זהירות, פירומנים בהר הבית

כשהדת הופכת לשפחתה של הפוליטיקה
צילום הר הבית
צילום: אודי קאוף commons.wikimedia.org

הר הבית של היהודים, חרם א-שריף של המוסלמים, היה מאז ומעולם הרבה יותר מסמל דתי. המקום הקדוש לשתי הדתות הפך ברבות השנים גם לסמל לאומי, לנכס פוליטי ולאחד מהערכים המקודשים לשני הצדדים. למרות מרכזיותו של האתר הקדוש באתוס הפלסטיני, לפלסטינים אין מעמד רשמי בהר הבית. גם לאחר מלחמת ששת הימים הקפידה מדינת ישראל לשמר את הניהול של מתחם הר הבית בידי הווקף הירדני, והכירה הלכה למעשה במעמד המיוחד של ירדן כשומרת המקום הקדוש. מעמדה זה של ירדן אף גובה בהסכם השלום שנחתם בשנת 1994 בין ישראל לממלכה הירדנית, שבו נקבע כי ישראל מכירה באינטרסים המיוחדים של ירדן בהר הבית.

אלא שבמציאות הסכסוך הישראלי-פלסטיני הפך הר הבית, שהוא אחד מארבע סוגיות הליבה בסכסוך, לקרדום לחפור בו: למנוף פוליטי לצורך ביסוס לגיטימציה ציבורית, גיוס המונים מקרב הציבור הפלסטיני למאבק נגד ישראל, גיוס העולם המוסלמי למאבק הלאומי הפלסטיני ולשחיקת מעמדה של ישראל. כל אלו גם במחיר ערעור הביטחון ואפילו אם המשמעות היא אובדן חיי אדם.

המינוף הפוליטי של הר הבית בשני העשורים האחרונים, מאז נפתחה מנהרת הכותל בספטמבר 1996, טבול בהסתה דתית המובלת על ידי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל בהנהגתו של השייח' ראאד סלאח, שהצליח לבסס את מעמדו בעולם האסלאמי כשייח' אל-אקצא. מאז ספטמבר 1996 השייח' מוביל קמפיין ציבורי שכותרתו "אל-אקצא בסכנה", ובמסגרתו הוא מטפח עלילות ושקרים על אודות כוונה ישראלית לערער את יסודות המסגדים בהר הבית במטרה להביא לחורבנם ולהקמת בית המקדש השלישי תחתם.

הקמפיין שמוביל השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, שהיא שלוחה של האחים המוסלמים, מקבל גיבוי ותמיכה מתנועת חמאס, שהיא שלוחה פלסטינית של האחים המוסלמים, ומטורקיה בהנהגתו של ארדואן, מנהיג ה-AKP, שהיא שלוחה טורקית של האחים המוסלמים. שייח' ראאד סלאח הצליח לייצב קואליציה של תנועות האסלאם הפוליטי ולייצר משולש מסוכן והרסני הפועל במרחב הרגיש והנפיץ ביותר במזרח התיכון.

את מאמצי הקואליציה של האסלאם הפוליטי חשוב להבין בהקשר האזורי הרחב, זה שהתעצב בשבע השנים האחרונות כתוצאה מהטלטלה העזה שפקדה את המרחב הערבי. אותה טלטלה הובילה להתפרקות הסדר האזורי שהושתת על לבני היסוד של מדינות הלאום הטריטוריאליות, ועיצבה את המרחב מחדש על בסיס ארבעה צירים עיקריים: הציר השיעי בהובלת איראן, הציר הג'יהאדיסטי בהובלת דאעש ואל-קאעידה, הציר של האסלאם הפוליטי וציר המדינות הערביות הסוניות הפרגמטיות בהובלת ערב הסעודית, מצרים וירדן. שלושת הצירים הראשונים הם צירים רדיקאליים, המבקשים לבטל את הסדר הישן ולהעמיד תחתיו הגמוניה שיעית (במקרה של הציר האיראני) או את הח'ליפות האסלאמית בווריאציות השונות שלה ובאמצעות אסטרטגיות פעולה שונות (הציר הג'יהאדיסטי והאסלאם הפוליטי). בין הצירים והמחנות מתקיים משחק סכום אפס, שאינו מאפשר התפייסות או שיתוף פעולה של ממש.

המאמץ האיראני לבסס הגמוניה שיעית במרחב עומד במתח עם המאמץ הטורקי בהובלת ארדואן להחייאת האימפריה העות'מאנית ולביסוס הגמוניה שלה במרחב, ושני אלו מתנגשים בעוצמה בתפיסת הסעודים, הרואים עצמם כמנהיגי הסונה והמעצמה האזורית המשמעותית במרחב. האסלאם הפוליטי, הג'יהאד הסלפי והשיעה האיראנית הם האיומים המשמעותיים ביותר בראיית הסעודים והמחנה הערבי הסוני הפרגמטי, והמאבק בין הצירים והמחנות מתנהל בכמה חזיתות במקביל – סוריה, לבנון, תימן, עיראק, לוב ואפילו מעבר למרחב הערבי.

הרשות הפלסטינית בגדה המערבית בהנהגת מחמוד עבאס מזוהה כחלק מהמחנה הסוני הפרגמטי, והמתח בינה לבין חמאס, השולט ברצועת עזה, גובר ומעמיק ומוביל להעמקת הפיצול בין רצועת עזה לבין הגדה המערבית. מהלכיו האחרונים של הנשיא הפלסטיני כנגד חמאס חצו כל גבול מוכר במערכת היחסים הפנים-פלסטינית. הסנקציות שהשית הנשיא הפלסטיני על חמאס במטרה להחליש את כוחו ברצועת עזה – קיצוץ במשכורות, קיצוץ בתקציב לרכישת תרופות ולקבלת טיפולים רפואיים בישראל והפחתה משמעותית של התשלומים בעבור דלק לתחנת הכוח ברצועה ובעבור אספקת חשמל מישראל – הובילו לפגיעה אנושה באוכלוסייה הפלסטינית של הרצועה. מהלכיו האחרונים של הנשיא הפלסטיני הובילו את החמאס להעמקת שיתוף הפעולה עם מצרים ולמעורבותו של מוחמד דחלאן, שנוא נפשו ויריבו המר של הנשיא הפלסטיני, במטרה למצוא פתרון למצוקה שיצר זה האחרון.

חמאס פועל בשיטתיות לערעור יציבותה של הרשות הפלסטינית, חותר תחתיה ומבקש לרשת אותה ולהשתלט עליה ועל אש"פ, כדי לבסס את מעמד ההובלה וההנהגה של העם הפלסטיני. במסגרת מאמציו אלו חמאס מזהה את הר הבית כמוקד נוח לערעור היציבות ולהבכת הרשות הפלסטינית ומנהיגה מחמוד עבאס, ופועל בשיטתיות להתססה של השטח. אל המאמצים הללו חוברת טורקיה, שהגבירה מאוד את פעילותה ואת נוכחותה בהר הבית ובירושלים המזרחית בכלל, ועל התזמורת כולה מנצח שייח' ראאד סלאח מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל.

טורקיה מבקשת להחליש את מעמדה של ירדן בהר הבית ולחזק את החמאס ואת התנועה האסלאמית בישראל – שתי תנועות אחיות לאסלאם הפוליטי הטורקי – ולבסס את מעמדה האזורי כשחקן משפיע בעצם נוכחותה ופעילותה במרחב הר הבית ובירושלים. חמאס מבקש לבסס את אחיזתו בירושלים ולהתסיס את השטח כנגד הרשות הפלסטינית ולערער את היציבות בישראל גם באמצעות טרור וערעור הביטחון. הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל מבקש לבסס את מעמדו כתנועת התנגדות אסלאמית וכראש חץ במאבק נגד מדינת ישראל. הר הבית הוא מנוף נוח לשלושת השחקנים הללו, והטלת גפרורים בוערים לחבית חומר הנפץ הפכה לאמצעי המועדף. הדלקת המדורה והגברת הלהבות משרתות את האינטרסים הייחודיים של כל אחד משלושת השחקנים ואת האינטרסים המשותפים לשלושתם.

שלושת המרצחים שחיללו את קדושת המקום, אזרחים ישראלים מאום אל-פחם, הם יוצאי חלציה של התנועה האסלאמית שתודעתם נשטפה והוסתה במהלך שנים. השלושה הפכו לשהידים, גיבורים בעיני קהלם ומנהיגיהם ואף בעיני חמאס וארדואן. הרשות הפלסטינית ונשיאה ותנועת הפתח נגררים אל המדורה שהובערה, וכדי למנוע מחמאס הישגים כלשהם מבקשים להציג עצמם כמגיני אל-אקצא ותורמים את תרומתם להתססה. הירדנים, המבקשים לשמר את מעמדם בהר הבית ומבינים את גודל הסיכון, מבקשים לבסס הבנות עם ישראל ולהרגיע את השטח, אך בית המלוכה נתון ללחצים מבית בהובלת תנועת האחים המוסלמים בירדן, שהיא תנועה פלסטינית במקורה, תנועה אחות לחמאס ועוד רכיב במחנה האסלאם הפוליטי. וישראל נאלצת לתמרן עם צינור הכיבוי בין להקת הפירומנים המבקשים להצית את המרחב.

ישראל אינה חסינה מפני טעויות ובתמרונים הללו נעשות גם טעויות – וטוב שהן מתוקנות, אך חשוב ונכון להבין את ההתרחשויות בהר הבית כשיקוף של המציאות האזורית הרחבה יותר. המתרחש במקום הקדוש הזה משקף מציאות צינית: הדת הופכת לשפחתה של הפוליטיקה במאבק האיתנים שבין המחנות במזרח התיכון ונשק מסוכן בידי האסלאם הפוליטי, וכשמדובר במקום דליק ונפיץ כל כך, חשוב להיזהר מפני פירומנים ולהרחיקם בנחישות מהמקום.

*

ד"ר קובי מיכאל הנו חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

  1. התמונה הרבה יותר מסובכת. ההתנגשות היא לא סביב הר הבית. הרבה יותר רחבה וזאת הזירה שנבחרה. במאבק בנינו לבין הפלטינים ובמאבק בנינו לבין חלק מהערבים גם אצלנו יש מסיתים ומציים. כאלה שרוצים להחיל את החוק הישראלי על י ודה ודורון וחלקם גם על עזה. וכאלה שרוצים להתנחל בכל מקום. יכאלה שמתייחסים לפלסטינים כאנשים ללא זכויות. אז בצד האשמה הגדולה של אויבינו לנו יש חלק לא פחות מזמעותי בליבוי הלהבות שיכולות לכלות אותנו.

  2. מאמר המערכת של "הארץ" 30.10.15 , בעצומה של אינתיפדת הבודדים,
    http ://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/1.2764550
    מנוסח באופן שמדרבן את מלחמתם הרצחנית של מוסלמים נגד ה"תכנית" (שאיננה אלא עלילה של "התנועה האסלאמית") לבנית בית המקדש השלישי,
    וכך כתוב שם: "תוכנית הלימודים בזרם הממלכתי־דתי (אור קשתי, "הארץ", 23.10). התוכנית ממצבת את הקמת בית מקדש כיעד שיש לחתור אליו, … משמעותה, הלכה למעשה, היא שינוי הסטטוס קוו [בהר הבית]",
    אך בכתבתו של אור קשתי, שעליה מסתמך מאמר המערכת המסית כעל משענת קנה רצוץ, כתוב שאותה תכנית למודים מטיפה לתלמידים "לדחוק את הקץ" בדרכים אלה בלבד: "להרבות באהבת ישראל, להתפלל מעומק הלב, להרבות במעשים טובים, ללמוד תורה ולקיים מצוות".
    גישתו של משרד החנוך ל"דחיקת הקץ" לא מפתיעה, שהרי לנו, כיהודים, מובן שהגשמת התקוות להקמת בית המקדש "במהרה בימינו" עדיין מותנית בביאת המשיח, כך מובן לכולנו, למעט מעוט מיקרוסקופי.
    למרות זאת, מהמובאה הנ"ל ממאמר המערכת של "הארץ", משתמע שמאות אלפי יהודים מתוך האלקטורט של מפלגות השלטון, המון רב השפעה, מתכוננים להקמת המקדש. מלים אלה מוכנות להפצה בין מוסתים מוסלמים, כשמן למדורת הטרור.
    וכך גם במאמר של רוגל אלפר ב"הארץ" 01.11.15 :
    "הציונים הדתיים, ששואפים לבנות את בית המקדש השלישי על הר הבית, ובעיקר נכונים לחיות על חרבם".
    נראה שהזהירות והאחריות של מר אלפר ממנו והלאה. הסבה לכך עלולה להיות מה שכתב בהמשך מאמרו: "לחילוני יש יתרון הישרדותי. קל לו יותר לעזוב, להיות אזרח העולם, לבנות את ביתו במקום אחר"
    |
    האם הפצת האמונה ש"אל אקצא בסכנה" משלהבת טרוריסטים? על כך כתב ירון בלום, בכיר לשעבר בשב"כ, ב"ישראל היום" 16.07.17 :
    "מעורבות ערבים־ישראלים בפיגוע כה קשה ואכזרי ..[ בהר הבית ].. היא בהחלט חריגה….הסוגיה שאינה מהווה הפתעה היא מקום מוצאם של המבצעים, אום אל־פחם. עיר זו היא מעוז הפלג צפוני של התנועה האסלאמית, ש…פעיליה עדיין פועלים בעמותות שונות סביב הר הבית … טענתם המרכזית היא שהר הבית מולאם על ידי היהודים, שההר בסכנה, שהיהודים הם האויב הגדול ביותר…
    ההסתה מטופלת במגבלות החוק, ולכן אנו עדים לפתיחת עמותות קיצוניות חדשות, …ישראל …, נגד ראשי התנועה האסלמית עליה לפעול ביד קשה ולנקוט את כל האמצעים הפליליים והמנהליים, במטרה להצר את צעדיה ולמנוע מבעוד מועד פיגועים כואבים מעין אלו"
    |
    הודאת בעל דין – כמאה עדים:
    פרשן "הארץ" ניר חסון הסביר ב-19.09.16 :
    "המתח סביב הר הבית הוא בחלקו הגדול מלאכותי ומוזן על ידי גורמים קיצוניים שמשתמשים בשיח לא רציונלי על רצונה של ישראל לפגוע בסטטוס־קוו בהר.. חוסר האמון של הפלסטינים כלפי ממשלת נתניהו הוא קרקע נוחה לשגשוג ההאשמות הללו"
    והוסיף ב- 21.07.17 :
    "כמעט כל אחד מבין עשרות המחבלים … בשלוש השנים האחרונות הסביר את מניעיו (..לפני מותו, או בחקירה, …) בצורך העז להגן על אל-אקצא"
    |
    התחזית של ליאור אקרמן, סגן ראש אגף לשעבר בשב"כ ומומחה למודיעין וטרור, ב"מעריב" 22.07.17, מלווה בפרוט הגורמים :
    "אינתיפאדת אל-אקצא, כפי שהערבים מעדיפים לכנותה באופן ממותג …נמצאת כאן כבר שנים, כחבית חומר נפץ שהפתיל הארוך שלה הודלק מזמן… מצליחים להאט את קצב התקדמות האש עד לפיצוץ. אבל … יותר מידיי גורמים …תאבי מלחמת דת, …מלבים את האש בדרכה, תוך שהם מרפדים אותה בססמאות הסתה, שקרים, כספים רבים ..למימון ..ההסתה ופעילות תקשורתית" … "תוך הפצת שקרים על כוונותיה של מדינת ישראל להשתלט על הר הבית ולשנות בו את הסטטוס קוו"… "על ישראל לעשות מה שנכון לה מבחינה ביטחונית… כולל לחימה נחושה וקשוחה בעבירות של הסתה שכיום אינן מטופלות כראוי".

  3. אם אינני טועה,
    אם הדת היא שפחה של משהו, אז אותו משהו חורץ את גורלה ומשפיע עליה. במקרה של הפוליטיקה, הרי הפוליטיקה יותר פרגמטית מן הדת וכדאי שהדת תהיה יותר פרגמטית, לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך