מפלגה חפצת חיים או מפלגת נישה?

התנהלות מפלגת העבודה ומוסדותיה
דוד בן דב

תהליך בחירתו של יושב ראש המפלגה אבי גבאי והמהומה התקשורתית הולידו מציאות – וירטואלית – שלפיה מפלגת "העבודה" כובשת את השלטון. כדאי, בין השמחות, להקשיב לדברים שאמר הנבחר אבי גבאי לעניין מספר חברי המפלגה. לדעתו חוזקה של המפלגה יהיה בגודלה ובמספר הרב של החברים בה. היו"ר הנבחר, ואתו כל חברי הכנסת, זרים למבנה המפלגה ורואים בכנסת את הזירה המרכזית והיחידה של הפעילות הפוליטית.

לתופעה זו היו שותפים כל יושבי הראש של המפלגה, במיוחד מאז כהונתו של אהוד ברק. ברק והמכהנים אחריו סברו כולם שלצורך ארגון בחירות לכנסת – שזה העיקר לדעתם – אין צורך להשקיע בסניפים ואין צורך בפעילים. בתנאים המתקיימים כיום אפשר להיערך לבחירות ביעילות באמצעות פתרונות טכניים ללא צורך בפעילים ובמתנדבים. רוח זו נושבת עד היום. אמנם היו"ר הנבחר רוצה בגיוס עוד חברים, אבל לאיש מבין הנבחרים אין ולא היה מושג איך מתנהלת המפלגה במרחב היישובי. לדעת רבים זהו בזבוז משאבים וכספים ונטל בשל הצורך להתמודד עם אנשים שיש להם מה להגיד ויש להם מסגרות מחייבות. לפיכך המפלגה למעשה ביטלה את מוסדותיה המרכזיים, מכרה את מרבית המבנים שהיו ברשותה בסניפים, נמנעה מבחירת מוסדות בסניפים ועסוקה בבחירות מרכזיות כל הזמן.

בכנסת הסיעה פועלת כמרכז מבוזר. כל חבר בסיעה מנהל מדיניות ביטחונית, כלכלית ופוליטית עצמאית ובלתי מתואמת, והם אפילו גאים בהתנהלות שכזו. חברי הכנסת מופיעים מעל במות שונות בעולם ומייחצנים את פעילותם, בעוד שבמפלגה ובוודאי בסיעה אין שום מערכת של קבלת החלטות, כפי שזה נראה. לחברי הכנסת תקציב פעילות משלהם מהכנסת והם טורחים לפרסם עצמם, ובצדק מבחינתם. מרבית חברי הכנסת של המפלגה מעולם לא ידעו מה תפקיד סניף המפלגה ולא חוו על בשרם חברות בסניף. הם מקושרים למפלגה ולסניפיה רק כדי להגיע להרמת כוסית בכל ערב חג וכמובן בפריימריז.

לאנשים שמחליטים לחבור למפלגה בהליך חברות, ולא רק לתמוך מבחוץ, יש סיבות של ממש. אך אם נעיין בהודעות של חברי הכנסת מהמפלגה נראה, בכולן, שהם מעוניינים בגיוס חברים לצורך מובהק: תמיכה בחבר הכנסת ומתן הזכות לקבוע מי יהיו חברי הכנסת הבאה. לדעתם – זו מטרת החברות במפלגה! האם אלו המטרות הנכונות? האם המפלגה היא רק מעין גוף שתפקידו לבחור את חברי הכנסת מטעמו? מפלגה חפצת חיים חייבת, תמיד, להיות מעורבת בכל מערכות החיים הציבוריים במדינה. אין טעם במפלגה שכל ההתארגנות שלה בגיוס חברים היא לצורך קביעת רשימתה לכנסת והחלפת היו"ר מעת לעת.

אם יש הסכמה שהמפלגה היא יותר מאשר "מנגנון לבחירת מועמדים לכנסת" יש לתת תשובות לנושאים האלה: מה ימריץ אנשים להצטרף? האם רצון לשבץ מועמד ברשימה לכנסת או להשפיע על דרך המפלגה? במה יעסקו המצטרפים בין מערכת פריימריז אחת לשנייה, ובאילו מסגרות יפעלו? האם יש למצטרפים מטרות מיידיות או יכולת לפעול לזמן ממושך? מה יעשה המצטרף בתחום מגוריו ובאזור השתייכותו לפי מבנה המפלגה?

הנחה ראשונה: כשמפלגה רוצה להוביל את השלטון ולהשפיע על החברה – היא חייבת בהתארגנות מחודשת בהתנהלותה הארצית והארגונית ולא רק בבחירה חוזרת של היו"ר; הנחה שנייה: כשהמפלגה רוצה להשפיע על כלל החיים ועל התוצר הפוליטי בכנסת – היא חייבת לפרוש את פעילותה בכל יישוב ולהגיע למוקדי הכוח המקומיים. ההנחות האלה סובבות ציר מרכזי אחד: ביזור הפעילות בכל הארץ ומעורבות בכל תחומי הייצוג הציבורי. רק ייצוג בכל מקום במוסדות ציבוריים מגוונים ייתן את התוצר הראוי: הזדהות, התגייסות ואולי גם התלהבות למעשה הפוליטי.

סקירת המצב הנוכחי:

  1. התשתית של המפלגה מבוססת על חברות בתחומי יישובים שבהם מתגוררים החברים. חברות במפלגה מותנית בשיוך טריטוריאלי ליישוב. פעילות אחרת, רעיונית וחברתית, מחוץ למסגרת הסניף יכולה להביא תרומה ותסיסה רעיונית במסגרת חוג ולא מעבר לכך.
  2. חברי המפלגה בכל יישוב מהווים את השלד הבסיסי של המפלגה. החלק הפעיל מבין החברים הרשומים במפלגה קטן – בהערכה אינו עולה על 2% עד 5% ממספר החברים באותו סניף.
  3. תחומי הפעילות של החברים באותו יישוב קשורים לנושאים המוניציפאליים, לפעילות התרבותית ולפעילות במוסדות נסמכים ביישוב, כגון מועצת הפועלים, נעמ"ת, רוטרי, עמותות עירוניות, תאגידים עירוניים, מסגרות קהילתיות וכד'. בכולם הנציגים של הסניף הם החלק הפעיל. במוסדות שאליהם נבחרו חברי מפלגה (כשליחיה) – הם מהווים את הסיעה של המפלגה באותם מוסדות.
  4. חברים שמייצגים את הסניף במוסדות ארציים נקבעים באחת מצורות שליחת נציגים למוסדות – בבחירות בתוך המערכת או במינוי אם אין בחירות.
  5. המפלגה אמורה לפעול בכמה מישורים מחויבים מחוקתה ומהנוהל שמאפשר התנהלות דמוקרטית אמתית ולא כהצהרה בלבד.

– ביישוב: חברי המפלגה בוחרים את מועצת הסניף, שהיא ה"פרלמנט" המקומי. המועצה אחראית להנחות את שליחיה לקבל החלטות חשובות ולבחור במזכירות וכן במזכיר. כיום הדבר שובש לחלוטין.

– במרחב שנקרא מחוז: המחוזות כוללים את שלוש הערים הגדולות, המושבים, הקיבוצים, המרחב הערבי והמרחב הדרוזי. כל אחד מאלה מתנהל כסניף גדול עם סניפי משנה. נקבעו מרחבים גיאוגרפיים נוספים. המחוזות שולחים או בוחרים את נציגיהם למוסדות המרכזיים.

– במרכז, כלומר במישור הארצי: כל החברים בוחרים, לפי מפתח מרחבי, את המוסד העליון – הוועידה. הוועידה מתכנסת לעתים, כפי שנקבע בחוקה, וקובעת בהחלטותיה את דרכה של המפלגה. הוועידה בוחרת מבין חבריה את המרכז, שהוא הגוף העליון המחליט בין כינוסי הוועידה על דרכה של המפלגה ועל הפעולות הנדרשות על פי החוקה. המרכז אמור להתכנס לפחות אחת לשלושה חודשים.

– הלשכה: הלשכה אמורה להיות גוף שלפי גודלו ניתן לקיים בו דיונים. הלשכה אחראית לניהול המפלגה, דנה בתכניות העבודה, מדריכה את שליחי המפלגה במוסדות שונים ומאשרת את סדר היום ואת הנושאים שיובאו להכרעת הוועידה.

– מזכירות לשכה: חברי מזכירות הלשכה מתמנים על ידי הלשכה. למזכירות תפקיד ארגוני או ביצועי טכני בעיקרו. היא ממונה על הניהול היומי של המפלגה, ממלאת אחר החלטות הלשכה ומכינה את סדר היום של הלשכה.

– מוסדות שיפוטיים: בית הדין העליון של המפלגה, המוסד לבירור עתירות, המוסד לביקורת, ועדת החוקה. אלה נבחרים על ידי המרכז.

– חוגים וקבוצות ארציות: המשמרת הצעירה, ארגון ותיקי התנועה, חוגים שונים, תא חברות וכד'.

  1. נוסף למוסדות אלה למפלגה כמה גופים נבחרים הפעילים במישורים חיצוניים נוספים: חברי הכנסת, שהם סיעת המפלגה בכנסת; צירי המפלגה בהסתדרות הציונית, שהם סיעת המפלגה שם; חברי המפלגה במוסדות ההסתדרות, שהם סיעת המפלגה שם (גם אם כיום המפלגה מיוצגת בהסתדרות בסיעות שונות) ועוד מוסדות שאליהם נבחרים נציגים של המפלגה במישור הארצי – בכולם קבוצת החברים היא הסיעה במוסד.

התנהלות המפלגה כיום מעידה על אנומליה והיא מנוגדת באופן בולט ומובהק לחובתה על פי חוקתה. המוסדות הנבחרים המרכזיים – מרכז ולשכה – בוטלו, נותרה רק הוועידה. לוועידה הנוכחית, התשיעית, נבחרו 1,171 חברים, ולאחר מכן נוספו מעל ל-1,000 חברים, ללא בחירות ובאופן שמעורר תהייה אם המפלגה אכן דמוקרטית. כיום הוועידה מונה 2,400 חברים. מזכירות הלשכה הפכה למעין מוסד נבחר ללא כל הסדר חוקתי; מזכירויות בסניפים לא נבחרו אבל בחרו במזכירי סניפים בניגוד לאמור בחוקה; נוצר מוסד חדש: מליאת המזכירים (206), שיש לה גם "מזכיר המזכירים"; נוספו גם מנכ"ל למפלגה בנוסף למזכ"ל וליו"ר, ראשי אגפים – בקיצור, מנגנון הגדל מאליו.

מצב המפלגה בתחום המוניציפאלי הארצי עגום. בבחירות לרשויות המקומיות לא הצליחה המפלגה להשיג ייצוג משמעותי. מבין 2,423 נבחרים ברשויות, למפלגה בשמה יש 27 חברים ב-13 היישובים. להשוואה, למרצ יש 23 נבחרים ב-11 רשויות, לליכוד 97 נבחרים ב-46 רשויות ולש"ס 133 נבחרים ב-51 רשויות.

מה החשיבות לבחירה ברשויות לעניין המפלגה? נציגות ברשות מקומית מאפשרת לשתף נציגים רבים של הנבחרים. אלה יכהנו בוועדות, בתאגידים, בעמותות, בארגוני מתנדבים, במערכות תרבות וכד'. הייצוג יחסי למספר הנבחרים במועצת הרשות. על כל חבר נבחר ברשות יהיו כ-20 חברים שניתן לשלב בפעילות הרשות במוסדותיה. ככל שמספר הנציגים ברשות גדול יותר ניתן לשלב חברים רבים יותר וליצור תשתית ארגונית לסניף המקומי. כיום עניין זה מופקר. אין במפלגה גורם המטפל באופן מסודר ורצוף בנושא המוניציפאלי. רק חודש לפני הבחירות מתעוררים החברים לטפל במשאלות הלב של אלה הרוצים להתמודד. אזכיר שהבחירות הבאות לרשויות יתקיימו באוקטובר 2018.

נוסף לכך, המפלגה מפעילה הליכי פריימריז הנשענים על תקנונים ב"הוראת שעה" לבחירת נציגויות למוסדות חיצוניים. כאן המפלגה נאלצת להתאים עצמה ללוח זמנים שנקבע במוסדות החיצוניים – היא אינה יכולה להוציא הוראת שעה שתשנה את התאריכים. מתחיל הליך דמוי פריימריז לכל עניין: צירים לתנועה הציונית, בחירת מזכ"ל למפלגה, בחירת מזכירים לסניפים (בפירוש מנוגד לחוקה), המועמד לראשות קק"ל, המועמד לראשות ההסתדרות שלא נקבע במפלגה, המועמדת ליו"ר נעמ"ת שלא נקבעת במפלגה. כל ההגדרות לבחירות האלה מעוגנות בפירוט בחוקת המפלגה, אך דבר לא מתנהל על פי החוקה אלא על פי הוראות שעה, שהופכות באופן מכני לבסיס חוקתי.

ומה על ההסתדרות? מפלגת העבודה, שהיא מפלגת "הלייבור", איבדה מזמן את הקשר ואת הזיקה להסתדרות. מאז שאיבדה את ראשות ההסתדרות בשנת 1992 מתקיימות תופעות מדאיגות בייצוג המפלגה בהסתדרות. הפעם הגיעה המפלגה לשיא. נוצרו שני ראשים המתמודדים על הנהגת ההסתדרות ושניהם מתהדרים בשם המפלגה. כל אחת מהרשימות הציגה מועמדים, כביכול בשם המפלגה, לראשות מועצות פועלים מרחביות ולראשות נעמ"ת במרחבים, והכול בהטעיה ובניגוד לאמור בחוקת המפלגה. ההתייחסות של המפלגה לנושאי ההסתדרות מדאיגה. בקושי 15% מחברי המפלגה חברים בהסתדרות. ועדי העובדים במרבית המפעלים בארץ מזוהים עם מפלגות אחרות. לקראת בחירת יו"ר ההסתדרות ניסו כל אחת משתי הרשימות לגייס יושבי ראש של ועדים לתמיכה בהן מסיבות אישיות בלבד. מפלגת העבודה שכחה את מקור שמה, ואין לה מדיניות או תכנית עבודה להסתדרות.

סיכומים:

  • הפעילות בסניפים אקראית, לא הכוונה וכמובן ללא מעקב
  • בחירת יו"ר כל שנתיים הפכה לנוהל המוצג כדמוקרטיה במיטבה
  • החלטות החורגות מהוראות החוקה של המפלגה מתקבלות כהוראות שעה
  • תקנונים לבחירת יו"ר ומזכ"ל נקבעו ובוטלו לסירוגין כמה פעמים עד שבוצעו
  • הנבחרים לכנסת משדרים שרק מפעילותם בכנסת תבוא הישועה למפלגה, ולכן כנראה טוב עשתה המפלגה כשנטשה באופן מוחלט את התשתית בסניפים
  • יש למפלגה "אגף ארגון" – אך מה מארגן אגף זה?
  • כשאין מוסדות הקבועים בחוקת המפלגה – ואין לאיש רצון וכוח לשנותה – יש "מטבחון" שבו מחליטים. פשרה זו היא חלק ממסע לחצים הנשען על כוחות ומחנות של חברים בוועידה
  • 1,191 צירים נבחרו לוועידה התשיעית והנה עלה מספרם ונתמנו חברים חדשים. כיום הוועידה מונה 2,400. זו חזות הדמוקרטיה במפלגה.

ועכשיו גאים על ההתנהלות של בחירת היו"ר לאחרונה.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. הדבקות שלך במבנה הארכאי של המפלגות מתעלם מכך שהעולם השתנה
    רצוי להתעסק בהוויה מעשית

    1. נכון המבנה ארכאי – מחייב התייחסות.
      אבל למה לא תציע משהו במקום?
      להגיד שהכתוב ברשימה לא תקף – זו התעלמות מהסביבה של המפלגות האחרות, שפועלות במרחב המקומי ולא רק בהחלפת ההנהגה מעת לעת.
      כאשר יש תשתית אזורית יש מקום לבניין של הנהגה.

  2. התייחסות למפלגה כמנגנון של מעורבות בחיים ולא רק של מצביעים פעם בכמה שנים. רובנו לא יודעים על המנגנון הפנימי ואפילו לא מתפקדים למפלגה.

    1. ניתן לראות את מספר הנבחרים הפעילים ברשויות המקומיות שהן עיקר המעורבות יום-יומית. רוב הנבחרים ברשויות – על שלל המשימות שכל עיר מתברכת בהן – הם שליחים פוליטיים. חלקם ברשימות מפלגתיות מקומיות והשאר שליחי מפלגות ארציות. ההתפקדות למפלגה צריכה להיות בעקבות פעילות כזו ולא לצורך תמיכה אחת לארבע שנים במי שיקר ללב המתפקד. אחרת זו מעין הונאה עצמית.

  3. אבל את המשמעות הגדולה של המישור המוניציפלי אני בהחלט מקבל.

  4. העולם השתנה
    זה טוב או רע אבל העולם שאתה מדבר עליו כבר לא קיים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך