"אני ליטבק", אמר לו סר מייקל

סיפור אמתי על עולם קטן ועל עם קטן-גדול
תמונה של ד"ר דגני
ד"ר יצחק דגני

(העלילה אמתית, השמות בדויים מחמת צנעת הפרט)

האגרונום גדליהו זעירא התרווח על המושב במחלקת העסקים של בריטיש איירווייז. המטוס המריא לדרכו וכשעבר מעל קו החוף של תל אביב הרהר גדליהו לעצמו עד כמה שפר מזלו. הוא הציע להנהלת החברה שבה עבד לנסות לייצא לבריטניה את הרכבי תוספי המזון לפרות חלב, תוספים שהוא עצמו הציע לייצר כדי למכור אותן לרפתות החלב בקיבוצים. פרות החלב הישראליות ברפתות הקיבוציות היו שיאניות עולמיות בייצור חלב. לרפת הישראלית נוצר מוניטין נכבד בעולם החקלאי. הסיבות לכך היו טיפוח גנטי, שירות וטרינרי מעולה והזנה מאוזנת בדקדקנות שסיפקה לכל פרה חולבת את כל הדרישות התזונתיות שלה, לרבות מזיני קורט: ויטמינים ומינרלים.

גדליהו הוביל את תכנון מנות מזיני הקורט ואת ייצורן בחברת "אגרוגן", שבה שימש תזונאי ראשי ומנהל השיווק. הוא יצר קשר עם החברה הבריטית "פטרוארם", שהייתה אחת מספקי מזיני הקורט לרפתות החלב בבריטניה. אם בישראל מנה משק החלב באותה עת כ-100 אלף פרות, הרי שבבריטניה מנה משק החלב יותר מ-3 מיליון פרות חולבות – שוק גדול פי 30 מהשוק המקביל בישראל. לפיכך סבר גדליהו שיש היתכנות לפתוח בבריטניה שוק שיתבסס על המוניטין הישראלי. אם חברת "פטרוארם" תצליח לכבוש רק 10% מהשוק הזה, כבר תיווצר מכירה גבוהה פי שלושה בהיקפה מהפוטנציאל הישראלי, וזו עשויה להיות רק ההתחלה.

גדליהו זעירא יצר קשר עם ד"ר דגלאס קולינס, הטכנולוג הראשי של חברת "פטרוארם", קבע עמו פגישה וטס לבריטניה לשם כך. ד"ר קולינס אירח אותו באדיבות ושמע ממנו על הנסים והנפלאות של הפרה הישראלית. קולינס החליט לבוא לישראל ולהיווכח במו עיניו בפלא שמייצר 10,000 ליטר חלב בשנה בממוצע בעוד שבבריטניה הגדולה, אם כל האימפריות, פרת חלב מייצרת רק 6,000 ליטר. קולינס הגיע ארצה וגדליהו לקח אותו לרפתות קיבוציות אחדות. קולינס התרשם עמוקות מייצור החלב בישראל וכשחזר לבריטניה המליץ להנהלת "פטרוארם" לייבא מחברת "אגרוגן" הישראלית את מנות תוספי המזון לבקר שהחברה פיתחה ומוכרת בישראל.

עתה היה גדליהו זעירא יושב, בפעם השנייה תוך חודש ימים, על הטיסה לבריטניה. הפעם זומנה לו פגישה עם הנהלת החברה, ראשית כדי להסביר להם במה מדובר מבחינה מקצועית, לקבוע מחיר לסחורה ותנאי תשלום, ולמעשה לפתוח את השוק הבריטי למנות מזיני קורט לבקר מישראל.

ד"ר קולינס המתין לגדליהו ביציאה משדה התעופה. בדרך למשרדי החברה, שמוקמו במרחק שתי שעות נסיעה מנמל התעופה "היתרו", עצר קולינס לארוחת צהריים מאוחרת במסעדה סינית. גדליהו הזמין ברווז צלוי בנוסח פקינז, מנה שהיה לו הכבוד לאכול כמותה בפעם הראשונה בחייו. "זה הולך טוב עם יין אדום", אמר לו קולינס, והזמין לשולחן בקבוק יין איטלקי. שפתיים יישקו. גדליהו רווה הנאה רבה מהארוחה ולאחר מכן נסעו השניים למשרדי חברת "פטרוארם".

לאחר דיון עם קולינס בענייני ההזנה וייצור החלב הסיע הד"ר את גדליהו למלון סמוך והודיע לו שלמחרת בשעה 10:00 (בדיוק) זומנה לו פגישה עם הצוות המקצועי והמסחרי הבכיר של החברה. הקשר הידידותי שנוצר בין שניהם בעת הביקור של קולינס בישראל יצר קרבה חברית מסוימת, וקולינס הרשה לעצמו להשיא עצות טובות לגדליהו לקראת הפגישה עם הצוות הבכיר של חברת "פרוטארם" הבין-לאומית. "אתה עומד להיפגש עם צוות הנמנה עם בכירי המומחים המקצועיים בבריטניה. יתקילו אותך בשאלות קשות", אמר לו קולינס.

למחרת ברבע לעשר אסף קולינס את גדליהו ויחד נסעו למשרדי חברת "פטרוארם". בדיוק בשעה עשר נכנסו השניים לחדר הישיבות של החברה. בחדר, מסביב לשולחן עץ מהגוני, ניצבו כורסאות עם ריפוד עור חום, ועליהן ישבו שנים עשר גברים ואישה אחת. כולם חנוטים בחליפות מחויטות ובעניבות פסים אדומים עם סמל החברה. על השולחן היו משקאות מסוגים שונים וצלוחיות עם מגוון של בוטנים ואגוזים. גדליהו זעירא, כישראלי מדופלם, היה לבוש במכנסיים כהים, חולצה לבנה, פתוחה, ללא עניבה. הוא פתח את תיקו, הוציא מסמכים אחדים ורמז לד"ר קולינס להתחיל. קולינס פתח את הדיון, הציג את גדליהו בפני הנוכחים ואף הוסיף שפרט להשכלתו המקצועית גדליהו היה צנחן וקצין בצבא הישראלי ונטל חלק פעיל בניצחונות המדהימים של הישראלים על הסורים במלחמות 1967 ו-1973. גדליהו לא שיער בנפשו, אבל הסתבר לו שבעיני הבריטים המרובעים עלתה קרנו. הם ביקשו לשמוע על הניצחון המדהים לא פחות מאשר על מזיני הקורט בהזנת פרות החלב הישראליות.

הדיון נמשך כשעה וחצי. גדליהו עמד בכבוד בהסברים השונים בשפה אנגלית-ישראלית. התנצלותו מראש שאינו שולט באופן מוחלט בשפה האנגלית זכתה לאמפתיה מהמשתתפים, שקיבלו בהבנה מנומסת את שיבושיו הלשוניים.

אחרי כשעה ומחצה צלצל הטלפון על שולחן המהגוני. ד"ר קולינס, שישב בראש הישיבה, הרים את השפופרת. הבעת פניו המחויכת נעשתה לפתע רצינית. "יס סר", הוא מלמל אל תוך השפופרת פעמים אחדות. "אוקיי, עוד עשר דקות. אני אודיע לכולם". קולינס הניח את השפופרת ואמר למשתתפי הפגישה בנימה רשמית למדי: "היו"ר סר מייקל הודיע שהוא מצטרף לישיבה, הוא יגיע לכאן עוד עשר דקות". הגברת היחידה שנכחה בחדר וישבה ליד גדליהו לחשה באוזנו: "וואו, אם סר מייקל בא זה רציני. תתכונן, הוא יקרע אותך עם השאלות שלו. הוא דרום אפריקני קשוח שלא עושה חשבון לאף אחד".

כעבור דקות אחדות נכנס לחדר, בצליעה קלה, גבר מוצק. הנוכחים בחדר הפסיקו לדבר, הזדקפו בכורסותיהם והמתינו למוצא פיו. הגבר ניגש אל גדליהו לחץ את ידו בחוזקה והתיישב לידו בכיסא שפינה ד"ר קולינס, שעבר לשבת במקום אחר. "אני יו"ר ו-CEO (מנהל ראשי) של חברת "פטרוארם" הבין-לאומית", הציג את עצמו הגבר. "שמעתי מד"ר קולינס על הביקור שלו בישראל. החלטנו לקנות מחברת "אגרוגן" הישראלית את מזיני הקורט לפרות חלב. מחר בבוקר קבענו לך פגישה עם ה-CFO (מנהל הכספים) של החברה ותסכמו את התנאים המסחריים. אנחנו נזמין מכולה ראשונה של 18 טון לניסיון ואחר כך נראה איך נתקדם".

נשימתו של גדליהו זעירא כמעט נעתקה מפיו. 18 טון. כמות שמוכרים בישראל בערך בחודשיים. איזו הצלחה. במכה ראשונה. הנהלת חברת "אגרוגן" תעניק לו צל"ש. הם הרי היו ספקניים כל כך לפני נסיעתו הראשונה לבריטניה. "חבל על ההוצאות", אמר לו אביתר מנהל הכספים. "אם לא יצא מזה כלום הנסיעה תהיה על חשבון הבונוס השנתי שלך", החרה החזיק אחריו המנכ"ל. עכשיו חשב גדליהו על הבונוס שיקבל כתוצאה מהייצוא לבריטניה, שכן על פי חוזה העבודה שלו הוא יהיה זכאי לכמה אחוזים מהעסקה.

סר מייקל המשיך בשטף דבריו ואמר לנוכחים: "עכשיו תשאירו אותי עם מר גדליהו זעירא לבד. אני רוצה לדבר אתו בארבע עיניים". ללא אומר ודברים קמו ממקומם כל הנוכחים בחדר ויצאו ממנו בשקט מוחלט. סר מייקל פנה אל ד"ר קולינס ואמר: "דוקטור, אין לך צורך לדאוג למר זעירא היום. אני אחזירו למלונו". אל גדליהו הוא פנה ואמר: "בוא אתי למכוניתי. אני אודיע לנהג שהוא משוחרר היום וניסע יחד לביתי". גדליהו היה המום מההתפתחויות. כבר כחמש עשרה שנים הוא עוסק במכירות ובייצוא ומעולם לא נתקל בהתנהלות כזו, ועוד מצד בריטי קשוח עם מבטא דרום אפריקני כבד.

סר מייקל וגדליהו יצאו מהמשרד אל מגרש החניה של החברה. הם פנו אל מכונית BMW סדרה 700 כסופה. לידה המתין נהג. מייקל נטל ממנו את מפתחות הרכב ושלחו לביתו. השניים התיישבו במכונית ויצאו ממגרש החניה. תוך כחצי שעת נהיגה נכנסו לשכונת "המפסטד גארדנס". סר מייקל נהג לכיוון וילה מפוארת מוקפת בגן מטופח, החנה את המכונית בחניה מקורה צמודה לבית ויחדיו נכנסו השניים פנימה.

סר מייקל הוביל את גדליהו לחדר עבודה מהודר, שלף מהבר בקבוק "שיבס ריגל", הביא שתי כוסות, מזג מעט משקה ואמר: "בוא נשתה לחיינו ולעסקים טובים שנעשה בעתיד". השניים לגמו מהכוסות וגדליהו פנה לסר מייקל ואמר בלשון מהוססת למדי: "ברשותך אדוני, יש לי שאלה". "כן", ענה לו סר מייקל, "שאל נא את שאלתך". גדליהו הנבוך אמר בערך כך: "לא ברור לי העניין הזה. מדוע הפסקנו את הישיבה עם הצוות ומדוע נסענו לביתך הפרטי, במה העניין?"

סר מייקל הופתע מעט בשל ישירות שאלתו של גדליהו. הוא היסס קמעה, כתפיו שחו מעט, הוא שאף אוויר ותוך כדי נשיפה אטית אמר ביידיש: "מיסטר זעירא איך בין א-ליטוואק" (מר זעירא אני ליטאי). גדליהו זעירא המופתע, שידע מעט יידיש, השיב בשאלה: "סר מייקל אויפ ביסטו א-ליטוואק, וי אזוי קומט דוס אויס?" (סר מייקל, אם אתה ליטאי, איך זה יצא?) הגבר הקשוח עבר לאנגלית ואמר: "מר זעירא היקר, בוא ואספר לך את הסיפור שלי".

"לסבי וסבתי הייתה חנות מכולת בריגה בירת לטביה. אבי התחתן והתחיל לעבוד עם אביו בחנות. באחד הימים נפוצה שמועה שפרצה מלחמה והגרמנים עומדים להגיע למחרת לריגה. בו ביום לקח אבי את אשתו הצעירה, שהייתה בהיריון, ומעט כסף שאסף אל כיס סודי במכנסיו ועלה על אנייה שהפליגה מהים הבלטי דרך האוקיינוס האטלנטי לדרום אפריקה. האנייה עגנה בנמל דרבן, ושם ירד אבי לחוף ועמו רעייתו ההריונית. לאחר זמן מה פתח אבי פתח חנות מכולת בדרבן, זה היה הדבר היחידי שהוא ידע לעשות. אחר כך אני נולדתי. אמי עזרה לאבי בחנות וגם אנוכי, אחרי שעות בית הספר, עזרתי בחנות. הוריי, עליהם השלום, התפרנסו כל חייהם הצנועים מאותה חנות מכולת.

להוריי לא היה כסף לשלוח אותי לבית ספר יהודי ולכן למדתי בבית ספר ממשלתי. שם למדתי להגן על עצמי באגרופיי וגם לשחק רוגבי דרום אפריקני, שהוא משחק קשוח מאוד. שם גם נפגעה רגלי ומשם צליעתי הקלה. בגיל 15 סידר לי אבי עבודה אחרי שעות הלימודים בבית הספר התיכון בתור "כולבויניק" במשרדי חברת "פטרוארם RSA" (רפובליקת דרום אפריקה). אחרי שבע שנים, בגיל 22, התמניתי למנהל סניף החברה בדרבן. כמנהל הסניף התחלתי לבקר במשרד הראשי של החברה בפרטוריה. עברו עוד שבע שנים ונבחרתי לכהן בתפקיד מנכ"ל השלוחה הדרום אפריקנית של חברת "פטרוארם" הבריטית. עזבנו, משפחתי ואני, את דרבן, ועברנו להתגורר בפרטוריה הבירה.

העולם נפתח בפניי. בגיל שלושים ביקרתי פעם ראשונה בלונדון. אותם ימים, בשנות השבעים של המאה הקודמת, היו ימי שיא השתוללות השחורים נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בשל הביקורים בבריטניה והמצב המחמיר בדרום אפריקה התחלתי להבין שימי המשטר הלבן בדרום אפריקה ספורים ושעליי לעזוב עם משפחתי את המדינה. בינתיים טיפחתי את הסניף הדרום אפריקני של החברה והוא הפך, למרות החרם הבין-לאומי, ואולי דווקא בגללו, לאחד הסניפים המוצלחים של החברה. כאשר היו"ר הקודם של החברה, שישב בלונדון, הלך לעולמו במפתיע, החל דירקטוריון החברה לחפש לו מחליף. הצעתי את עצמי לתפקיד המכובד ולהפתעתי נבחרתי. כך, רק לפני חמש שנים, עברתי יחד עם רעייתי ושלושת ילדיי ללונדון על מנת לקבל על עצמי אחריות לחברת "פטרוארם" הבין-לאומית.

כיום בתי הבכירה לומדת מחוץ ללונדון ורעייתי עם שני ילדיי האחרים נסעו לבקר אצלה. לכן אנו יושבים כאן לבד. אני מקווה שבהזדמנות קרובה אכיר לך אותם. ועוד דבר – בתפקידי כיו"ר "פטרוארם" פתחתי לחברה שווקים חדשים במזרח הרחוק ובמזרח התיכון. הייתי רוצה לפתוח שוק נוסף לחברה גם בישראל."

גדליהו ישב נפעם מול סר מייקל ולא ידע את נפשו מרוב הפתעה. "ומדוע העובדים של החברה קוראים לך סר? קיבלת תואר אצולה מהמלכה?" "לא", ענה לו מייקל. "קודמי בתפקיד היה בריטי בעל תואר אצולה ולכן הקדימו לשמו את התואר 'סר'. מכיוון שהחלפתי אותו ואומרים שאני קשוח כמוהו, עובדי החברה החליטו לקרוא גם לי 'סר'. כאן כולם מכירים אותי בשם 'סר מייקל פילדס'. אבל אני הוא בנם של חנצ'ה והרשל פלדמן מדרבן, דרום אפריקה, מקודם מריגה, לטביה".

גדליהו הזמין את מייקל לבקר בישראל. אחרי שבועות מספר הוא הגיע. גדליהו נטל חופש מעבודתו וטייל עם מייקל במשך שבוע ימים ברחבי הארץ. שני ביקורים היו נוגעים ללב במיוחד: הביקור ברמת הגולן, שבו סיפר גדליהו למייקל על מלחמת יום הכיפורים ועל חלקו בה, והביקור בכותל המערבי. מייקל עמד נרגש ונפעם אל מול אבני הכותל. גדליהו שם לב שמייקל לחש לעצמו לנוכח הכותל פעמים אחדות – UNBELIEVABLE – ודמעות נקוו בזוויות עיניו של האיש הקשוח הזה.

"אינני דתי ואינני מבקר בבית כנסת", אמר מייקל, "אבל כאן הרגשתי משהו שלא הרגשתי מעולם". "אם כך", אמר לו גדליהו, "בשנה הבאה בנך דייויד יהיה בן שלוש עשרה. בוא ותחגוג לו בר מצווה בכותל. אני אדאג לכל הסידורים. הנער יעלה כאן לתורה. שלח אותו ללמוד את ההפטרה אצל הרב ב'גולדרס גרין' (שכונה יהודית ליד 'המפסטד גארדנס')". "רעיון לא רע", ענה מייקל. "אתייעץ עם רעייתי. אם זה יתקבל על דעתה – כך יהיה".

ואכן כך היה. משפחת פילדס הגיעה כעבור שנה לישראל. הנער דייויד חגג בר-מצווה ברחבת הכותל. הוריו זרחו מאושר. הם גם גילו את יהדותם, שכנראה הסתתרה אי שם בעומק תודעתם.

כעבור כעשר שנים התמנה האגרונום גדליהו זעירא למנהל עסקים ראשי של חברת "פטרוארם" הבריטית באחת מהיבשות שעל פני הגלובוס.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. אשכנסים נגד ספרדים
    ערסים נגד משכילים
    מרכז נגד פריפריה
    דתיים נגד חילונים
    וכן הלאה
    שינאה אמיתית
    פיצול טוטאלי

    1. לא עוד מה?
      שכחת ערבים נגד יהודים.
      לא – אין פיצול טוטלי.
      אין שנאה אמתית.
      אצלנו יש פחות שנאה לעומת הרבה מדינות אחרות.
      צריך לפרט?

  2. מה עם היהודים שנלחמו זה בזה במלחמת העולם הראשונה
    והיהודים שלחמו לצד מדינות ערב
    להמשיך?

    1. נכון אני תמיד חד צדדי. תמיד לטובת עצמנו.
      ואגב – כן תמשיך.
      איזה יהודים לחמו לצד מדינות ערב נגד ישראל?
      במלחמת העולם הראשונה יהודים לחמו בצבאות זרים. הם לא נלחמו כיהודים אלא כאזרחי ארצותיהם.
      למה מוליכה השאלה: מה עם היהודים הללו? אם תפרט את השאלה – אולי אבין כיצד להשיב.

  3. לחיות בחו"ל ולהתערות שם ואז כאשר פוגשים במקרה יהודי עושים לו מחווה אקראית-ממש לא מרשים אותי

    1. האם עולה בדעתך כי כדי שישראל, מדינה מוטת יצוא, תייצא סחורות בשווי עשרות מיליארדי דולרים בשנה הרבה אלפי ישראלים צריכים לחיות בחו"ל כך וכך שנים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של גד

אין לי

שיר על חסר

ציור סמלי

חשמל מודרני

מעבר אקטיבי למקורות אנרגיה ירוקים

צילום של משה

הצצה אל התופת

על ספר השירים "שמרי על הקיכלי" מאת צילה זן-בר צור