הנשיא החופשי חוסני מובארק, נשיא מצרים הגדולה

בימים שנשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק עמד במשפט השפלה כאחרון הפרעונים – אחרי המהפכה בכיכר תחריר ב-11פברואר 2011 – שררה ברחוב המצרי אופוריה בעקבות תבוסתו. בדמעות שמחה, בזיקוקים ובתפילות נפרדו ממנו אזרחי מצרים כולה. כמי שהכיר אותו מקרוב חשתי צער על מי שהיה במרום הפירמידה וכעת נמצא על מיטת חוליו בבית הכלא בקהיר, בעוד שיורשו הנשיא מורסי, מי שעמד ועומד בראש "האחים המוסלמים" במצרים, תפס את מקומו.

אלא שכפי שנהוג לומר במקומותינו: פעם אתה למטה ופעם אתה למעלה, והחרב המתהפכת של המהפכה הביאה לכך שעתה הנשיא הוא פילדמרשל עבד אל-פתח א-סיסי, מובארק שוחרר ממקום כלאו ומורסי שפוט לכמה עשרות שנים בכלא המצרי.

כששמעתי את פסק דינו הראשון לאחר המהפכה והדחתו מן השלטון – מאסר עולם – שמחתי בשבילו כאילו היה מדובר בחבר קרוב שניצל מהוצאה להורג. הציפייה הייתה כי ייגזר עליו עונש מוות וכי נראה את גווייתו תלויה על עמוד בכיכר תחריר. כל ההמון שהתכנס בערב המהפכה עמד לשוב לכיכר לצפות במנהיגו, מי שהאכיל למעלה מ-80 מיליון תושבים מדי יום, נתון לנקמתו של ראש האחים המוסלמים, שישלח אותו אל מותו ממש כשם שמובארק עצמו נהג בחלק מפעילי הטרור מקרב האחים המוסלמים.

למען האמת, כבר כשהחלה המהפכה התחלתי להצטער על מר גורלו. במפגשיי עמו חשתי בעוצמה של אדם סמכותי והחלטי. כבר אין מנהיגים ערביים שאפשר לומר עליהם שעוצבו למנהיגות שכזו. מובארק היה מנהיג העולם הערבי והוא שלט ללא פחד במשך 30 שנה ושמר מכל משמר על השלום ועל היציבות באזורנו, המזרח התיכון, תרומה שאין גדולה ממנה למדינת ישראל. ייתכן שהוא לא פעל ליצירת נורמליזציה מלאה מטעמיו שלו. אך כמנהיג העולם הערבי זו הייתה דרכו, בשל מעמדו המיוחד והבלתי מעורער.

הנשיא מובארק היה שותף נאמן ואסטרטג לשלום, והקפיד לשמור על הסכם השלום על כל מרכיביו, כולל על הצד הפלסטיני. הסכם קהיר נחתם ב-1994 בחסותו של מובארק, ולא פעם, כשיאסר עראפת הביע את מורת רוחו, מובארק ידע להעמידו במקומו. הייתה זו מלאכה קשה וכפוית טובה שנעשתה למרות הקולות שעלו מרוב העם המצרי ולמרות הקיצוניים האסלאמיסטים, שאינם מוכנים לקבל את ההסכם עם ישראל. בדרכו שלו הוא עשה את המירב האפשרי.

איני יכול להזדהות עם רגשות הרחוב המצרי, לא בזמן הדחתו מן השלטון ולא כיום, לנוכח מראות של מרחץ דמים והתפרצות געשית בין הממשל הצבאי, שהוא מקור הכוח והבסיס השלטוני במצרים, לבין הקיצוניים בצפון סיני מקרב דעאש, שממשיכים להביא מכות על מצרים. נדמה לי שכלל שליטי ערב שצמחו מתוך "האביב הערבי" אינם מגיעים לקומתו של מובארק ולתרומתו לבני עמו, שאולי מציבה אותו בדרגת הטוב שבמנהיגים, בהתחשב במה שעברה מצרים מיום הדחתו ועד היום.

44 שנים חלפו מאז המלחמה שבה שימש מובארק כמפקד חיל האוויר המצרי ושלאחריה התמנה לסגן נשיא וליווה את הנשיא המנוח אנואר סאדאת בתהליך השלום. ימי סליחות לנו ערב יום כיפור תשע"ח, וכאן ראוי להזכיר את קרן האור שהאיר הנשיא מובארק כאשר יצא במחווה ההומניטרית לכבוד הנשיא עזר ויצמן ז"ל – ההרשאה לחפש את נעדרי צה"ל ממלחמת יום כיפור ב-1973. ההרשאה פתחה בפנינו את כל מרחבי הקרבות שבהם נפלו יקירינו, באוויר, ביבשה ובים, ללא כל הגבלה של לוח זמנים.

בהיותו מצביא ומדינאי היה במובראק הצד האנושי הרגשי, של מפקד המבין ללב משפחות חללי צבא ההגנה לישראל הנעדרים שנלחמו בצבא המצרי ומצאו מותם בזירות הלחימה. בסוף שנת 1994 הזמין הנשיא מובארק, ממשיך דרכו של המנוח סאדאת, את נשיא מדינת ישראל מר עזר ויצמן ז"ל לביקור נשיאותי רשמי. ויצמן, מי שהיה בעברו מפקד חיל האוויר הישראלי ושר הביטחון בעת מהלכי השלום עם מצרים, ואף חביבם של הנשיא סאדאת ושל מובארק, זכה לקבלת פנים חמה כבר בשדה התעופה בקהיר ואף למשמר כבוד רב רושם בארמון הנשיאות בקהיר, עם כל גינוני הטקס – כולל דגלי ישראל מתנוססים ותזמורת צבא מצרים המנגנת את "התקווה", כבוד לישראל.

הקשר הבין-אישי בין הנשיאים היה הדוק וחם, סיפור הצלחה בפני עצמו. מדי יום ה-6 באוקטובר היה עזר ויצמן מתקשר לחברו הנשיא מובארק ולאלמנתו של הנשיא המנוח סאדאת להביע את צערו על רצח סאדאת, מאדריכלי השלום עם ישראל ששילם על כך בחייו. בשנת 2000, לקראת סיום כהונתו של הנשיא ויצמן, הזמינוֹ הנשיא מובארק – במחוות ידידות ולאות הערכה על תרומתו של ויצמן לשלום – לפרידה מיוחדת בארמונו באלכסנדריה.

הנשיא מובארק הבין יותר מכולם את מהות פירמידת השלום. לא לנו לשפוט כאן את הימים ההם ואת דרך שלטונם של מנהיגי מצרים באותם ימים, אולם כאיש צבא וכמי שעמד לצד מדינאים בטוחני כי המצרים ומנהיגי המערב עוד יתגעגעו למצב שהיה אז, וגם אנחנו. בוודאי נאמר תודה ל"חבר מובארק", שאפשר להחזיר לקבר ישראל את נווט חיל אוויר ערן כהן ז"ל ואת שני אנשי צוות הטנק נדיב מרדכי ז"ל וליאון כהן ז"ל.