תרצו תיקון שבועות ליד האספרסו?

הרהורים על מציאות מטורפת
עוגת גבינה צילום: אבי גולדברג

זה מטורף: העברית המסתגלת אימצה את ה"זה מטורף" כמעדן התורן המתמוסס על לשונותינו. מה שהתחיל כ"מבצע מכירות מטורף", סיסמת שיווק שחוקה שבה משתמש כל פרסומאי זוטר, התגלגל במהירות והפך למטבע לשון המככב בשיח הישראלי.

"זה מטורף", מלהג רוכב קטנוע תל אביבי כשהוא מסתנן על המדרכות עמוסות האדם כדי לעקוף את מחסומי המרתון, הטריאתלון ומצעד הגאווה.

"זה מטורף", אומרת גברת צעירה במכנסי קיץ קצרים כשהיא מושכת בשקיקה משקה קפוצ'ינו קפוא עם חלב דל מהול במים וקרח מכוס זכוכית בתגובה לחשבון שהוגש לה: 24 שקלים טבין ותקילין.

"זה מטורף", מגיבים צופי ערוצי הטלוויזיה למראה הטבח ביושבי המסעדה בשרונה שביצעו שני אחים מכפר יטא בתחפושת "האחים בלוז".

הסמרטעיתון "ידיעות אחרונות" מכריז הבוקר במדור הספורט: "מטורף: אזרח ישראלי בן 50 קבע קריטריון לריו". לך תנסה להבין במה מדובר.

השתרשות הביטוי הזה אינה מעידה בהכרח על דלות השפה. אולי יש לבחון את אימוץ הביטוי והשימוש בו בפרספקטיבה רחבה יותר.

קליטת רשמי היום יום, ספיגת פרטי ההתרחשויות המכונה בשם כולל "המציאות", זו שבה אנו חיים, עברה תהליך האצה מוגבר.

אני שייך לדור שבו האקטואליה הייתה מועברת בשבועונים וירחונים וביומני חדשות ששודרו לפני הקרנת סרט הקולנוע השבועי. שידורי הטלוויזיה הראשונים האיצו את קצב הצפייה בחדשות וריכזו אותן במהדורת ערב מסכמת אחת ל-24 שעות.

לפני שנים לא רבות העבירה רשת החדשות סי-אן-אן את העולם החדשותי מדרגה – מדיווח טלוויזיוני אחת לכמה שעות לבידור רציף של אקטואליה והקרנות היסטריות של "עדכונים" סביב השעון, וגררה אחריה את כל מגישי החדשות בעולם. מדווחי השטח של הטלוויזיה בישראל כיום הם אנשי "ממש ברגע זה" או "כאן מאחוריי ממש".

אבל היום כבר עבר זמנם של דיווחי הטלוויזיה המרוחים בכותרות צבע וולגריות. ערכת מכשירי הזרקת החדשות האישיים, אפליקציות המושתלות במכשירי סמרטפון רבי עוצמה וקיבולת, מצייצות, מקרינות, משדרות ללא הפסק מיליוני הודעות כל הזמן. כל ידיעה מוכפלת ומורצת על ידי ציוצים, התראות וצרצורים ומוזרקת לוורידינו בקובצי מסרים ובהודעות קוליות בקצב שכלל אינו ניתן לשליטה.

לכן התגובה התמציתית והמזוככת ביותר נוכח ההסתערות על התודעה שלנו היא "זה מטורף".

אספרסו: מקום נכבד ברשימותיי מוקדש לנוזל השחור בכוס המחוממת הקטנה. המשקה הקטן והשחור, כמו "שוט" הויסקי, אינו ממלא רק צורך קולינארי, הוא חלק מהוויה אורבנית. הפסקה לרגע של מרוץ "מטורף", לגימה קצרה של סם ממריץ או של אתנחתא מרגיעה, בהתאם לצורך.

השבוע הקרינו מצלמות הטלוויזיה את האספרסו הביזארי. שעות אחדות לאחר הטבח במסעדת "מקס ברנר" בשרונה הן התמקדו בתוך המסעדה ובצילום מעבר לחלון הראווה שלה שידרו שידור אילם כמו בראינוע קדום: קריין שעומד מחוץ למסעדה מנסה לנחש על מה משוחח איש עב צוואר בשיער דליל ומקטורן אלגנטי בצדודית למצלמה עם בר-שיח שגבו למצלמה.

זהו ראש ממשלת ישראל, מר ביטחון, שמצליח למנוע מאתנו את תלאות הטרור (כדבריו) לוגם אספרסו מכוס קטנה בנינוחות אלגנטית על הבר. אם המחבלים שרצחו זה עתה את יושבי המסעדה השתמשו בפוזה של האחים בלוז בחליפות שחורות, התגובה המתאימה של ראש הממשלה לרצח היא לגימת אספרסו א-לה ג'ורג' קלוני בפרסומת לנספרסו. לפחות הפעם התמונה אומרת את האמת לצופה, שאינו יכול לשמוע את המילים: אין ממש מה לעשות נגד טרור, אז לפחות נלגום אספרסו ונירגע עד הפיגוע הבא..

תיקונצ'יקים ועוגות גבינה: בערב החג הוזמנו (באמצעות הווטסאפ, איך לא) למסיבה קטנה בדירה תל אביבית צפופה על ידי גברת צעירה מארצות הים שהתאהבה בחופי החול המקסימים של העיר העברית. האירוע היה דל משתתפים על אף התפוצה הנרחבת שנתנה לו הגברת זהובת השיער. היא לא הסתירה אכזבתה והיינו צריכים להסביר לה כי עם ישראל שהבטיח את השתתפותו באירוע הקטן שארגנה, שכח כנראה את מחויבותו הקדושה ללעוס עוגות גבינה בקרב משפחתו.

מה החג הזה לכם? שאלה בתימהון. טרחנו להסביר, כנראה ללא הצלחה יתרה, את גל ההשתטות הלאומית של המרת מעמד הר סיני בעוגת גבינה נוסח ניו יורק. כשלעצמי ויתרתי על הסבר מתקדם יותר על אודות התנועה לתיקונים שפשטה על תל אביב. כולם רוצים להיות תיקונצ'יקים בחג השבועות, ועוד בלילה. איך אפשר להסביר את זה חוץ מאשר בביטוי הנפלא "זה מטורף".

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. איך מצטרפים לתיקונצ'יקים ולפסטיבל עוגות גבינה? דווקא עוגת גבינה אהודה עלי, לא רק בשבועות. מה הגכתובת של זהובת השיער?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך