בלבול מוח ובלבול שכל ומה שביניהם

גם אם נניח שהצלחנו לבסס קשר ברור בין גוף האדם לתודעתו, קשר כזה אינו יכול להוביל בדרך רציונלית לידי המסקנה שהתודעה תהיה דבר שניתן לוותר עליו, ובעיקר לא כדבר שהוא זהה למוח. המומחה לחקר ההתניות וההתנהגות, סקינר, טען שאין צורך במושג ההבנה לתיאוריה שלו, הוא האמין שהתודעה מוגדרת לגמרי במונחים הניתנים לתצפית, על סמך ההתנהגות האנושית. כך נולד המונח "מדעי ההתנהגות" והוא נפוץ עד היום, אף שהתיאוריה הספציפית שלו, כניסיון להבין מהי למידה, איבדה את תוקפה. ובכל זאת, כמעט כל המתרגמים מאנגלית (בעיקר בסרטים ובספרים רבים) שנתקלים במילה "MIND" מתרגמים אותה למילה "מוח".

למה הדבר דומה? לזיהוי מוחלט של החומרה האלקטרונית של הכלים הספרתיים (הדיגיטליים) עם התוכנות המופעלות בהם, כך שבכל פעם, המילה האנגלית "SOFTWARE" תתורגם למילה "חומרה". אף שיש הצדקה תיאורטית ואפילו מעשית מסוימת לזיהוי החומרה עם התוכנה, אין זה הוגן להשתמש במילה "חומרה" כתרגום של טקסט, כאשר במקורו הדיון בו נסוב רק על קודים, או על תווים וספרות.

הדבר צריך להחזיר אותנו אל מקור הרעיון הספרתי, אל המצאת הכתב התווי. כל מי שמשתמש בתוכנות איתור הטקסטים (והנה, קוראים להן "מנועים"!) יודע, עד כמה קשה לאתר ברשת טקסט כלשהו, לפי הגדרה של תוכן נתון, בניגוד לאיתור טקסט המכיל ביטוי מפורש נתון. אם הביטוי זהה לתוכנו, לא היה מתגלה שום קושי באיתור הטקסטים ברשת לפי תוכנם.

בחיפוש מושכל נצטרך להבחין היטב בין התווים המוכלים בטקסט נתון לבין התוכן שלו. בוגרי ובוגרות מערכות החינוך שהורגלו לחשוב על תוכן של טקסט כעל תכולה של תוויו, מתקשים בניצול הטקסטים הנגישים ברשת. הם הורגלו להרכיב "תמציות" של טקסטים לא לפי תוכניהם, אלא לפי המילים המופיעות בהם. הם הורגלו לבצע "מיזוג של טקסטים" כאשר למעשה נדרש מהם מיזוג של תכנים. במקום למצוא פתרונות לפער שבין התווים לבין התוכן, הם יפעילו את תוכנות האיתור בציון המילים שמתארות את התוכן. לדוגמה, עשרות תלמידי תואר שני בחינוך, בשתי מכללות, נדרשו למצוא מה טען מקלוהן על השפעת המדיה, לשם כך הם ביצעו חיפושים של המילים "השפעה" או "השפעת" והעלו חרס בידם.

מה שהתגלה בקרב תלמידי חינוך, היה רק קצה הקרחון. אם נבחן את הקשר שבין אותיות הכתובות כסימנים פיזיקליים בטקסט ובין התוכן של הטקסט, נגלה שקיימת מגמה תרבותית מקיפה בימינו, המזהה את הכתוב פיזית (אם בדיו ואם בסימנים אחרים) עם התוכן של הטקסט. מבלי להיגרר לפוליטיקה, המילה "ירושלים" איננה בירת ישראל, כפי שציור של מקטרת איננו מקטרת, כהצהרתו הנוקבת של הצייר מגריט. אף שאפשר לעשן בציור, אם הוא מודפס על נייר, אבל האם עישון כזה זהה לעישון במקטרת?

אז מה מסתתר מאחורי הבלבול שבין השכל (המילה "שכל" שימשה עוד בימי הביניים להצבעה על ה"מיינד" האישי והסובייקטיבי) לבין המוח? כנראה כמה וכמה בלבולים, ובעיקר מסתתר כאן ויתור על רמה ועל איכות של תכנים.

מי שכותב באנגלית היגד כלשהו שבו מופיעה המילה "MIND", איננו מתכוון לומר משהו הניתן לצפייה או למדידה במוח. ולכן, תרגום דבריו יכול לאבד מראש את כוונתו, אם נטען שבהיגד נאמר משהו על תאים ועל גלי חשמל שמרצדים בהם. מי שמתעקש לטעון שחשיבתנו מיוצגת באופן שלם בהתנהגות התאים במוח יטען שתוכן הדברים הכתובים כאן, מיוצג באופן שלם בתווים המופיעים לנגד עיניכם. כאילו, בלי פרשנות, אנושית ויצירתית, ניתן לחשוף את כוונות הכותב. מי שמתעקש לטעון שחשיבתנו היא הפְרשה של תהליכים פיזיולוגיים, מגדיר את איכותה מראש כך. מי שמאמין שטקסטים מכילים, או מגדירים, מידע או ידע, מגדיר את צורכי המידע והידע שלו לפי מה שניתן להגדרה באמצעות תווים. אותם תלמידים שניסו נואשות לאתר את דבריו של מקלוהן על השפעת המדיה, גם לא יכלו להצביע על דוגמה של תוכן כלשהו, שאינו ניתן להגדרה באמצעות טקסטים.

אנו יכולים לגלות ביטויים להתעקשות זו בדבר זהות המוח עם החשיבה, וזהות המילים עם תוכנן, בטענות של אלו המצהירים שבבסיסי הנתונים של מערכות ארגוניות נמצא מידע – כלומר, נמצאים תוכן ורעיונות. הם נסחפים אחרי הכינויים "מערכות מידע" או "טכנולוגיות מידע" שאינם אלא הבטחות שיווק הממומשות, או לא ממומשות, על ידי משתמשים אנושיים, והם מאמינים, ללא צל של ספק, שיש במערכות אלו מידע. האמת היא שרמה זו של הסתכלות על תוכן כעל תכולה של טבלאות, מספיקה אולי לצורכי שימוש במידע מנהלי. אף שבקרב אנשי "מערכות המידע" מידע מוגדר כנתון המספק תשובה לשאלה, והרי שאלה מביעה רצון לקבל תשובה, כלומר משהו שאיננו נמצא מבחינה מעשית בשום מערכת של תווים, נוצר הרושם שאפשר להסתפק בהסתכלות על מידע כעל תכולה של טבלאות המוכנות מראש.

בתהליך מרתק, שנמשך אלפי שנים, פוּתח הידע המנהלי לבניית טבלאות עם תשובות מוכנות, כטבלאות אשר היום הן ניתנות לעיבוד ספרתי בפעולות הניתנות לחישוב, כדי לקבל תשובות הנחוצות ומספיקות לצורכי ניהול. לכן, הביטויים "מערכות מידע" ו"טכנולוגיות מידע" נקלטו היטב אפילו בקרב המומחים למנהל, היודעים היטב שנתונים סתם אינם מידע. אבל ההכללה המרחיקה לכת למידע, כמו זה הנדרש ללמידה או לעיון בכלל, ואפילו למחקר, אין לה שום הצדקה. והנה יש המרחיקים לכת ומאמינים שיש בטבלאות המוכנות הללו אפילו ידע, כתוכן ציבורי של מדע מפותח.

אישית, מותר לוותר על תכנים כגון אלו הנכללים ביצירות הדעת המפותחות של האנושות, כגון תוכני הלוגיקה, המתמטיקה, הכימיה, הפיזיקה והביולוגיה. אבל אסור לעשות זאת כהטעיה של ציבור תלמידינו התמימים. כאשר אנשי חינוך נסחפים אחרי הבלבולים האלה, תרבות הדעת שלנו מתפוררת מן היסוד – עוד מן החינוך הבסיסי הניתן לילדינו. לכן, כאשר אתם נתקלים במילה "מוח" בתרגום כלשהו מאנגלית ואתם מעוניינים לדעת "מה הייתה כוונת המחבר", בדקו מה היה מקורה.