גיבור הקרב על בריטניה שהעמיד משפחה ישראלית לתפארת

סיפורו המדהים של טייס בריטי שהפך לבן-בית בישראל
מטוס קרב בריטי במלחמת העולם
מטוס RAF במלחמת העולם השנייה צילום: AWM commons.wikimedia.org

במאמרים קודמים סיפרתי לקוראי Jokopost על מפגש בין רופא הודי וגנרל בריטי, שניהם יהודים, שנפגשו על סיפון אנייה בריטית "אחרי אלפיים שנים", ועל סר מייקל, בן לפליטים יהודים מליטא, שטיפס והגיע לפסגת חברה בריטית חובקת עולם. בחיבור זה אני מבקש לספר על טייס חיל האוויר המלכותי הבריטי (R.A.F) שסיפור חייו, עלילותיו והקריירה שלו אחרי השחרור מהצבא הם מעל ומעבר לדמיון. הדחף לספר סיפור זה עלה בי ביום 23 ביולי 2017 אחרי שצפיתי בסרט "דנקרק", שעוסק בפינוי המפורסם של כ-330,000 חיילי הצבא הבריטי ממובלעת העיר הצרפתית דנקרק בתחילת מלחמת העולם השנייה. בשל צנעת הפרט יהיו השמות בחיבור זה שמות מושאלים. אולם שמו של הטייס גיבור העלילה הוא שמו האמתי. המעוניינים יוכלו להקליד את השם הטייס האמור בגוגל. פרקים מעברו המדהים של גיבור הסיפור שלהלן יתגלו בפניהם.

כאשר שבתי ארצה מעבודה בבריטניה נתמניתי לתפקיד ניהולי בישראל. חלק מעבודתי כלל קשר עם חו"ל, כולל התכתבות באנגלית וכיו"ב. חיפשתי עוזרת ששפת אמה אנגלית. עמית חיבר אותי עם רוזי, גברת אנגליה במקורה, והיא התקבלה לעבודה אצלי לצורך טיפול במה שנדרש בשפה האנגלית.

באחד הימים שמעתי את רוזי משוחחת בטלפון. היא הודיעה לבן שיחה שאביה עומד לבוא מאנגליה לביקור בישראל. היא הבטיחה להודיע לו על מועד הביקור ונפרדה מבן שיחה בלבביות רבה תוך כדי אזכור שמו – עזר. הסתקרנתי. כשרוזי סיימה את השיחה שאלתיה במה העניין, וכיוון שסקרנותי גברה עליי שאלתיה מיהו אותו עזר שהיא שוחחה עמו בלבביות רבה כל כך. רוזי הנבוכה ענתה "דיברתי עם הנשיא עזר ויצמן". כעת עלתה סקרנותי על גדותיה. "ומדוע הבטחת לנשיא המדינה להודיע לו מתי אביך עומד לבקר בישראל?"

רוזי כבר לא יכלה לשמור על צניעות דיסקרטית ואמרה: "אבי הוא גרופ קפטן פיטר דרורי בירד (Group Captain Peter Drury Bird). הוא הדריך את עזר ויצמן כאשר היה טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה. נאלמתי דום. נסתתם מקור שאלותיי. הרי כאשר הייתי צנחן צעיר ועליתי על מטוסי הנורד בתל נוף, שלא על מנת לנחות – עזר ויצמן היה המפקד המיתולוגי של חיל האוויר הישראלי. עזר לא נחשב לסגנו של אלוהים. בעינינו, הצנחנים הצעירים, הוא היה כמעט אלוהים בעצמו.

כעבור כשבוע הודיעה לי רוזי שאביה נמצא בארץ והוא מעוניין להיפגש אתי על מנת לשמוע על הקרבות במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. במשך הזמן למדה רוזי על שירותי בצה"ל משיחות שהתנהלו בינינו ומתקופות של שירות מילואים שעשיתי באותה העת, ומן הסתם סיפרה לאביה על השירות הצבאי של הבוס שלה… מובן שהסכמתי. קבענו מועד למפגש.

בדיוק ביום ובשעה שקבענו נשמעה דפיקה בדלת משרדי. פתחתי את הדלת ולפניי ניצבה רוזי במלוא הדרה (היא התברכה בהדר מרשים בהחלט). נלווה אליה גבר גבה קומה בעל מראה מצודד, שהזכיר לי את דמותו האגדית של דייויד ניבן (בעבר – שחקן קולנוע בריטי מפורסם). לחצנו ידיים. "אני פיטר", הציג האורח את עצמו. "אני אייזיק", הצגתי את עצמי. התיישבנו יחדיו בפינת ההסבה. רוזי הכינה קפה לשנינו ויצאה לעבודת יומה.

נותרנו שנינו לבד. ביקשתי מהמרכזנית לא להעביר שיחות. ישבנו יחדיו שעות אחדות. פיטר שאל הרבה על הקרבות ברמת הגולן ב-1973 ואילו אני שאלתי על עלילות ה-R.A.F במלחמת העולם השנייה. הרושם שקיבלתי היה שפיטר ידע מה קרה במלחמת יום כיפור בכלל, ובייחוד הכיר את המשימות של חיל האוויר הישראלי. ואילו אנוכי, היליד מפלסטינה-א"י, שלא הייתי בקיא די הצורך בעלילות ה-R.A.F במלחמת העולם השנייה, הבנתי, כנראה בפעם הראשונה, את מה שעמד מאחורי המשפט האלמותי של וינסטון צ'רצ'יל: "מעולם […] לא חבו רבים כל כך, הרבה כל כך, למעטים כל כך".

פיטר סיפר לי על פיקוד המפציצים של ה-R.A.F במלחמה, על מפקדו הישיר האגדי הידוע בכינויו "האריס המפציץ" (Bomber Harris), על המשימות שביצעו טייסי המפציצים, על חלקם בהכנעת גרמניה הנאצית ועל האבדות הרבות שספגו צוותי האוויר. על עצמו לא סיפר הרבה, מלבד העובדה שלקראת סוף המלחמה הוא החליף את האריס בפיקוד על גף המפציצים. נפרדנו בלחיצת יד חמה ומאז לא פגשתיו בשנית. אחרי זמן מה עברתי לעבוד במקום אחר ונפרדתי מרוזי לשלום.

המאה העשרים נמוגה. מקץ כשבע עשרה שנים שחלפו במאה העשרים ואחת, באחד הימים הודיעה לי המפקדת: הזמנתי כרטיסים לסרט דנקרק. מחר הולכים לקולנוע. הלכנו. ראינו את הסרט. התרשמנו עמוקות. הסרט נחלק לשלושה חלקים: ביבשה, בים ובאוויר. החלק האווירי של הסרט מתמקד בטייסי ספיטפייר בריטים ובקרבותיהם במטוסי הנאצים המאיימים על החיילים שעל החוף. נזכרתי בפיטר ובמה שסיפר לי. עמוס ברשמים מהסרט, כששבנו הביתה ניגשתי למחשב, העברתי לגוגל והקלדתי באנגלית: "Peter Drury Bird".

פיטר האריך ימים. הוא הלך לעולמו ב-22 באוקטובר 2014, בגיל 94. הוא נולד ב-1920 והתנדב לקורס טיס ב-R.A.F בשנת 1937, בהיותו בן 17. הוא סיים את הקורס, שימש זמן מה כטייס קרב ובתחילת המלחמה הוצב לגף המפציצים של האריס המפציץ. נפלה בחלקו הזכות לקלוט את ראשוני מפציצי ה"לנקסטר" – "המבצרים המעופפים" – שביצעו את עיקר ההפצצות האסטרטגיות בשמי גרמניה. כל מפציץ לנקסטר כלל צוות שמנה שבעה אוויראים: טייסים, מכונאים מוטסים, מטילי פצצות ומקלעני צריח. במשך כמעט שש שנות המלחמה שרתו ב-R.A.F כ-150,000 אוויראים. 55,000 מהם לא שבו לבסיסם, דהיינו מכל שלושה אוויראים – אחד לא שב לבסיסו. רמת אבדות כמעט בלתי נתפסת.

לפיטר עצמו נרשמו 2,700 שעות טיסה מבצעית, כולל שעות טיסה כמדריך, מכיוון שהוטל עליו להנחות את הטייסים הצעירים בקורסי טיס ולאחר מכן עם הצטרפותם לגף המפציצים. לא ידוע על טייס בריטי במלחמת העולם השנייה שנרשמו לו יותר שעות טיסה. למרבה התדהמה, פיטר שרד את כל גיחות ההפצצה הרבות שטס מעל גרמניה והצליח להימלט מטייסי הקרב הגרמנים. בסוף המלחמה הוא נתמנה לפקד על גף המפציצים ואחר כך הפך לטייס ניסוי של ה-R.A.F.

בשנת 1961, בהיותו בן 41, התמנה פיטר לנספח צבאי של הצבא הבריטי בסקנדינביה. היו אלה שנות השיא של המלחמה הקרה, שבמסגרתן התנהל מאבק של כוחות האוויר של נאט"ו נגד חיל האוויר הסובייטי על השליטה באוויר מעל הים הצפוני ולאורך כאלף וחמש מאות קילומטרים של החוף הנורבגי. פיטר, בהיותו טייס ומפקד אווירייה מנוסה, נטל חלק בפיקוד על מבצעי האוויר של כוחות נאט"ו בעת ההיא. בין היתר הוא השתתף בניהול הטסת מטוסי הרכבת האווירית שהפעיל נאט"ו כדי לשבור את המצור היבשתי שהטילו הכוחות הסובייטיים על ברלין.

בשנת 1967 התמנה פיטר לתפקיד נספח צבאי בריטי בישראל. היו אלה ימי האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים. בשל היכרותו עם עזר ויצמן וגם בשל אופיו ההגון והצנוע הפך פיטר בישראל למה שאנו קוראים היום "סלבריטי". הוא הוזמן למסיבות, קבלות פנים ואירועים אין-ספור. בייחוד הוא התחבר עם מפקדי חיל האוויר הישראלי, ואלה נעזרו הרבה בידיעותיו ובניסיונו. כאשר הבריח הטייס מוניר רדפא מטוס מיג 21 עיראקי לישראל, פיטר היה מהראשונים שבחנו את המטוס, והוא סייע לישראלים ללמוד את תכונותיו ואת קרביו. רק אחר כך קיבלו גם האמריקנים גישה למטוס.

כאשר שירת פיטר בישראל והתגורר כאן עם אשתו, באה רוזי בתו הבכורה לבקר את הוריה. היא הייתה בשנות העשרים המוקדמות לחייה, צעירה נוצרייה מצודדת שעבדה כדוגמנית הלבשה בבריטניה. כאן היא נסחפה באווירת האופוריה שהציפה את הציבור בעקבות הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים. רוזי התאהבה בצעיר ישראלי, לוחם ובן ההתיישבות העובדת, והחליטה להתגייר ולהינשא לו.

כאשר עזבו פיטר ורעייתו את ישראל עם תום שליחותם בארץ, הם הותירו מאחוריהם בת יהודייה נשואה לישראלי שבנה את ביתו ביישוב כפרי. בחלוף הזמן התגייס בנם הבכור מתן לצה"ל ושירת כקצין בחיל האוויר. שתי בנותיהם הצעירות גלי ונועה שירתו בצה"ל אף הן בתפקידים משמעותיים. כיום שלושת ילדיה של רוזי, נכדיו של פיטר, נשואים, חיים בישראל ומגדלים את ניניו הישראלים של אחד מגיבורי "הקרב האווירי על בריטניה".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

    1. בהחלט לא הכל רע. טענתי היא שהרוב טוב. ומה שלא טוב (ויש כאלה לא מעט) עובדים עליו.

  1. "מבצר מעופף" = Flying Fortress הוא כינוי של מטוס אחד בלבד: ה-B17 של חברת Boeing.
    עם כל הכבוד ל-Lancaster, הוא היה מוגן פחות מה-B17 ושימש לגיחות ליליות בלבד, בהן סיכויי היירוט ע"י מטוסי קרב גרמניים היו נמוכים בהרבה…

    1. תודה על הערתך הנכונה. אכן האמריקאים כנו את ה- B17 שלהם מבצר מעופף. מטוס זה הושק ב- 1935, בכמויות יחסית קטנות. כיוון שהבריטים לא היה מטוס מקביל הם יצרו את הלנקסטר שגם כן היה ארבע מנועי ויכל לשאת 15 טון פצצות, מעט יותר מאשר ה- B17. הבריטים תכננו 3 צריחי ירי מעל תצורת המטוס ולכן הם גם כן התייחסו אליו כמבצר מעופף. הם ייצרו כ- 8000 לנקסטרים במשך המלחמה. הטווח שלהם היה ב- 25% פחות מה B17, לכן הם המריאו מהאי הבריטי. מכיוון שהחוף המערבי של אירופה היה מוצף באמצעי הגנה אווירית גרמניים הפיקוד העליון שלהם החליט שהם יעבדו בעיקר בלילה. לעומתם ה- B17 פעלו משדות תעופה בצפון אפריקה ואח"כ מסיציליה ואיטליה. מכיוון זה הייתה פחות סכנה מנשק אנטי אווירי ולכן הם פעלו יותר ביום.

  2. בשנת 1966 בערך הייתי נווט במטוס נורד בתל נוף. עלתה אתנו לטיסה ילדה בת 10 בערך ואמרו לנו שהיא הבת של המדריך טיסה של עיזר.הטיסה הסתיימה בתקלה והמטוס נחת בלי גלגל. האאם הילדה זאת רוזי???

    1. כיום רוזי בת כ- 75. דהיינו ב- 1966 הייתה כבת 20 פלוס. אבל ידוע לי שלטייס הבריטי יש עוד שני ילדים צעירים ממנה. אח שצעיר ממנה בכחמש שנים ואחות בת זקונים בערך 10 שנים צעירה ממנה. שני הילדים האחרים, למיטב ידיעתי חיים באנגליה. על כן הדעת נותנת שהילדה דנן הייתה הבת הצעירה של המדריך של עיזר.
      אגב אורחא – אם היית בתקופה ההיא נווט בנורד בוודאי המראתי אתך מתל נוף אבל אף פעם לא נחתתי אתך כך שאת סיפור הנחיתה בלי גלגל אינני מכיר.
      ברוך תהיה.

      1. שלום דגני
        אני עדיין סקרן בקשר לילדה שהיתה איתי באותה טיסה חרום. אולי אני יכול לדבר ישירות עם רוזי בקשר לאחותה.
        יש לי תמונה היסטורית של אותה נחיתת חרום אבל ללא הילדה.
        אני יכול לשלוח לך.דרכ אגב לפני היותי נווט הייתי צנחן בחט 35 עם 20 צניחות.
        טל שלי 0547750138

    1. יעלי היקרה,
      המאמר פורסם באתר זה לפני 4 שנים. כיצד קרה שעלית עליו באיחור כה גדול?
      האם במקרה את קשורה לבני משפחתו של הטייס נשוא המאמר?
      מאד מעניין אותי לשוחח עמך. אם את רואה את תגובתי זו אשמח אם תצרי
      עמי קשר באמצעות כתובת המייל שלי כדלהלן idegani@netvision.net.il
      תודה מראש ושנה טובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

אימון בשחקים

איך אימנתי את טייסי Top Gun בישראל

צילום של גדעון

טעון שיפור

לישראל דרוש מבנה ממשל אפקטיבי ויציב שיאפשר משילות

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר