זיכרון או פוליטיקה

העצרת לזכר יצחק רבין ז"ל
תמונה של רבין
יצחק רבין ז"ל צילום: Sgt. Robert G. Clambus commons.wikimedia.org

יום הזיכרון ה-21 ליצחק רבין. שוב הפך יום הזיכרון לבמה למפלגת העבודה במדינת ישראל. שוב הדירו את רוב אזרחי מדינת ישראל – אלה בעלי הדעה הימנית – מלהרכין ראש, להתאבל ולהתאחד אל מול אירוע טרגי פסול ומתועב שבו רצח אזרח יהודי את ראש ממשלת מדינת ישראל, מדינת היהודים, היחידה בעולם שיש לנו. איזו בושה…

אני זוכרת את בחירות 1992. הייתי בת 15. יצחק רבין אמנם עמד בראש מפלגת העבודה, אבל אנשי ימין רבים בחרו בו, ראו בו את האיש שיביא את הבשורה לעם ישראל, אדם שקול ודגול שכבר הוכיח את יכולותיו כמגן על ביטחון המדינה, מנהיג שראוי לעמוד בראש המדינה הזאת, שאני אוהבת כל כך, ולהוביל אותה.

אבל במדינת ישראל כמו במדינת ישראל, המציאות עולה על כל דמיון. אני זוכרת את עצמי יושבת מול הטלוויזיה וממררת בבכי על עוד אוטובוס שהתפוצץ, הרוגים ופצועים, אנשי חברת זק"א מקלפים חלקי גופות מבנייני העיר, אני זוכרת את הדיווחים על הפיגועים ואת הפחד האיום שאולי יש שם מישהו ממכריי, אני זוכרת את עצמי עולה על אוטובוס, יורדת ממנו ועולה על אוטובוס אחר, לפעמים בבוקר אחד הייתי מחליפה שלושה אוטובוסים, כאלה הנוסעים באותו נתיב בדיוק, כי כולם נראו חשודים.

פחד אמתי השתלט על רחובות ירושלים, מרכז העיר הפך לזירת פיגועים מסוכנת, אימהות אסרו על ילדיהם להסתובב במרכז התופת. הרחוב היה צמא לביטחון אישי, לאיש מעשה שיביא לקץ הסיוט, הפחד והאימה. אבל רבין ז"ל המשיך בפגישות שוטפות עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, ללא גינוי, ללא דרישה להפסיק את פעולות הטרור. הוא אכן הלך עם ראש מורם לעבר "השלום", אבל תוך התעלמות כואבת מהפחד ששרר באותה עת ברחובות.

החרדה והפחד מלווים אותי עד היום… לא עוברים, טבועים חזק ומלווים אותי לאורך כל השנים – כנראה ככה זה כשצריך לשמור על החיים לבד, ללא הגנה של השלטון, היצר ההישרדותי עובד שעות נוספות.

אני מבקשת לספר על מקרה שבו נתקלתי כחיילת. שירתתי באוגדת עזה, שאז הייתה ממוקמת סמוך מאוד לחאן יונס ברצועה. כששרון עלה להר הבית פרצו מהומות ברחבי הרצועה, וחייל אחד נכנס חיוור ונסער לאוגדה. כשנשאל "מה קרה?", ענה בהלם של ממש: "אתמול שתיתי אתו קפה, היום הוא יורה עליי". אמנם, האירועים האלה התרחשו אחרי הרצח, אבל לא היו אלא תופעות הלוואי של הסיורים המשותפים ושל חלוקת רובים ברישיון שרבין ז"ל הגה בזמן כהונתו.

אני תיארתי מציאות של אימה וחרדה שמלווה אותי עד היום, ללא דעות פוליטיות, כי אין זה המקום לכך. רצח הוא מעשה שפל ואסור, ורצח של ראש ממשלה בישראל מעורר בושה ותיעוב, ללא קשר לדעות פוליטיות, ללא קשר להסכמה או אי הסכמה לדרך שהוביל יצחק רבין ז"ל. הרגשת הסלידה מהמעשה משותפת לכל האזרחים היהודים במדינה הזאת. ימין ושמאל כאחד.

אז איך זה שיום הזיכרון הזה, בציניות ובזלזול עמוק כל כך בזיכרון של ראש הממשלה שנרצח, הפך לתעמולת בחירות של מפלגת העבודה?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

25 תגובות

  1. גלית תארת בצורה מדוייקת את הפחד ששרר בירושלים ובארץ בכלל מפני הטרור. ניסחת בצורה רהוטה את דעותייך לגבי ההתנהלות של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל וההתנגדות שלך ועם זאת גינית ובצדק את הרצח. אני מסכימה שחלק מהאנשים ניצלו את הבמה בעצרת הזיכרון להביע את דעותיהם ולהפוך את הנאום שלהם לתעמולת בחירות. חבל שלא כיבדו את המעמד.

  2. גלית, אכן גם אני כאזרחית מרגישה שרצח יצחק רבין ז"ל זאת בושה למדינה. מעשה ניתעב ושפל, כולנו מרכינים ראש ביום האזכרה, וחבל שעצרות וטכסים שכאלה הופכות לאירועים פוליטיים

  3. גלית, קראתי את המאמר בעיון. כאזרחית גאה במדינה, אני מרגישה בושה שמקרה רצח שפל וניתעב קרה במדינתינו. ואכן ביום הזכרון ליצחק רבין ז"ל מדינה שלמה ימין ושמאל מרכינה ראש לזיכרו. חבל שעצרות וטכסים כאלה ואחרים הופכים לארועים פוליטיים ולא מתמקדים בזכרון ובאיש היקר והמיוחד שכבר איננו.

  4. יצחק רבין נרצח משום שהוא עמד בראש מחנה השמאל. אנשי ימין הסיתו נגדו ואיש ימין רצח אותו נקודה. אין לאנשי הימין מה לחפש בעצרת לזכרו ולאנשי השמאל אין רצון אמיתי להתחבק ולהתאחד אתכם דווקא ביום הזה. מבחינתנו, העצרת לרצח רביו היא בבחינת "זכור את אשר עשה לך עמלק". ואם אתם שם בימין כל כך רוצים לבכות על רבין, ואני ממש בספק אם יש לכם רצון אמיתי לעשות כן, תוכלו תמיד לארגן לכם עצרת אלטרנטיבית.

    1. לא ידעתי שמפלגות השמאל בארץ רשמו פטנט על עצרת רבין.
      אף אחד לא בוכה על עצם ההפסקה של מדיניות רבין, אם כן הרי שהיה יותר ראוי לבחור בתאריך 17/5/77 בתור תאריך תחילת האבל שכן זהו התאריך שבו מפלגות הימין עלו לראשונה לשלטון.
      הבכי, שמשותף לכלל אזרחי ישראל, הוא על הפגיעה העמוקה ביסודות הדמוקרטיים של המדינה שאנחנו הופקדנו עליה על ידי הורינו וסבינו, וזאת על ידי אחד מהפשעים הנתעבים ביותר שאדם יכול לעשות.

  5. רצח של ראש ממשלה זהו מעשה נבזה ללא כל קשר לדיעה פוליטית. כמו שפיגוע שמתבצע על ידי אנשים עליהם אנשי השמאל הרחמנים מרחמים ויחד עם זאת (אני רוצה מאוד להאמין) זה כואב גם להם כך רצח של מנהיג הוא אבל לאומי המשותף לכל אזרחי מדינת ישראל. הפוליטיקה לא במקום. כתיבה רהוטה ומעניינת. מסכימה איתך! אשמח לקרוא עוד הגיגים שלך.

  6. עמית הי,
    אין לי מה לשכנע את המשוכנעים, אלה אותך, ועל כן תודה שקראת והגבת, אני מניחה שהמכנה המשותף בינינו זה אהבת המדינה והרצון הכנה שיהיה פה טוב ועל סמך זה מגיבה, אני לא מייצגת את זה שרצח את רבין ואת הימין הקיצוני כמו שיש להניח שאתה לא מייצג את אנשי השמאל הקיצוני, רוב העם רוצה שפשוט יהיה פה טוב, משרת בצה"ל לומד ועובד כאן, דעות שונות לא הופכות שמאל וימין לישראל ועמלק, אני לא רוצה להתחבק עם ימני או שמאלני, אני רוצה להתאחד עם עם ישראל שראש ממשלתו נרצח, מעבר לכך שיום זה מביא לפילוג בעם ליצירת 2 מחנות באופן מובהק, בעיני הוא מבזה את הזיכרון לרצח רבין. לצערי העצרת כנראה לא תהיה עצרת ממלכתית לעולם, כי אכן מדובר ברצח פוליטי, אבל אני לא פוליטיקאית, אני כן אזרחית שראש הממשלה שלה נרצח.
    אני מבינה שכוחנו באחדותנו,
    וזה אחד מהימים האלה שבו צריך להתאחד אל מול אסון משותף, לכבד את מעמד הזיכרון ולא לעשות ממנו פוליטיקה.

  7. מאז רצח רבין עומדת ממשלת ימין בהנהגת המדינה ולא קמה ממשלה שהחליטה לעשות עצרת ממלכתית ולא פוליטית ולעומת זאת אנשי שמאל באופן פרטי עד השנה הזו לקחו על עצמם את העול הכספי שבהרמת עצרת כזו כסף פרטי לגמרי אני מבין רחשי הלב שלך ונכון שהשנה היה מוזר גם בעיני העניין הפוליטי אבל עד השנה שמפגת העבודה מימנה מכספי המפלגה זה לא היה כך!

  8. גלית, יפה! מזדהה עם התחושה המורכבת של תסכול מתהליך ה'שלום' וזעזוע מהרצח. אבל – איפה אנחנו?
    העצרת השנה כמעט התבטלה בגלל ענייני תקציב. מפלגת העבודה לקחה אחריות ונתנה את הטון. הטון והמסר הבעייתי – הוא בעיה שלהם. אולי אם גופים ממלכתיים היו שותפים לארגון עצרת ממלכתית הקול שנשמע היה ממוקד במסר ש'רצח הוא רצח' ולא בהון הפוליטי שאפשר לגרוף ממנו, אפילו 20 שנה אחרי.
    למשל, בשנה שעברה, למיטב זכרוני – תנועות הנוער, ביניהם בני עקיבא, היו שותפות לעצרת – הקול אז היה שונה.

    1. יוסי,
      לי יש זיכרוןשלאורך השנים מדובר בעניינים פוליטיים לא ממש עצרת זכרון, לא הצלחתי למצוא מידע לגבי שנת 2015,
      בשנת 2014 זה מה שהיה למשל:
      לראשונה: שתי עצרות מרכזיות ביום השנה לרצח רבין
      העצרת הראשונה תתמקד בפן המדיני ובדרישה להגיע להסכם שלום ואילו העצרת השנייה תתמקד בשמירה על הדמוקרטיה. הנשיא לשעבר פרס ינאם בראשונה ואילו הנשיא המכהן ריבלין – בשנייה

      ** איפה האחדות אל מול אסון משותף?!

  9. כל שנה
    לגנדי כן? לרבין לא?
    ראש ממשלה נרצח ואין יום זיכרון בהשתתפות ההנהגה?
    בשל רצח גדליהו, שהיה מנהיג הרבה פחות חשוב נקבע יום צום לעולם ועד ובשל רבין אפילו לא יום זיכרון?

  10. רבין שנלחם ועשה רבות למדינת ישראל ניסה ככל יכולתו להשכין שלום. הוא אכן מנהיג גדול ודגול. הוא חילק רובים כי האמין שאכן יהיה שלום. מדינת ישראל איבדה מנהיג גדול. תמיד בעצרות זכרון פוליטיקיים מנצלים את הבמה להעביר מסרים. לא רואה הזה דבר שלילי

  11. היי,כל הכבוד על הכתיבה, אמנם אסכים עם מתן על כך שיצחק רבין היה מצביא גדול ותרם רבות לקיומה של מדינת ישראל אך ללא כל ספק זאת במה של מפלגות השמאל "למכור" אג'נדות ועל כך חבל.

  12. קראתי בעיון רב את הכתבה שלך ונהנתי מכל מילה. אין ספק שהסכמי אוסלו על הנייר נראו הסכמים מצויינים, אבל ככל שהזמן עבר התברר שהפלסטינים מעוניינים לקבל עכשיו את כל מה שאנחנו מסכימים לתת, ולכן גם רבין ופרס היו צריכים לבחון היטב את הסכמי אוסלו, ולראות מה קורה עם עם ישראל שהיה בחרדה עצומה. אין ספק שרבין היה מגדולי המנהיגים בישראל,ורצח רבין זעזע אותי.

  13. אהבתי מאוד את הכתיבה הרשמית שמלווה בסיפורים אישיים על מנת להמחיש לקורא את הרגשותייך.
    וצודקת לחלוטין, לא ברור איך הפכנו להיות מדינה שמזלזלת באירוע כה נורא של מנהיג שבאמת פעל כמו שצריך והוא בין היחידים!

  14. כותבת יקרה, היטבת לנסח מה שחשנו באותה תקופה ברחוב. השבוע, לכבוד יום הזכרון המצויין בבתי הספר של בנותי, התבקשתי ע״י בתי כחלק משיעורי הבית, לספר איפה הייתי כשרבין נרצח. לפני עשרים ואחת שנים, במוצאי שבת הלכנו לצפות בהצגה ״החייל האמיץ שוויק״ בתיאטרון ירושלים בכיכובו של שלמה בראבא. לקראת סוף ההצגה היה מונולוג קורע לב של הדמות הראשית, הוא עמד ודיבר בדמעות. חשבנו אז שהוא ממש נכנס לתפקיד.. בדיעבד השחקנים שמעו מאחורי הקלעים על הירי והביעו את הדאגה והעצב שלהם על הבמה. כאשר יצאנו מהתיאטרון הרגשנו שיש התרחשות בקהל ומיהרנו להגיע לרכב לשמוע חדשות, אולי היה עוד פיגוע… גילנו לתדהמתנו את הנורא מכל. ראש הממשלה נורה. במהלך הערב, מול החדשות בבית התבשרנו שרבין נרצח והתבשרנו עוד כי הרוצח הוא יהודי.
    כאבנו והתאבלנו. אני זוכרת שהשתתפתי בצעדה מול ארונו שהוצב בכנסת. מה שלא סיפרתי לבתי, במסגרת שיעורי הבית, הוא שהיתה תחושה שהאבל הוא לא של כולם. יש שזכו לכאוב ולהתאבל ויש את הימין המסית שעדיף שישב בצד ולא יעשה עוד נזק…
    ואני אומרת- מדינה אחת, עם אחד, אבל אחד.

  15. מלים כדורבנות.
    אין לאף אדם ולאף מפלגה מונופול על הזיכרון או על הנצחתו. ראש הממשלה המנוח, ששאף לשכנות טובה ולשלום עם אוייבינו, מן הסתם שאף בראש ובראשונה לשלום בתוכנו-אנו. הניסיון להדיר חלקים מהעם מעצרות זיכרון ופעולות הנצחה אחרות פוגע קודם כל בכבודו ובמורשתו של המנוח.

  16. את מתעלמת מכך שהרבה יהודים לא מצטערים על רצח רבין ודיותר ויותר מהם לא מתביידים להגיד זאת בקול רם ובטון מתגרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים