יוסל ברגנר סוגר אצלי מעגל

על הדפס אהוב שחזר לקיר הסלון
אילן וייס

כאשר עוד התגוררתי עם משפחתי בישראל, היו תלויות אצלנו בסלון כמה תמונות. רכשנו אותן בהפסקות גדולות כי היינו צריכים לוותר על רכישה מהסל של חיי היום-יום לטובתן, ולכל אחת מהן נקשרתי באופן אישי, כאילו שגדלנו יחד.

לאחת התמונות נקשרתי באופן מיוחד: הדפס של יוסל ברגנר ובו ראשיהן של שלוש נשים, המשתקפות בהתבוננותן מבעד לשלושה חלונות, וברקע מעופפים פרפרים בצבע טורקיז. הצבע הירוק השבע ששלט בתמונה הוסיף לה ממד סוריאליסטי, מעבר לשקט שנבע מהדאגה לבאות שאותו הקרינו שלוש הנשים.

הייתי מתבונן בה דקות ארוכות בלי להתעייף, במיוחד בביקורי אורחים משעממים. מול הללו נהגתי לשבת בסלון, ללגום מכוס הנס קפה עלית עם חלב ולהניע את ראשי בנימוס בעוד עיניי תלויות בתמונה. היא פתחה שערים לדמיוני לעולמות מעבר לזה שבו אני אוכל ושותה, עובד, מבלה, מעביר זמן עם היקרים לי והולך לישון.

עברתי עם משפחתי לגרמניה והתגרשתי מאשתי. היא לקחה את הילדים וגם את התמונות. איני יודע אם חשבה שזה "מגיע לה" בגלל העול הנוסף של גידול הילדים שנפל עליה, או סתם משום שלא ויתרה על שום יתרון כלכלי שיכלה לשאוב מהגירושים. במשך השנים שחלפו מאז בניתי לי אוסף קטן וצנוע מאוד של תמונות. רובן באו מכאן או התאימו לחיי כאן. אך התמונה של יוסל ברגר נשארה חרותה בזיכרוני.

בחודש ינואר השנה מצאתי אתר אינטרנט שמוכר הדפסים של ציירים ישראלים. ההדפס של יוסל ברגנר, מהסדרה של זה שהיה תלוי בסלון שלנו שהשקיף על מפרץ חיפה, היה גם הוא ביניהם. תודות לאינטרנט ולחברת המשלוחים חזר אליי יוסל ברגנר, והפעם הוא תלוי בסלון שלי כאן, משקיף על הבתים שמצדו השני של הרחוב הצר שבו אני מתגורר, ועל הווילונות בעלי המוטיב האוריינטלי שתלויים ברפיון עצל על חלונותיהם.

אני מקווה שהתמונה מרגישה אצלי טוב. מאז שהיא תלויה שוב בדירת מגוריי אני מרגיש שאם אצא למרפסת שאין לי כאן, אולי ישתקף בחלונות הבית שממול המפרץ הכחול של עיר הולדתי ויחייך אליי שוב.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

5 תגובות

  1. אילנצ'וק, מה שלומך?
    נראה שטוב, כי באם אתה כותב וכל כך יפה אז כנראה שטוב לך?!
    כמובן שאני מכיר התמונה אבל כבר לא זכורה לי אצלך בבית… כנראה שעוברים עלינו הרבה דברים שמשכיחים את הדברים הקטנים והחשובים באמת!

  2. אני שמחה שוב לקרוא שנופים וזכרונות מהעבר ממומשים במציאות גם אחרי הרבה שנים. אמר חוזה המדינה שלנו "אם תרצו אין זו אגדה".

    ושוב, שמחה בשמחתך. בביקורי הבא אוכל גם אני להיהנות מהתמונה.

  3. אילן.
    התרגשתי לקרוא ולהיזכר בנוף של המפרץ הכחול שגם אני מתגעגע אליו.
    בכל ביקור בבית הוריך בדרך נווה שאנן אני עומד דקות ארוכות במרפסת המשקיפה למפרץ וניזכר בימים שהייתי משקיף וצופה על כל האיזור רואה את תנועת רכבות המשא ואת כל המכוניות החוזרות ממשחק כדורגל באיצטדיון קרית חיים וחוצות את גשר נחל הקישון וכמובן מביט בלפיד הבוער מבתי הזיקוק ובשתי הארובות הקימות עד היום. נוסתלגיה של זיכרונות מהעבר….

  4. אילן היקר,
    מרגש לקרוא. כמה רחוק ככה קרוב!
    מצפים לביקור מולדת.
    שבוע טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

מייצג כסאות

רות הישראלית

תובנות אקטואליות מקריאה ישראלית במגילת רות