על הפחד

ההפחדה כנשק אולטימטיבי של השלטון
צבי גיל

ב-16 ביוני נרצחה חברת הפרלמנט ג'ו קוקס בידי לאומן בריטי. בריאיון לרשת בי-בי-סי – שירות השידור הציבורי הבריטי – אמר ברנדון קוקס, אלמנהּ של ג'ו, כי "רעייתו, שתמכה בהישארות בריטניה באיחוד האירופי, הביעה חששות כבדים מן הכיוון שאליו גלש הוויכוח הציבורי. היא כיבדה את העובדה שיש אנשים שחולקים על דעתה, ונימוקיהם אתם. אבל הנימה של המחלוקת, כאשר מנסים לעורר פחד ושנאה, זה דבר מסוכן". גם לפני תוצאות משאל העם בנוגע ליציאת בריטניה מן האיחוד האירופי, הייתה ההערכה שהדבר לא ישפיע. אבל הבדלנות ניצחה.

לא מכבר קראתי את ספרו של אומברטו אקו "בית העלמין של פראג". העלילה נסבה על אחד ממקורות השנאה העיוורת כלפי היהודים – "הפרוטוקולים של זקני ציון". בעקבות הספר התייחס אקו לסוגיות שבהן הוא דן, וציין כי הוא מקווה שבעקבות הקריאה, יציץ הקורא בחרדה מעבר לכתפו, ויחשוד שמא דברים כאלה עלולים לקרות בימינו – ואולי הם אכן קורים ברגעים אלה ממש – ויחשוב לעצמו (כולי תקווה שכך יהיה):" הם כאן בינינו".

דוגמה לכך מצאתי בעצתו של המפעיל הראשי של גיבור הספר – סימוניני. לגראנג' מציע לאסוף כמה בריונים, רצוי אסירים פליליים בעבר, שיהרסו כמה מבנים, יציתו פה ושם כמה בתים וישירו את "המרסייז", המנון המהפכנים. כאשר שואל סימוניני מה התכלית לכל זה, משיב לגראנג': "כדי להבטיח שכל האזרחים ההגונים יהיו במצב של פחד, ולשכנע את כולם שצעדים דרסטיים דרושים לשמור על ביטחון הציבור". גם לגֶדשֶה, נוכל גרמני, יש עצה לסימוניני שלנו: "אתה אף פעם לא יכול ליצור פחד שיש לו אלף פרצופים. הפחד חייב שיהיה לו פרצוף אחד בלבד. אחרת אנשים יתבלבלו."

די לי בשתי מובאות אלה על סכנת ההפחדה: האחת מדבריו של סופר גדול, היסטוריון והוגה – אומברטו אקו. השנייה, התבטאותו של אזרח בריטי, אשר שָׁכַל את רעייתו, וילדיו נותרו יתומים מאם – התבטאות בריטית ומאופקת, ולכן עוצמתה מהדהדת. מי שראה לנכון לכלול את הסכנה הזאת בנאום ההשבעה שלו, היה ג'ון קנדי, אשר אמר, בין השאר, "אל לנו לפחד אלא מפני הפחד עצמו". אמרו זאת לפניו פרנסיס בייקון והדוכס מוולינגטון.

אולי מן הראוי בהקשר זה לציין כי דבריו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, במועצת אירופה, שרבנים בישראל קראו להרעלת בארות בשטחי הרשות, הם נשורת של הפרוטוקולים. דבריו אלו הם שקריים, אוויליים ויהיו בבחינת בומרנג. גם כאן ניכר יותר משמץ של הפחדה.

די בכך כדי להצביע שכל הנכתב לעיל לא נאמר בעלמא כפרק במדעי מדינה. הכוונה ברורה והנמשל נמצא במציאות של ישראל כיום. הנשק האולטימטיבי שבו משתמש השלטון, ליתר דיוק ראש הממשלה נתניהו, הוא נשק הפחד. והתכלית היא אחת. שמירה על כיסאות ועל הסטאטוס קוו, כשאיום של מלחמה מדדה אחריו. נתניהו לא בוחל לרתום לעגלת הפחד את השואה, תוך זילותה המקוממת. ואם לא די באלה הרי במתיחות ובחוסר ביטחון שרווחים בארץ, מתווספים עוד איומים כמו איראן הרחוקה יותר, וחמאס וחיזבאללה הקרובים יותר. נכון, הם אכן בבחינת איום. אבל אין זה איום קיומי. צה"ל יכול להם. מכאן שאת צה"ל ומפקדיו אי-אפשר להפחיד, את העורף אפשר גם אפשר.

הפילוסוף, הסופר והמחזאי הרומי לוקיוס סֶנקֶה אמר: "המטיל פחדו על הכול, מן ההכרח הוא שיירא מפני הכול". מכאן שהערך המוסף השלילי להפחדה הוא שמי שמטיל את הפחד, קשה לסמוך עליו, שכן הוא עצמו מונע על ידי פחדים.

*

האתר של צבי גיל הוא "זרקור" http://zvigill.wordpress.com

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

תגובה אחת

  1. כך מתרצים בפניהם למה מצבנו רע … האוייבים …. האיום הקיומי … צרכי ביטחון … הצורך החיוני לעצב את בלורית ראש הממשלה ….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יורם

40, 32 ו-26

אחרי שנת הקורונה – תובנות לגבי המגזר הערבי באקדמיה