מבט אחרון

עלייתה ונפילתה של רשות השידור
תמונה של דודי
דודי אילת

בשבוע האחרון ירד המסך ונסגר השידור של רשות השידור ושל קול ישראל אחרי סאגה ארוכת שנים ומשבר פוליטי מתוקשר. אם נשאל אזרחים פשוטים ברחוב על עניין הסגירה, סביר להניח שנקבל תשובות שינועו בין "טוב שסגרו את המושחתים האלו" ועד ל"חבל שסגרו, היו להם, לפחות ברדיו, תכניות מעניינות וטובות". רשות השידור היא גוף תקשורת שליווה את המדינה במרבית שנותיה, לטוב ולרע, ובמשך הזמן איבד את דרכו, את ייעודו ואת המנדט המוסרי שלו.

תורת הכלכלה מציינת מקרים של כשלי שוק שבהם על המדינה להתערב לטובת האזרחים באין גורם מסחרי שהאינטרס העסקי שלו יניע אותו לספק את המוצר. "מוצר ציבורי" טומן בחובו כשל שוק מאחר שמדובר במוצר או שירות שצריכתו משותפת ואי אפשר למנוע אותו ממי שאינו מוכן לשלם עליו. אפשר למנות מוצרים ציבוריים שונים – שירותים כמו איכות סביבה, אוויר נקי, תאורת רחוב – ככשלי שוק, מכיוון שהם אינם משתלמים וניתנים לכימות ולמכירה על ידי הסקטור העסקי. גם שידור ציבורי מתאים להגדרה של מוצר ציבורי שיש בו כשל שוק, מאחר שצריכתו משותפת והוא בלתי ניתן למניעה. אין זו חבילת תכנים מסחרית שלקוח רוכש בכספו באמצעות הכבלים אלא שידור שנועד לכלל האזרחים. כשל שוק נוסף הקשור לשידור הציבורי הוא א-סימטריה במידע. כשל שוק זה קשור למצבים שבהם האזרח לא מקבל מידע או מקבל מידע מוטה מגורמים עסקיים או אחרים. תפקיד המדינה הוא להתערב ולאפשר לאזרח לקבל מידע מלא ומאוזן על המתרחש ולא רק מידע מסונן, מגמתי או כזה שמצליח לייצר רייטינג גבוה אבל בעל ערך חדשותי נמוך.

עד כאן התיאוריה. בפועל השידור הציבורי, על אף תכניות טובות שייצר – לפחות ברדיו, כמו "הכל דיבורים", "צבע הכסף" ועוד – היה חולה מאוד בשלל כשלים ניהוליים ובשחיתות ארגונית. בסרטו התיעודי המצוין "המדריך למהפכה" מציג הבמאי דורון צברי את ההיסטוריה של רשות השידור. זרע הפורענות לדעתו ולדעת אחרים נטמן אי שם בשנות ה-70 של המאה הקודמת. זה קרה כאשר רשות השידור הפכה להיות כלי משחק בידי פוליטיקאים ממפלגות שונות, ואלו שלטו בה דרך מינויים פוליטיים של עורכי חדשות ומועצה ציבורית שלא הייתה אלא חותמת גומי.

כמונופול תקשורתי הלכה הרשות ותפחה והפכה לבירוקרטיה מפלצתית בלתי יעילה המעסיקה מאות עובדים מיותרים במינויים משפחתיים ואחרים ומשלמת משכורות עתק לקבוצות כוח בארגון. החגיגה נמשכה תוך כדי העלמת עין מצד הדרג הפוליטי, כי הרשות שימשה לו אמצעי לאתרוגם ולהאדרתם של פוליטיקאים כאלו ואחרים. השחיתות הארגונית הלכה וגדלה ומומנה באגרות שידור, שהיו בעצם מס רגרסיבי המוטל על העני והעשיר במידה שווה, ותמורתן היינו מקבלים שידורים ברמה נמוכה ושירות לקוחות גרוע ביותר.

עלייתם של הערוצים המסחריים בכבלים חשפה ביתר שאת את חוסר הרלוונטיות של רשות השידור, שלא קידמה יוצרים ישראליים, יצירה ישראלית, תכניות איכות ותכניות מקוריות וחברתיות, ואיבדה במהירות את המנדט המוסרי והציבורי שלה. שעון החול החל מתקתק, הלחץ הציבורי גבר ובעקבותיו החלו מהלכי החקיקה שמטרתם הייתה שינוי מבנה רשות השידור וניתוקה מהדרג הפוליטי – עד כמה שניתן, אם בכלל, לנתק גוף שממומן תקציבית מאגרות ומתקציבי המדינה בסכומי עתק, מעל מיליארד שקל, שנוהלו בחוסר שקיפות תהומית וללא כל דיווח.

הסיפור של רשות השידור הוא סיפור כואב של עובדים, שחלקם היו עובדים טובים ומסורים אבל השתייכו לארגון שהיה כסל רקוב, לא רק ארגון שהכיל תפוחים רקובים אחדים. רשות השידור נסגרה כי הפכה לדינוזאור ארגוני מונופוליסטי שלא הצליח להשתנות ולהסתגל לסביבה, משום שהדרג הפוליטי לדורותיו נטע בבכיריו את התחושה שהם מוגנים לנצח.

וזאת בדיוק הבעיה, כי בחברה דמוקרטית הכוללת קבוצות אינטרס שונות אין גוף שיכול להתנהג כמערכת סגורה, ושרידותו תלויה בקבוצות אינטרס כמו במאים, מפיקים, יוצרים ואזרחים רגילים, שצריכים לראות בשירות שמספק אותו גוף דבר טוב והכרחי. מהרגע שמפסיקים להתחשב בבעלי העניין הרלוונטיים – מתחילה הספירה לאחור.

הלקח מסיפור רשות השידור הוא כי לתאגיד השידור הציבורי החדש יהיה חייב להיות דירקטוריון חזק, חיצוני, בעל סמכויות ובלתי תלוי פוליטית, וחובה עליו לשדר תכנים איכותיים, לקדם יצירה ישראלית מקורית ולתת במה לדעות חברתיות ופוליטיות מגוונות. רק קיומם של מרכיבים אלו יוכל להחזיר את אמון הציבור במה שנקרא "שידור ציבורי" ולהחזיר לו ולחלק מעובדיו המצוינים את הכבוד הראוי לו ולהם.

 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

18 תגובות

    1. שלום גילה
      ייתכן ואת צודקת.ימים יגידו
      תודה על התגובה
      דודי

  1. תודה על מאמר מצוין. היה צריך לחסל את רשות השידור מזמן. לא רק מאות מיליונים בוזבזו. נגרם לציבור נזק תודעתי שידרשו שנים על מנת לתקנו.

    1. תודה יצחק.
      אתה צודק,ייקח זמן רב לגרום לציבור שצריכים תאגיד שירות ציבורי.
      דודי

  2. מאמר מעניין.
    נקווה שאכן יהיה שידור ציבורי סביר ללא אגרה נופקרת.

    1. שלום לידור
      אכן 400 ש"ח לשנה זה בהחלט היתה אגרה מופקרת
      תודה על תגובתך
      דודי

    1. שלום יחיעם
      מציע לך לשמוע ברדיו ברשת ב את התוכניות "הכל דיבורים"או "צבע הכסף"
      עש תוכניות טובות ברדיו בציבורי.לגבי ערוץ 1 מסכים איתך שהיה מאוד בעייתי.
      ימים יגידו לגבי התחליף.
      תודה על התגובה
      דודי

  3. ערוץ 1 זה כמו שריד למשהו סוציליסטי שהיה רלוונטי אוחי בקום המדינה.
    אחר כך נהייה מושחת יותר ויותר.

    1. שלום תומר.
      אתה מייצג את אחת הסטיגמות על הערוץ .
      נראה אם התאגיד יהיה שווה משהו מבחינת האיכות והאיזון הפוליטי

    1. הרעיון הוא שלא יהיה ערוץ או תוכנית מסוימת עם.אורנטציה פוליטית מסויימת לפחות שזה לא יקרה בערוץ הציבורי
      יש לנו את ערוץ 10 מול ערוץ 20 .יש לנו את ישראל היום מול ידיעות אחרונות.
      נכון כל ציבור אוהב לצרוך מידע מהערוץ איתו הוא מזדהה פוליטית.אבל זה לא אומר שלא צריך להיות גם ערוץ אחד מאוזן לרפואה

  4. בתנאי אחד: שיהיה דגש על אי תלות פוליטית ויצוג הולם לכל הדעות והזרמים

  5. שלום מלכה
    נכון.זה תפקידו של ערוץ ציבורי שמתנהל ותפקד בצורה תקינה-להביא מיגוון של דיעות.ימים יגידו אם התאגיד החדש יהיה מספיק חזק מול הפולטקאים השונים ומפעילי האינטרסים הנוספים.זה מאוד תלוי מי יהיו הדרקטורים שלו ומנהליו

    1. שלום חיים
      קבוצות אינטרס פוליטיות ועיסקיות תמיד ינסו להשפיע.השאלה עד כמה תקשורת בכלל טשידור ציבורי בפרט מסוגל להתמודד עם זה
      תודה על תגובתך

      דודי

  6. תודה על המאמר שמציג את הסוגיה במונחים אקדמיים.
    עובדתית – שכחת לציין שהמס הרגרסיבי שממן את השידור הציבורי ממשיך להיגבות מהציבור כחלק מאגרת הרישוי לרכב.
    איזה צידוק ציבורי ניתן לכך?
    זה ניצול ציני של החובה לעבור רישוי רכב כדי לאכוף כשל אכיפה של רשות השידור ואשר לא בוטל עם סגירת הרשות. הציבור ממשיך לממן את "כאן" והאג'נדה הפוליטית שמובילה אותו.
    http ://www.themarker.com/consumer/1.1795225

    1. שלום צבי.
      אתה צודק. אגב כל אגרת הרישוי בישראל עולה פי כמה וכמה מאגרת הרישוי בארצות הברית שם עלותה למיטב ידיעתי הוא 30 דולר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של בורוכוב

סכנת נעילה

על הסכנה שבנעילת מכשירים ממרחב הסייבר