אהבת ישראל במילים פשוטות

בשנים האחרונות אנו נתקלים, לצערנו, בתופעות ובמעשים בחברה הישראלית שמרבים שנאת חינם ומרחיקים אהבת חינם. קבוצות וסיעות בקרבנו מוצאות לעצמן ייחודיות משלהן. הן דבקות אך ורק בצדק שלהן ומתקשות להכיל דעות אחרות, מנהגים אחרים; האגו וחוסר ההתחשבות שולטים במחוזותינו. כל סיעה עושה כמיטב יכולתה להשמיץ ולהכפיש את רעותה, וכל המרבה במציאת פגמים באחר – הרי זה משובח.

בעוונותינו, הגענו גם לשפיכות דמים, ובוודאי שהפלגנו בהלבנת פנים שכמוה כשפיכות דם, אנו ממהרים לשפוט את הזולת, בניגוד לכתוב: "אל תדון אדם עד שלא תהא במקומו". ועל הכול מנצחת תקשורת לא מאופקת, בלשון המעטה, אשר (בהכללות) אינה רואה את האדם מעבר ל"מסך הרייטינג". לשון הרע והכפשת שמו של האחר ברבים הם מעשה שבשגרה ועלינו להימנע מכך, משום שכל אלו מובילים אותנו לכעס מיותר, לקיטוב מוגזם ולחוסר פרגון.

בספרו "משך חכמה" לפרשת בשלח, אומר רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, זצ"ל: "דורו של דוד (המלך) כולם צדיקים היו ועל ידי שהיו דילוטורין (מלשינים או אומרי לשון הרע) היו נופלים במלחמה אבל דורו של אחאב (ממלכי ישראל) עובדי עבודה זרה היו ועל ידי שלא היו בהן דילוטורין היו יורדים למלחמה ומנצחים בה". עלינו ללמוד מכך שהכפשות ולשון הרע יובילו אותנו אלֵי אבדון.

רובנו, אם לא כולנו, אנשים מאמינים ברמה זו או אחרת, ועל כן קשה להבין איך כולנו חושבים שרק המעשים שלנו הם שיוצרים מציאות? אנו מתמלאים כעס זה על זה כאילו רק האנשים הם אלו המייצרים את המציאות, ואין לאלוקות שום יד בניהול העולם. גישה זאת מנוגדת בתכלית להשקפת העולם היהודית, שהרי יום יום אנו אומרים בתפילה על האלוקות "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית", "מה רבו מעשיך ה", וכדומה.

אולם מציאות זו אינה נכונה, זוהי מציאות לא אמונית שאינה רואה באדם שליח של הקב"ה, ולכן כשאנו רואים את מעשיהם ואת התנהגותם של הסובבים אותנו, אנו מתמלאים כעס. ועל כך אמרו חכמים: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה".

עלינו להשכיל לשלב את האמונה שאין מקריות ויד האלוקים נוכחת, וחביב אדם שנברא בצלם, והווה דן את כל האדם לכף זכות, ואל תדון אדם עד שלא תהא במקומו, ואהבת לרעך כמוך – רק כך נוכל להביא לשיפור עצום בהתנהלותו כחברה מתוקנת.

ולכן מצאתי לנכון להביא גם מדברי הרב חיים לייב הלוי שמואלביץ זצ"ל, אחד מגדולי אבות המוסר בדורנו, בספרו "שיחות מוסר: שערי חיים": "לאמיתו של דבר אין על האדם לחשב חשבונות של תכלית המעשים, אלא צריך הוא לעשות את המוטל עליו, ואילו התכלית היא בידי הקב"ה לבדו, כי מי שסבור שהוא בעצמו פועל ומניע אל התכלית על ידי מעשיו הרי הוא כאומר – כוחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, ואסור לומר כן, לא רק בעסקי חומר וגשמיות, אלא אף בעניינים של רוחניות". ומוסיף הרב ואומר : "ולכן אמרו רבותינו ז"ל בגמרא במגילה 'יגעתי ומצאתי', דהיינו שלאחר כל היגיעה אין ההשגה אלא בבחינת מציאה".

פרשת "ויגש" בספר בראשית נקראת בדרך כלל בשבוע של יום עשרה בטבת, אשר נקבע כיום צום לזכר תחילת המצור על ירושלים, ובהמשך חורבן בית המקדש. הפרשה כוללת סיפור מאלף על איחוד משפחות ואהבת ישראל.

יוסף אומר לאחיו פעמיים: אני יוסף, אולם בפעם השנייה הוא מוסיף: "אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה". למרות כל מה שהיה ביניהם, יוסף אומר כי אחיהם הוא. אך הוא מדגיש: "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים…". ובהמשך, בפרשת ויחי: "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה…"

יוסף, על אף מה שעוללו לו אחיו, לא נוקם ולא דורש התנצלות. גדלותו זו של יוסף צריכה לשמש לנו מודל לחיקוי. לא אנו מנהלים את העולם. עלינו להיות ענווים, סלחנים יותר, עלינו לכבד את הזולת ולהבין אותו, ובד בבד לא לוותר על שאיפותינו האישיות. עלינו להתאחד כעם אחד, ולאהוב איש את רעהו. חכמינו אמרו שאם אחרי הטלת המצור על ירושלים היה העם מתאחד, לא היה קורה החורבן.

ועוד אמרו חכמינו שאותנו היהודים מייחדות שלוש תכונות: רחמנות, ביישנות וגמילות חסדים. מי שאין בו מן התכונות הללו, חושדים בו שאינו יהודי. חכמינו לא אמרו גאון ולא עשיר ולא גיבור חיל, אף שאין בהם פסול, אלא דיברו על תכונות יסוד אחרות שמקרבות אותנו ליכולת להכיל את הזולת, להקשיב, לפרגן, להודות ולהחמיא יותר, לכבד את צנעת הפרט, להתחשב בבני משפחתו של אדם, לכבד את המנהיגות שלנו ["נשיא בעמך לא תאור"( תקלל)]. עלינו לכעוס פחות, לריב פחות, ולהתבטא באופן פוגעני פחות באמצעי התקשורת השונים.

לסיכום, ברצוני להציע כמה הצעות יישומיות: יכריז שר החינוך על שעות לימוד של אהבת ישראל בכל מערכת החינוך; ייקחו על עצמם כל העיתונים ליצור פינת אהבת ישראל בתקשורת הכתובה; תקבע הכנסת שבכל יום בדיוני המליאה יוקדש זמן למושא אהבת ישראל; יחליט ראש הממשלה שבכל ישיבת ממשלה יוקדש זמן לנושא; יומלץ לרשתות המדיה להקדיש זמן קבוע לנושא.

אחדות אינה אחידות, עם ישראל הנו עם מיוחד ונפלא, יש בו אנשים מתרבויות רבות, גוונים מרובים וניחוחות רבים, אכן יש שונות רבה, אבל כמו בתזמורת – אנשים וכלים שונים יוצרים הרמוניה, וכך גם הגוונים השונים בעם ישראל יכולים ליצור הרמוניה נפלאה. עלינו לראות את הטוב שבאדם, לכבד איש את רעהו ולפעול יחדיו למען אחדות ישראל, שכן הסכנות של שנאת אחים אשר הביאו לתוצאות הרות אסון בעבר יכולות לחזור חס וחלילה.

אמר פעם איש חכם "ההיסטוריה חוזרת על עצמה, כי אנשים לא רצו לשמוע אותה בפעם הראשונה". ראוי שנפעל למען אחדות העם, ויפה שעה אחת קודם.