האם ניתן לקבור חלום

שמעון פרס והחלומות הגדולים
שמעון פרס ז"ל צילום: Ministry of Defence Flickr

בשולי הלוויית שמעון פרס התפרסמה כתבה נרחבת בעיתון האמריקני החשוב "ניו יורק טיימס" וכותרתה: "מנהיגים מכל העולם באו להספיד את שמעון פרס ואפשר שגם את חלומו". ברוח דומה כותב מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" רוגל אלפר בגיליון מיום 30 בספטמבר 2016.

לעם ישראל, לפי הכתובים, היו שני בעלי חלומות גדולים: אב ובנו, יעקב ויוסף. כל אחד וחלומו. אין בכוונתי לעסוק בתחום הפסיכולוגי הנרחב של חלומות ומשמעותם, אלא לעסוק בחלום עצמו, במה שקרוי "חלום בהקיץ", וליתר דיוק – חזון.

תיאודור הרצל היה חולם גדול. ומי שמכיר את ההיסטוריה יודע שדרכו, גם בתוך התנועה הציונית, לא הייתה סוגה בשושנים. שלא לדבר בקרב העם היהודי, שרק קומץ ממנו במזרח אירופה במאה ה-19 נדלק לחזון הזה. מספרים שפרופסור חיים וייצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל ואחד מגדולי החכמים של העם היהודי בשעתו, אמר על תיאודור הרצל שהוא היה תם חולמני. אילו ידע במה כרוכה הקמת מדינה היה מסתלק מן הרעיון ההזוי שלו.

במאה ה-16 תיאר בפנינו הסופר הספרדי מיגל דה סרוונטס את דון קיחוטה איש לה-מנשה, אשר מסמל אדם לא מציאותי אשר נלחם בתחנות רוח. האומנם. מרטין לותר קינג נשא את אחד הנאומים הזכורים והמצוטטים ביותר בעצרת אדירה בג'קסונוויל, מיסיסיפי, ב-23 באוגוסט 1963, ובו תיאר את חלומו הגדול – I HAVE A DREAM: "יש לי חלום כי יום אחד, בגבעות האדומות של ג'ורג'יה, הבנים של עבדים לשעבר והבנים של אלה ששעבדו אותם ישבו יחדיו סביב שולחן של אחווה. יש לי חלום שיום אחד אפילו מדינת מיסיסיפי, ארץ הנאנקת בחום האי צדק, נאנקת בחום הדיכוי, תיהפך לנווה מדבר של חירות וצדק. יש לי חלום שארבעת ילדיי הקטנים יחיו יום אחד באומה שבה הם לא יישפטו לפי צבע עורם אלא לפי טיב אופיים. יש לי חלום היום".

אם רוצים לראות את הגשמת החלום, אין טוב מהופעתו של הנשיא אובמה – אדם אפרו-אמריקני, מנהיג העולם החופשי – בהלוויית שמעון פרס. מרטין לותר קינג, כמו מהאטמה גנדי, שבמידה רבה שימש לו מורה, כמו נלסון מנדלה הדרום אפריקני – כולם הגשימו חלק גדול מן החלומות שלהם.

זאת אפשר לומר גם על שמעון פרס. שכן בצד היותו איש בעל חזון ודמיון פורה, מעטים היו מגשימים כמוהו. לדעתי רבים מן המנהיגים הגדולים בהיסטוריה כולה רשאים לשאת את כתר החלום, מכיוון שהחלום-החזון שימש השראה לציבורים גדולים, והם הפכו את החלום למציאות. החלום לא תם. כמו בשיר של יעקב כהן לראש השנה: "הימים חולפים שנה עוברת, אבל המנגינה לעולם נשארת". כך גם החלום.

ואסיים בבית ראשון משירו של משורר אהוב עליי – שאול טשרניחובסקי: "שחקי ,שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. שחקי כי באדם אאמין, כי עודני מאמין בך." דומני שאין חלום, קטן או גדול, שהוא בר הגשמה יותר מחלום האמונה באדם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

9 תגובות

    1. לקוראים. התייחסתי לשמעון פרס-ספציפית,בעקבות כותרת המאמר בעיתון "ניו יורק טיימס".פרס הגשים הרבה מן החלומות שלו. להערה שהחלום הציוני אבד,אני לא חושב ככה. המדינה,היהודית ,עדיין קיימת. עם זאת לא רק חלום אובד. עם זאת גם מציאות משתנה או משנים אותה-לעתים לטובה לעתים לרעה.
      אשר לקבורת חלומות,ברגע שהם קורמים עור וגידים הם כבר לא חלום.הם עשו את שלהם.

  1. ואז אין אפילו צורך לקבור אותו. הוא נעלם. חשוב פשוט להוציא חלום אל הפועל. אפילו בתהליך ארוך. לכן כל הכבוד לפרס שכך נהכ.

  2. אפילו לי.אבל אצל שמעון פרס החיוב אדיר לעומת השלילי.

  3. פרס חלם חלום
    יצא להגשימו
    ואנו, אזרחי ישראל ופלשתין,
    עוד נשב ״איש תחת תאנתו ואיש תחת גפנו״, בשלום ואחווה.
    יום יבוא. ״ואם לא מחר אז מחרותיים״ … והחלום של פרס יהיה למציאות. אין כל ספק בכך. נקווה שבמהרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה