הממשלה חייבת להתעורר

פתרון הבעיה של רצועת עזה בידינו
שלמה גזית
אלוף בדימוס שלמה גזית

את רצועת עזה כבשנו במלחמת ששת הימים כבר לפני יובל שנים! ברצועה ששטחה כ-360 קמ"ר, התגוררו 356 אלף תושבים (לפי מפקד שערכנו במקום מיד לאחר הכיבוש), למעלה ממחציתם היו פליטי 1948, שרובם היו דחוסים בשמונה מחנות פליטים. כמחצית מכלל האוכלוסייה ברצועת עזה הייתה מחוסרת עבודה.

בישראל של אותם ימים רווחה העמדה כי רצועת עזה תסופח לישראל, מתוך אמונה אופטימית כי הפליטים ייעלמו, וישוקמו מחוץ לתחומי הרצועה. וכך, לאחר מלחמת ששת הימים, החל בשנת 1970, הוקמו ברצועה יישובים על פי תוכנית "חמש האצבעות" בין עזה לרפיח. למעלה מ-20 התנחלויות ישראליות הוקמו, מרביתן בגוש קטיף.

35 שנים לאחר מכן התהפכה העמדה הישראלית. פתרון מדיני לא נראה באופק, והאוכלוסייה המקומית רק הלכה וגדלה בקצב מטורף. באוקטובר 2004 אושרה בכנסת תוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה דאז אריאל שרון ולפיה תצא ישראל באופן חד-צדדי מהרצועה, תפנה יישובים ואת נוכחותה הצבאית באזורים הללו. באוגוסט 2005 הוחל פינוי המתנחלים משטח הרצועה.

כל זה קרה 5 שנים בלבד לאחר נסיגת צה"ל מדרום לבנון, אלא שאריאל שרון לא למד את הלקח מההתנתקות ההיא. התנתקות איננה רק צעד צבאי, זהו קודם כול מהלך מדיני שאמור להיפתר בזירה הבין-לאומית. מן הראוי היה כי מדינת ישראל תודיע שהיא עומדת ליישם את החלטת מועצת הביטחון 242, תקבל על כך אישור בין-לאומי, ותמצא מתכונת חיים חדשה ונפרדת אל מול השטח שנפנה. אז גם ניתן היה לומר "ברוך שפטרנו!".

אולם לא כך פעלנו. לא אפשרנו לרצועת עזה לנסות ולעמוד על רגליה. הותרנו שטח הסגר בהיקף של כ-350 קמ"ר, שאין אליו דרכי כניסה ואין ממנו יציאה. עיקר התנועה היבשתית אל הרצועה וממנה עוברת בישראל. למרות הסכם השלום עם מצרים לא תיאמנו מעבר יבשתי לסיני. רצועת עזה מצויה במצור ימי מוחלט. שדה התעופה המקומי נהרס על ידנו ואיננו מאפשרים תנועה אווירית אל הרצועה וממנה.

התוצאה של מצב זה הנה כי העולם איננו מכיר בהתנתקות, ומבחינתו רצועת עזה עודנה שטח כבוש המצוי בשליטה ישראלית ובאחריות ישראלית מלאה.

הזמן חולף מהר. רצועת עזה שכבשנו לפני 50 שנה השתנתה לחלוטין. האוכלוסייה בה גדלה פי חמש, וכיום כבר מונה כשני מיליון תושבים. מי התהום המקומיים אינם ראויים לשתייה ואף לא לחקלאות. תחנות הכוח שבמקום תלויות כמעט לחלוטין בחשמל ישראלי, והמימון מסור לחסדי הרשות הפלסטינית שברמאללה. בפועל נאלצים תושבי הרצועה להסתפק בשלוש שעות חשמל ביממה.

כאשר ממשלת ישראל דנה בהצעת השר ישראל כץ על בניית אי סמוך שישמש כבסיס לנמל ימי, לנמל תעופה, למתקני התפלה ולעוד תשתיות חיוניות, מדינת ישראל למעשה מודה בכך שהיא ממשיכה לשאת באחריות המלאה לרצועה ולתושביה.

חשוב להבין כי אנחנו חיים לצד פצצה מתקתקת שכולה באחריותנו. אני קורא לחברי ממשלת ישראל להתעורר. איננו יכולים לחיות ממבצע צבאי אחד למשנהו. דרוש פתרון מדיני ויפה שעה אחת קודם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. תיאורך המצב ברצועת עזה מדויק וברור לחלוטין. אתה מסיים את המאמר בקריאה לממשלת ישראל להתעורר – כי דרוש פתרון מדיני ויפה שעה אחת קודם. קל מאד לומר זאת. השאלה היא איזה פתרון היית ממליץ לממשלה לאמץ. זה האתגר. האם תוכל לפרט?

  2. נחוצה ממשלה עם ראיה לעתיד לטווח רחוק עם אורינטציה שונה. סדר עדיפויות אחר טובת העם לנצח.זה נושא פוליטי דמוקרטי.אין שום אפשרות אחרת. העם הוא הריבון.

    1. עזה לא שייכת למצרים. הרצועה נכבשה על ידי המצרים ב- 48. בהסכם השלום המצרים סרבו לקבל את עזה. הציעו להם במשך הזמן לקבל לאחריותם את עזה – הם סרבו. יותר מזה – כיום המצרים בונים חייץ בין סיני ורצועת עזה שימנע קשרי הברחה כפי שהיו עד כה.
      חו"מ מה פירוש נחוצה ממשלה עם אוריינטציה שונה? איזה סדר עדיפויות אחר?
      ונכון – העם הוא הריבון והוא בחר כנסת שבחרה את הממשלה הזו.
      האם לא כך הדבר?

  3. אסיסי יידע לטפל בהם כפי שמטפל ב 98 מליון. אנחנו צריכים לדאוג שיחזרו לאופטרופס שלהם. העולם המוסלמי יתמוך בהם שם.עזה כן שייכת למצרים. לצעוק כל הזמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גדעון

פרס ישראל לאן?

בעקבות המחלוקת בעניין הענקת פרס ישראל

צילום של אבי רוזנטל

לא הקלף מלוכלך

על הסרט "קלף מלוכלך" ועל רמאויות בברידג'