינתן חופש הצבעה לחברי הקואליציה. בלב שבור, אבל במצפון שקט, המליץ לפנות את היישובים, כי זו הדרך המובילה לשלום. לאחר מכן החל עוד תהליך קשה של דיונים עם הצוות המצרי, הפעם במלון "מדיסון" בוושינגטון. היו אלה דיונים מייגעים על סעיפים מסעיפים שונים ולפני השלמתם הזדקקו לנשיא קרטר, ששוב דילג בין ירושלים לקהיר. בסופו של דבר, ב-26 מרץ 1979, על מדשאת הבית הלבן, נחתם הסכם השלום הראשון בין ישראל למדינה ערבית.

צא ולמד: גדולתם של מנהיגים נמדדת ביכולות להשתחרר מסיסמאות, להשאיר מאחור פק"לים של דעות ולהבין את הזרמים ההיסטוריים הנכונים לימיהם. זו הייתה גדולתם של המנהיגים סאדאת, בגין וקרטר, שבאה לידי ביטוי בקמפ דיוויד.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. המנהיגות צריכה לעשות הכל כדי שלא תפרוץ עוד מלחמה. ולא בטוח שזה מה שקורה.

    1. המשפט הכי בעייתי בתגובה הוא שיש "לעשות הכול" כדי שיהיה שלום..
      ומדוע? כי אתה יוצא מנקודת הנחה שהמטרה היא "שלום" ואינך מבין ש"שלום" הוא רק אחד האמצעים למטרה חשובה יותר והיא הישרדות. אתה יכול לאמר ש"שלום" הוא האמצעי המועדף עליך מבין אמצעים אחרים כמו למשל להיות חזקים ומרתיעים כדי שלא יתקפו אותך, ויש עוד כמו בריתות עם אחרים וכדומה.
      ועכשיו, לאחר שהבנת את ההבדל ואתה עדיין חושב ששלום היא הדרך המועדפת עליך ו"בכול מחיר" ציין בבקשה מהו המחיר שאתה מוכן לשלם כדי להשיג "שלום" בהנחה כמובן שזה בדיוק גם מה שרוצה הצד השני, כי אחרת אולי יהיה "הסכםשלום" אבל לא ממש שלום. אני יכול להשיג "הסכםשלום" תוך שבוע אם אחזור לגבולות החלוקה של סייקס פיקו, אתה מוכן למחיר הזה?

  2. היא מטפורה שקשה לקבל אותה כמתארת תופעה מציאותית ולא דימיונית. כנראה שלשקר אין רגליים אבל יש לו כנפיים..

    אם השלום המקווה תלוי בפיקציה כזו, אז אכן, על חרבנו נחייה..

  3. סך כל ההחלטות של מנהיג נכונות
    מנהיג יודע להודות בשגיאות
    מנהיג דואג למדינה ולא מתעסק עם עצמו וקרוביו
    מנהיג לא מחוקק חוקים אישיים
    גם לא מתבכיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

קלף מנצח

חוק מקומם מונע מאזרחים ותיקים כפל קצבאות

צילום של גדעון

הפתעה שלא הייתה

החלטות שגויות של הדרגים המדיני והצבאי ערב המלחמה