מורשת רבין

רצח ראש ממשלה בישראל – תובנות ולקחים מקץ 21 שנים
תמונה של רבין
יצחק רבין ז"ל צילום: Sgt. Robert G. Clambus commons.wikimedia.org

כשבועיים אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין, יצאתי במסגרת תפקידי לביקורים בכמה ארצות באפריקה. כל מי שפגשתי שם הביע בראשיתה של כל פגישה זעזוע מהרצח. כולם, ללא יוצא מהכלל, התפלאו פליאה רבה לאמור: "אצלכם? בישראל? מילא אצלנו באפריקה קורים דברים כאלה, אבל איך ייתכן שבישראל, שהמוניטין שלה בקרב האפריקנים היה (ועודנו) גבוה מאוד, איך ייתכן רצח ראש ממשלה? ועוד על ידי יהודי, משלכם?"

אין לי צל של ספק שהרוצח המתועב גרם נזק אדיר למוניטין של ישראל מחוץ לגבולותיה. אולם הנזק הפנימי, בתוך מדינת ישראל, בחברה האזרחית שלה, בייחוד לאור המרקם הפוליטי שלה, עדיין אינו ניתן להערכה מלאה. יש להניח שבעוד דורות אחדים, לנוכח התפתחויות עתידיות במהות של מדינת ישראל, יימצא להיסטוריונים כר נרחב למחקר וללימוד השפעת רצח ראש ממשלה על מדינת ישראל ועל הישראלים.

בנקודת זמן זו, 4 בנובמבר 2016, 21 שנים אחרי הרצח, בכל זאת ועל פי מה שכבר התברר, אפשר לקבוע הלכות בשלוש סוגיות דומיננטיות: ראשית, הדמוקרטיה הישראלית לא התערערה. הגם שעם הרצח שררה בחוגים רבים תחושת בטן ש"הלכה לנו המדינה", הרי שדי מהר התברר שהייתה זו תחושה מוגזמת, והדמוקרטיה הישראלית עמדה במבחן הקשה של רצח ראש ממשלה. גם כיום, אישית, כשעניין הרצח עולה בזיכרוני, דומני שלא היה זה אלא חלום בלהות וכאשר אתעורר איווכח שלא היו דברים מעולם.

שנית, התברר כי בישראל קיימת שכבת אוכלוסייה די משמעותית שהסכינה עם תעמולת הזוועה שהתנהלה נגד רבין וממשלתו לפני הרצח. אינני יכול, בשום אופן, להצביע על גורמים שציוו, אפילו במשתמע, על הרוצח המתועב יגאל עמיר לבצע את זממו. אולם אין לי ספק כי האווירה הציבורית שנוצרה בשבועות שלפני הרצח – הפגנות שבהן התנוססו שלטים "רבין בוגד", "בדם ואש את רבין נגרש", תמונות של רבין במדים נאציים וכיוצא באלו – השפיעה על הרוצח, שבסופו של דבר נטל לידיו אקדח והרג את ראש הממשלה.

לאור זאת, הלקח הראשון והחשוב ביותר שעל כולנו ללמוד הוא שבשום מקרה, בכל תעמולה פוליטית, בעת בחירות או בכל זמן אחר, אסור בתכלית האיסור לרדת לשפלות תעמולתית ולהסתה מסוג זה.

בימינו אלו, עם התלהטות הוויכוח בענייני ההתנחלויות וכיו"ב, מתחילות להישמע "זמירות" מהסוג הנמוך והשפל שידענו בימים שלפני הרצח. על מנהיגי כל המחנות הפוליטיים להתעשת ולעצור את הידרדרות השיח הציבורי שהופך עד מהרה לאלים, מיד בתחילתה. גם בנאומיהם ובהודעותיהם לעיתונות מחוייבים נבחרי העם לנהוג משנה זהירות בדבריהם, הגם שלפעמים הדם רותח ונדמה שהרשות נתונה.

הסוגיה השלישית היא הרגישה ביותר. ברור לחלוטין כי לפני 21 שנים התחוללה בישראל הפיכה. הפיכות מתרחשות בדרך כלל בארצות עולם שלישי, כאשר צבא תופס בכוח את השלטון. חבורת קצינים בכירים מתכננת את ההפיכה. ביום היָעוד נכנסות יחידות צבא לבנייני הממשלה, החיילים מסלקים את הממשלה וראשיה, לפעמים מוציאים אותם להורג, הם משתלטים על בנייני רשות השידור והטלוויזיה, ומודיעים באמצעותם לעם שממשלה חדשה הוקמה, ובראשה עומד קולונל או גנרל זה או אחר והוא שולט כעת במדינה. בעצמי נוכחתי במדינה אפריקנית כאשר הפיכה כזו התחוללה, ואני מכיר את התרחיש הזה היטב.

ההפיכה שהתחוללה בישראל לפני 21 שנים היא מסוג מיוחד. אין כדוגמתה באף מקום אחר בעולם. ראש ממשלה, שנבחר כדין בבחירות דמוקרטיות על ידי הציבור, נרצח בידי טרוריסט, אזרח המדינה, מבני עמו, שדגל באג'נדה פוליטית שונה מזו של הנרצח. בצוק העתים תפס אחד משרי ממשלתו את מקומו של ראש הממשלה המת. החוק לא הכתיב עריכת בחירות חדשות. הממשלה שהמשיכה לתפקד בראשות אותו השר שהפך לראש ממשלה, הייתה יכולה למלא את ימיה. אולם ממלא המקום, אולי בשל חולשת רגע שנבעה מהזעזוע שהרצח גרם, או בשל שיקולים מוטעים אחרים, הכריז על עריכת בחירות חדשות תוך פרק זמן של כמה שבועות. בבחירות אלו ניגפה מפלגתו של ראש הממשלה שנרצח והאופוזיציה זכתה בשלטון והרכיבה את הממשלה החדשה.

אנו נוטים לשכוח כי 37 ימים לפני שנרצח, חתם ראש הממשלה רבין בוושינגטון על הסכם שלימים קיבל את הכינוי "אוסלו ב". על הסכם זה חתומים כעדים שרי החוץ של רוסיה וארה"ב. דהיינו ההסכם זכה להכרה בין-לאומית חשובה. לפיכך מעמדו המשפטי של ההסדר הפוליטי שיצר הסכם זה הוא בחזקת מעמד "דה יורה", שמהותו חשובה הרבה יותר בזירה הבין-לאומית לעומת הסדר "דה פקטו" או "מודוס אופרנדי" שנוצרים בשטח כתוצאה מסיומה של מלחמה.

הסכם זה, עם כל הקשיים שמתקיימים מסביבו וכל הקיצוניים, משני הצדדים, שמתכחשים לו, שריר וקיים עד היום. ההסכם יצר כאן מצב מדיני חדש. לא עוד כיבוש, אלא קונפדרציה א-סימטרית של שתי יחידות פוליטיות, שבהמשך הפכו לשלוש כאשר חמאס השתלט על רצועת עזה.

כאשר מדברים על "מורשת רבין" – זוהי בעצם מורשתו. אותו הסכם שמאפשר לשתי חברות אתניות-טריטוריאליות אשר שוטמות זו את זו להתקיים בשכנות. אמנם אכן לא תמיד שכנות טובה, ולפרקים רוויה בטרור, אבל בכל זאת מאפשרת חיים ברמת סבירות ידועה בין הירדן לים התיכון.

ראש הממשלה רבין אמנם נרצח, אולם מורשתו קיימת ועומדת. ההפיכה הצליחה, אולם את המציאות, כנראה, אי אפשר להפוך. אולי רק במחירה של עוד מלחמה "גדולה" ונכבה נוספת. על כן התובנה הנוספת שאפשר להפיק מהרצח ומהאירועים שבאו אחריו, היא שהאופציה האופטימאלית להמשך החיים המשותפים בין הערבים ליהודים בארץ ישראל היא המשך קיום הסכם אוסלו ב'. למעשה הסכם זה מתפתח ומשתכלל, כפי שהדבר נעשה כיום, מבלי שהציבור הרחב נותן את דעתו למה שמתבצע.

אינני מבקש בחיבור זה לנתח מדוע הציבור הרחב אינו בקיא דיו במתרחש. עניין זה ראוי למאמר נפרד. אולם, על פי מה שמתחולל בשטח, בין הנהר לים, ללא קשר למה שמתחולל במזרח התיכון בכלל, עשוי ההיסטוריון העתידי להגיע למסקנה שההסכמים שעליהם חתם רבין בזמנו יצרו שינוי משמעותי בכיוון התפתחותה של מדינת ישראל ועתידה.

יצחק רבין, יליד הארץ, רב אלוף, שגריר, שהיה הישראלי הראשון והיחיד שנשא בשלושת התפקידים הבכירים ביותר בישראל: רמטכ"ל של צבא מנצח, דיפלומט מצליח בזירה הדיפלומטית החשובה ביותר לישראל, וראש ממשלה חושב ויוזם, יהיה גם המנהיג שבעתיד ייזכר לטובה כמי שפרץ דרך חדשה לעמו ולמדינתו, הגם שבעת הזו רבים סוברים שהסכמי אוסלו נכשלו, ולא רק נכשלו אלא גם הביאו על מדינת ישראל אסון וזמנים קשים.

אני מכיר היטב את הקשיים שנוצרו בגין הסכמי אוסלו ומסכים עם ההערכה שהיה ניתן לשפר אותם, אולם לדעתי עדיין מוקדם לחרוץ עליהם את הדין. עדיין קיים פוטנציאל משמעותי שהסכמים אלו ישמשו בסיס להסדרת הסכסוך בין הערבים ליהודים בארץ ישראל בעתיד לבוא.

לעומת זאת, רוצחו של רבין ייזכר לדיראון עולם, ואות קין טבוע על מצחו. אינני יודע אם ברבות הימים יוכרז ה-4 בנובמבר כיום צום לזכר רציחתו של יצחק רבין, כדוגמת צום גדליה לציון רציחתו של מנהיג יהודי לפני כ-2500 שנים. אולם ברור הוא כי רבים חשים שהאימפקט ההיסטורי של רצח רבין לא יפחת מהאימפקט ההיסטורי של רצח גדליה בן אחיקם.

רצח פוליטי של מנהיגים הוא תופעה ידועה למדי בהיסטוריה העתיקה וגם המודרנית. אפשר להביא עשרות דוגמאות רק ממאה השנים האחרונות. לעומת זאת בתקופת שיבת ציון בעת החדשה אירעו מקרים בודדים בלבד של רצח מנהיגים. יש לקוות שישראל תתעשת ורצח רבין יהיה הרצח הפוליטי האחרון.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. אני דומעת מסביבי המונים שחושבים שהרצח היה מוצדק. אנחנו קרובים לקו האדום.

    1. אני חושבת שביתו מנותקת מהעם, הרצח מתועב ומגונה גם בעיני מצביעי הימין, רצח הוא אסור רצח הוא נורא רצח ראש ממשלה הוא מבייש, הוא באסון לאומי, וטרגדיה לעם כולו. חבל מאוד שמי שאחראי לעצרת הופך אותה לפוליטית, במקום פשוט לכבד את זיכרו של ראש הממשלה שנרצח, ולשתף את העם כולו בהרכנת הראש לזכרו. פעם מישהו ניסה לעשות עצרת של העם? לאחד ולהתאחד סיום כזה?? במקום לפלג?

  2. האם לא התבקש שראש הממשלה ישא נאום אפילו בטלוויזיה ויגנה הרצח. שהרב הראשי שמאמין בצום גדליהו על רצח שבוצע לפני אלפי שנים יגיד משהו לחובשי הכובעים?

  3. מדוע ראש הממשלה לא טורח להגיד משהו נגד הרצח נתעב. דוקא כעת כשיש קיטוב במדינה ונשמעים קולות שמצדיקים את הרצח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך