טרנטינו, ויסקי וקודים תרבותיים בעולם העסקים

הבדלי תרבות קטנים שיכולים להפיל חוזים
מיכל חפר

צפיתי בזמנו בסרטו של קוונטין טרנטינו ״ממזרים חסרי כבוד״. הסרט מספר סיפור דמיוני על יחידה של חיילים יהודים אמריקנים שמתמחה בחיסול נאצים במלחמת העולם השנייה, והכול בסגנונו הייחודי והמדמם למדי של הבמאי המפורסם.

לפתע צצה ועלתה סצנה שכאילו נכתבה עבור ספר הדרכה לאנשי תרגום: קצין גסטפו חושף סוכן ביון בריטי המחופש לקצין גרמני, רק משום שהאחרון הזמין שלוש כוסות ויסקי שלא בדרך הגרמנית האופיינית. האיש זקר אצבע, אמה וקמיצה – במקום אגודל, אצבע ואמה. הניואנס הקטן הזה עלה לו בחייו, וכרגיל אצל טרנטינו – בחיי כל מי שהיה בחדר.

הסוכן הבריטי, וכנראה גם אלה ששלחו אותו למשימה, לא הביאו בחשבון דבר חשוב מאוד: לא מספיק לדעת שפה על בוריה. גם אם למדת את כל רזיה במשך שנים, תרגלת את המבטא ואתה יכול לנהל שיחות שלמות עם בן שיחך על טולסטוי, מוצארט או דונאלד טראמפ מבלי למצמץ ומבלי להתבלבל, עדיין יש ניואנסים, מחוות גוף וסימנים מוסכמים שרק מי שנולד וגדל במקום שבו שגורה אותה שפה מכירם ויודע להשתמש בהם.

בעולם העסקים של היום מרבית התקשורת נעשית בשפה האנגלית או בתיווכם של מתרגמים ומתורגמנים, בכתב ובעל פה. אבל חלק גדול מההצלחה ביצירת קשר בין-אישי עם אדם שמגיע מרקע שונה ודובר שפה שונה קשור גם להכרת הקודים התרבותיים של המדינה או האזור שבו מתבצעת הפעילות העסקית. במקרה הזה טעויות לא יגרמו למרחץ דמים בנוסח טרנטינו, אך הן עלולות לעלות ביוקר ולהכשיל חוזים משמעותיים.

הנה דוגמאות ספורות מתוך רשימה אין-סופית של דברים שכדאי לעשות ובעיקר לא לעשות בכמה מקומות נבחרים בעולם:

באל סלוודור לא מומלץ לתת במתנה סכין או מספריים, אלא אם כן אתם רוצים להעביר את מערכת היחסים לפסים עמוקים קצת יותר.

בסלובניה אל תשתמשו בשמות פרטיים לפני שהציעו לכם לעשות זאת.

השתדלו מאוד לא לזרוק נעליים על מישהו בעיראק, אלא אם כן ממש קשה לכם לשלוט בעצמכם…

בא לכם לפנק בפרחים מישהו באזרבייג'ן? לא במספרים זוגיים בבקשה. את זה עושים בלוויות.

בהונג קונג מותר לכם לאחר עד 59 שניות. מעבר לכך המקצועיות שלכם מוטלת בספק.

אם אתם מרוקנים בקבוק משקה לכוס של מישהו אחר בארצות הברית, אתם מאלצים אותו לשלם על המשקה הבא.

בצ'ילה לא מקובל לא להשתמש בסכין ומזלג. מזל שאין להם חומוס.

לסרב לוודקה ברוסיה זה כמו לסרב ללחיצת יד. אל תנסו את זה…

חלוקת החשבון במסעדה בצרפת נחשבת התנהגות לא מתוחכמת – או שתשלמו על הכול או שתחייכו בנימוס ותתנו למארח להזמין אתכם.

בסין וביפן לא משאירים את מקלות האכילה זקופים בתוך האורז, זה מזכיר להם טקס לוויה.

אל תבקשו להיכנס לסיור בביתו של המארח הגרמני שלכם. הגרמנים אוהבים לשמור על פרטיותם.

אז כשאתם מגיעים לעשות עסקים במקום חדש ולא מוכר, אני ממליצה לכם קודם כול ללמוד. להתבונן, להתרשם, להכיר קצת את המנהגים המקומיים, כמובן רצוי לשוחח עם כמה שיותר אנשים שמכירים את המנטליות המקומית – אנשי עסקים שפעלו שם, אנשי שגרירות, אולי אפילו לקחת סוכן מקומי. כך תוכלו לשבת לשולחן ולהתחיל לעשות עסקים כאשר הסיכויים להצלחה גדולים יותר.

אם אתם נמצאים במדינה שאינכם מדברים בשפתה ונדרש לכם מתורגמן, אני ממליצה שיהיה זה מתורגמן מקצועי, דובר השפה המקומית ברמת שפת אם. כמובן חשוב שיבין במה מדובר, כלומר יהיה בקיא בתחום השיחה – טכני, שיווקי, רפואי וכדומה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

26 תגובות

  1. אחרת יהיה קשה להם לקנות
    תעלה להם המחיר פי שלוש
    תן להם הנחה של 25%
    והם יקנו ויחייכו
    עוד הוכחה שהישראלים לא פראיירים

    1. דניאל, אתה ממש צודק, זה גם משהו בין תרבותי, כי במדינות אחרות יגידו לך תודה רבה וזהו, בעוד שכאן מצפים להתמקחות. ואפילו יכולים להעלב אם לא נתת הזדמנות להוריד במחיר. מזרח תיכון

  2. ברוכה הבאה ל- JOKOPOST.
    קראתי ונהניתי. כל הכבוד לניסיון ולטיפים.
    זה הזכיר לי שנסעתי פעם להמבורג לפגוש מנהל בכיר בחברה גרמנית. הר קלאוס טורבוג. בשיחה בינינו התברר שהאיש הוא סגן במילואים בחיל השריון הגרמני. בערב הזמין אותי לביתו לארוחת ערב עם אשתו וילדיו (אחרי היכרות של חצי יום – מה זה אומר על פי הטיפ שלך?) בהזמנה להסב לשולחן רציתי להתישב על כסא מעט יותר גבוה באחת מפינות השולחן. הר טורבורג קפץ ממקומו ואמר לי שעל כסא זה לא יושבים ואכן הוא נשאר פנוי במשך כל הארוחה. אחרי הארוחה הלכנו לחדר העבודה לשתיית קפה והמשך השיחה. שאלתי – מדוע על כסא זה לא יושבים. ענה לי זה היה כסאו של אבי המנוח. הוא היה קטוע שתי רגליו מהקרב בסטלינגרד במלחמת העולם השנייה אשר בה גם דודי – אחיו הבכור נהרג בה. שניהם היו קציני שיריון בפנצר להר של גודריאן. שתקתי ולא שאלתי יותר.

    1. הי יצחק, תודה על התגובה, הסיפורים שלך תמיד כל כך מרתקים. הכי מעניין בעיני להגיע לביתם של אנשים, טוב שהזמינו אותך…

      תודה שהכרת לי את האתר הזה, ואתה רואה, מיישמת את ההמלצות שלך. תודה 🙂

  3. היי מיכל,
    פוסט מקסים וכל כך מועיל.
    במהלך שנות העבודה שלי בשוק הבין לאומי נחשפתי להרבה ניואנסים כמו שאת מתארת ואל אף שזה לא העמיד אותי בסכנת חיים חלקן הובילו למבוכה מיותרת…

    1. הי אבנר, בטח, אתה עובד עם המון מדינות, בטוחה שצברת הרבה ניסיון וחוויות רב תרבותיות. אתה מוזמן לשתף בדוגמאות של מבוכות כאלו, אם זה לא מביך מידי כמובן 🙂

  4. כתבה מצויינת!
    ועוד דבר שגיליתי – בדרום קוריאה ויפן אל תשלחו אימיילים עם הדגשת מילים (למשל, על ידי שימוש באותיות רישיות CAPITAL, ה-ד-ג-ש-ה , וכד') – זה נחשב גס רוח כאילו אתה צועק

    1. ואו, איזה טיפ מצויין, בטוחה שיהיה מאוד שימושי להרבה אנשי עסקים. כי זה כל כך פשוט ליישם. ולצעוק על קוריאני זה לא נעים

  5. כתבה מרתקת. כשהייתי בבורמה (מיאנמר כיום) לפני הרבה שנים נסעתי באוטובוס נסיעה ארוכה ומייגעת. נסעו איתי גם כמה ילדים קטנים וחמודים וליטפתי לאחד מהם את הראש בחיבה. קיבלתי מבטים זועפים מעל עבר. מסתבר שאסור לגעת לאף אחד בראש. זה פוגעני ולא מכבד.
    עוד למדתי בנסיעה הזאת שאסור לשבת כשכפות הרגליים שלך מכוונות לכיוון בפנים של מישהו (מה שמאוד הקשה עלי למצוא תנוחת מנוחה טובה על ספסל האוטובוס). לפי התרבות הבורמזית זה עוד מפגן של חוסר כבוד וזלזול.

    1. ג'ניה, תודה על התגובה, כן, האסיאתים די נמנעים ממגע, צריך לשים לזה לב.

    1. רחל, תודה על התגובה, אם את רוצה לקרוא עוד, מזמינה אותך להיכנס לבלוג www .lichiblog.co.il
      אשמח לשלוח לך קישור אם תפני אלי במייל: lichi @lichi.co.il

    1. תודה עמי, מזמינה אותך לקרוא עוד בבלוג שלי: www .lichiblog.co.il

  6. עסקאות כלכליות מצליחות ונופלות משיקולים של שיווק או כלכלה

    1. איקס שלום, ברור שיש עוד הרבה מאוד שיקולים להצלחה של עסקאות, אבל לפעמים יש דברים קטנים שלא שמים אליהם לב, שיכולים להעיב, לפגוע, ואם לומדים מראש אפשר לייצר מערכת יחסים יותר טובה.
      אם מעניין אותך לקרוא עוד כתבות שלי, מזמינה אותך להשאיר כאן כתובת מייל, או להירשם לאתר שלי: www .lichi.co.il

    1. הי סטלה, אשמח לשתף אותך בעוד טיפים בין תרבותיים, אנא שלחי לי את המייל שלך.

      מיכל חפר
      מנכ"ל
      ליצ'י תרגומים
      052-3516070
      Lichi @lichi.co.il
      www .lichi.co.il

    1. איליה, אשמח אם תשתף אותנו בקודים של לבוש, זה נושא עשיר ומגוון, ואם אתה מכיר, אנא פרט, בטוחה שיעניין את הקוראים

      מיכל חפר
      מנכ"ל
      ליצ'י תרגומים
      www .lichi.co.il
      lichi @lichi.co.il

    1. שלום, האם ראית את הסרט? הקטע מאוד חזק, כי הוא מראה עד כמה צריך להכיר את התרבות והמנהגים כדי באמת להיות אוטנטי. זה כביכול משהו קטן, איך מסמלים את המספר 3 עם האצבעות, אבל זה הפיל את כל הכיסוי שלו כמרגל.

      בכל מקרה, שמחה שאהבת את הדוגמאות, אם תגולל למעלה, תראה עוד דוגמאות מעניינות שהגולשים שיתפו.

      מיכל חפר
      מנכ"ל
      ליצ'י תרגומים
      www .lichi.co.il
      www .lichiblog.co.il

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך