חוק הלאום

חקיקת חוק לאומני תחליש את החברה הישראלית
דגל ישראל

לאחר יותר ממאה שנות התיישבות, כמעט שבעים שנות עצמאות וחמישים שנות הרחבת הגבולות, ממשיך החשש לקנן בליבם של המחוקקים בירושלים, באשר ללגיטימיות של המדינה כמקום מושבו של העם היהודי. חששם גבר עד כדי כך שמצאו כי יש לקעקע מחדש את הזהות היהודית עלי ספר החוקים. ברי לכולנו, אנו שגדלנו במדינת ישראל ואלו שהגיעו לכאן ובחרו לשבת כאן, כי זהו ביתנו בהיותנו יהודים, ומנגד יעמדו חלק מהמאמינים המוסלמים ולא יקבלו את ההגדרה שישראל הנה בית לאומי לעם ישראל יהא אשר יהא.

האם חוק נוסף ישפיע על השוללים את זכותו של כל יהודי לגור כאן? ברור שלא.

מי שאינו רואה במדינת ישראל אלא קוריוז צלבני, לא יתרשם מעודף חקיקה, מחיסון עצמי נוסף שמזריקה הכנסת לעורקי העם, ולא יתרשם משרת תרבות המנפנפת בדגל כחול לבן.

אלא מאי, מסתבר שדווקא חברי כנסת יהודים מחוגי הימין אינם בטוחים בזהות המדינה שבה הם חיים. אלו הם קבוצת חברי כנסת חששנים המפקפקים בקיום העם במדינתו המורחבת. לא די להם בכך שרוב העם היהודי כבר יושב בציון, לא די בתמיכה הכספית והמוסרית הרבה שלה העם זוכה מאחיו בגלויות, לא די בכך ששפתו עברית, ושילדיו גדלים על ספרות עברית ועל שירה ישראלית, על סיפורי גבורת החיילים הישראלים, על הישגי ההתיישבות, על הקליטה של מיליוני עולים.

לא די לאותה קבוצת מחוקקים קטני אמונה בעם ישראל, שדגל כחול לבן מתנוסס על כל מבנה ציבור ושגרירי ישראל פרושים על פני שבע ועשרים מדינות.

לא די להם לרעשנים בעשרים ושלושה אלף קרבנות המאבק הציוני, שנתנו את חייהם במלחמות ישראל על קיום הבית שלנו, ללא חוק לאום.

רק החסר ביטחון בעצמו או המטיל ספק בבגרות אזרחי המדינה, זקוק לתהליך אישוש עצמי של בניית הדימוי העצמי באמצעות חוק נוסף.

ישראל הוא סבא, עַם שבע ימים ותלאות, ששב לארצו ולמולדתו וחי בה. עם ישראל במדינת ישראל הוא מבוגר בן שבעים, שגיבש את עצמו לכדי מדינה מודרנית העונה להגדרה המקובלת של מדינת לאום דמוקרטית, דהיינו מסגרת מדינית הולמת לקהילה היושבת בשטח שיפוטה, ובכלל שטח זה יש מיעוט גדול של מוסלמים, דרוזים ונוצרים. ישראל מעניקה לכל אזרחיה שירותי חינוך, בריאות והגנה במידה רבה של שוויון. התביעה להכרה במדינת ישראל, 70 שנה לאחר 29 בנובמבר 1947, 70 שנה לאחר שמגילת העצמאות כבר הצהירה זאת, מדיפה ריח שבמדינות טוטליטריות נקרא "פרופגנדה".

ישראל היא מדינה יהודית בפועל ועל פי חוק. היא שומרת שבת, שומרת כשרות, משיאה את מי שרשום כיהודי בפנקסיה על פי ההלכה, ומקפידה על עודף זכויות לרוב היהודי וזכות אזרחות אוטומטית ליהודים בלבד מכוח חוק השבות.

ישראל מעניקה עדיפות למסורת ישראל ולאמונה הדתית היהודית, המדינה משביתה את כל מוסדותיה ואת אוכלוסייתה ביום שבת וביתר שאת ביום כיפור, כדי לשמור על אופייה היהודי, ואין מי שחולק על כך.

סמלי מדינת ישראל שאובים מהתרבות היהודית, ללא סממן לקיומו של מיעוט גדול בתוכה; החל מההמנון והדגל ועד לקיום מערכת זיכרון והנצחה לעם היהודי לדורותיו. ומי חולק על כך?

שייכות לעם, לקהילה, אינה נעשית בחקיקה עודפת אלא בסולידריות. חיים במדינה דמוקרטית הם זכות גדולה שרק חלק מהאנושות זכה לה, זכות שגם ערביי ישראל, ונציגיהם בכנסת ישראל, מכירים בה ומודים בה. חקיקת חוק לאומני – חוק המאיין את הפן הדמוקרטי של המדינה, מטה אותה לכיוון מדינת חלק מאזרחיה ומבודד את הרוב היהודי מהמיעוטים החיים בארץ – תחליש את החברה הישראלית. גחמה סמלית ילדותית, הצהרת עליונות יהודית על הזר, הגר והמיעוט היא איוולת שאין שכר או מוסר בצִדה.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

4 תגובות

  1. המאמר שלך בהחלט "עושה שכל".
    מסכים עם מה שאתה מכנה "פרופוגנדה". אגב מה רע בכך?
    עם זאת ברשותך תיקון טעות: רק (בערך) 45% מעם ישראל יושב בציון. לא רוב. אם מצרפים בני זוגות מעורבים המספר יורד ל- 40%.
    ועוד – בשל סיבות שאתה מכירן טוב ממני אין לישראל חוקה. הוסכם שחוקי יסוד יצטברו ויגבשו בסיס חוקתי למדינה. כיום בישראל יש קרוב לשליש מהאוכלוסייה שלא מכירים במדינת ישראל כמדינה יהודית (יתכן שזה יפליא אותך – תבדוק) לכן יש חשיבות לחוק הלאום.
    זו אינה גחמה "לאומנית" אלא צורך חיוני כלפי חוץ ופנים כאחד.

  2. והבעיה היא שחלק ניכר מהחילונים לא מבינים לאיזה כיוון הם צועדים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

דו כיווני

לא לפחד מהפחד

היכרות עם מנגנון הדיסוננס הקוגניטיבי תוביל לצמיחה

דילוג לתוכן