בתלמוד הבבלי נאמר: "כל הפוסל… במומו פוסל" (לפסוק במלואו ראו בבלי, מסכת קידושין ע, ע"א). בימים אלו, כשגדולי ישראל (הכול, כמובן, יחסי) מכריזים שתושבי תל אביב אינם חלק ממדינת ישראל; אינם ממש יהודים; ומתנהלים כמו מדינה בפני עצמה – אי-אפשר שלא לחשוב על עוד כמה "מדינות עצמאיות" או "ישויות עצמאיות" המתקיימות להן ברווחה בתחומו של האיבר המדולדל שנקרא מדינת ישראל.
הישות העצמאית הראשונה היא כמובן רפובליקת הביטחון הישראלית. במבט מבחוץ, נראה שמדובר במדינה בעייתית או לפחות מושחתת. האזרחים הפשוטים במערכת הביטחון מתקיימים בה בתנאים קשים. הם מקבלים ציוד ישן, אספקה מועטה, ותנאי מחיה ומגורים בלתי מספקים. בכירי המערכת, לעומת זה, נהנים מעושר אגדי ותנאים מפליגים. אולם, מכיוון שאין לנו שום מידע לגבי גודל תקציב הביטחון, כיצד הוא מתחלק, וכיצד מתנהל צבא ההגנה לישראל – אין לנו באמת אפשרות להעביר ביקורת. זהו יקום בפני עצמו ואזרחי מדינת ישראל אינם אמורים להתערב בנעשה בו.
ישות אחרת היא מדינת המתנחלים. לא רק שהיא מתנהלת ללא שום קשר לחוקים ולצרכים של מדינת ישראל – לפעמים נדמה שישראל היא הרשות הכפופה למדינת יהודה ושומרון. למעשה, ישראל היא שטח צר וזניח לאורך רצועת החוף שמטרתה לייצר אספקה ולתמוך ביחידת העילית המתקיימת על גב ההר. חוקי המדינה וכלליה נועדו על מנת לנהל אוכלוסייה שזקוקה להנחיה אידאולוגית ומוסרית – ולא למובילי המאבק האידאולוגי החדורים בהכרה מוסרית משלהם.
ממש כמו שחיילים קרביים בזים לבירוקרטיה הטקסית של המטכ"ל – מדינת המתנחלים מתנהלת בקונטקסט שמגחך את הניסיון לכפות עליה הגבלים תקציביים, החלטות מל"ג, רישיונות בנייה וחוקי מקרקעין. אפילו חוקים פליליים שלא מתירים התעללות, אלימות ורצח לא ממש מתאימים לתנאי החיים המיוחדים של מדינת המתנחלים. זר ממדינת ישראל לא יבין זאת. שלא יתערב.
כמובן, חשוב לציין שישראל היא גם מדינת כל עסקניה ועסקיה. גם כאן הפסוק התלמודי מהדהד כאשר גדולי ישראל מבקשים לחקור את מקורות המימון הזרים של ארגוני זכויות אדם וקבוצות אופוזיציוניות. נדמה שמקורות המימון האלו נועדו ליקום המקביל של אנשי השלטון, קהילה שמבקשת להביא את הגאולה על ידי היפוך הכללים, ולגדוש את בית המחוקקים הישראלי בעבריינים – חלקם בעמדות הבכירות ביותר. אותה פריווילגיה לא שמורה רק לפוליטיקאים. היא מתחלקת גם בין עסקים ובעלי ממון המקבלים הטבות מס, רישיונות למיזמים ונכסים ממשלתיים המופרטים להם בזול.
אבל, כאמור, קשה להעביר ביקורת. מנקודת המבט הרחוקה של הציבור הישראלי, קשה להחליט מי המשוחד ומי המשחד – ומי הפוליטיקאי ומי איש העסקים (או שניהם ביחד). איך אפשר להעביר ביקורת כשלא ברור מי באמת מקבל את ההחלטות המדיניות ומי משלשל ממון לכיסו? ובכלל, כל אותם דברים נעשים לטובת הכלכלה (רק חבל שרוב האנשים לא רואים מזה גרוש) – והציבור הרחב לא יכול להבין שאותן עסקאות נעשות למענו. עדיף שאזרחי ישראל ישלמו מס אמת ולא יתערבו.
הרשימה אינה מסתיימת כאן. קיימות עוד "מדינות עצמאיות". אפשר להזכיר את מדינת החרדים ואת מדינת עובדי המדינה הבכירים (הנקראים באירוניה מסוימת "משרתי הציבור"), ואפשר להזכיר עוד קבוצות של ישראלים ששווים יותר ושעומדים מעל החוק הישראלי. אבל ענייננו, כאמור, הוא האירוניה של השיח הישראלי: אלו שקוראים לאחרים מושחתים ולמעשה נגועים בשוחד ומרמה; אלו שמוציאים אחרים מהכלל ולמעשה מעמידים את עצמם מעל החוק; ואלו שקוראים לאחרים בוגדים, ולמעשה הם האויבים הגרועים ביותר של מדינת ישראל.
11 תגובות
אכן מאמר מאלף. קשה לחיות בישראל. יוקר הדיור והמחיה ועכשיו גם ישראל שאינה מקשה אחת. לא נתווכח על זה.
על כן אנו מבקשים מכותב המאמר מ- NYU להמליץ בפנינו על מדינה אחרת שהיא כן מקשה אחת כדי שנעבור לחיות בה.
מה משתמע מכך? איך פותרים את הבעיה? ללא פתרון בכיוון כזה או אחר הכל יתפרק.
הפתרון הוא ש"מדינת תל אביב" תפסיק לממן את כל הפרזיטים, ותתחיל לדאוג לעצמה.
נכון. הפתרון הוא מדינת תל אביב. אבל אז כולם יהיו ב- 8200 ולא תהיה פריפריה בשביל לגייס משם חיילים לשמור על הגבולות.
הטענה בתגובה לתגובה היא שתל אביבים משרתים ב 8200 ושחיילים אחרים מגנים על הגבולות. אבל זה לא נכון. "מדינת תל אביב" הקימה את מדינת ישראל, מגנה על מדינת ישראל, ומממנת את מדינת ישראל. אבל בטוקבאקים אפשר לכתוב מה שרוצים.
ממש לא נכון. הפריפריה מגנה על מדינת תל אביב. כל החקלאות וייצור המזון נמצאים בפריפריה. רוב התעשיות האמתיות, לא בנקים וחברות ביטוח,
ממוקמות מחוץ לתל אביב. והעיקר – קודם, בעליה הראשונה, הוקמו 30 מושבות שמהוות היום את רוב הערים הגדולות שמאחסנות כמחצית מיהודיי המדינה. תל אביב הוקמה אחר כך.
קודם כל, במדינה בגודל של עיר בינונית אי אפשר לדבר על פריפריה. אפשר רק לדבר על יישובים שמנותקים מהמרכז על ידי תחבורה ציבורית לא נאותה, מחסור בשירותים, ומחסור במקומות עבודה. לעניין הוויכוח ההיסטורי – אם אתה רוצה להתייחס לפתח-תקווה כפריפריה, תיהיה לי בריא. האמת היא פשוטה: החקלאות בישראל היא במצב קטסטרופאלי. התעשייה יותר נתמכת מאשר תומכת במדינה. אנשים שקמים בבוקר, הולכים לעבודה, משלמים מסים, והילדים שלהם מתים במלחמות – לא מיוצגים על ידי אף אחד. יותר מזה, כל היום מספרים להם שהם לא בסדר. אז אם אתה רוצה, פרזיט שיושב על גבעה ביהודה ושומרון ומתעלל בערבים הוא מתיישב, וחקלאי, וחלוץ, ומלח הארץ, והמשיח בכבודו ובעצמו. אבל בלי ה"בוגדים" שמפרנסים אותו, הוא היה חוזר לברוקלין ומוצא עבודה.
עם כל הכבוד אתה כל כך טועה עד שאין היגיון להיכנס אתך לוויכוח. אתה צריך להרחיב מבט על ההיסטוריה של העם היהודי ועל הקמתה המופלאה של מדינת ישראל ושגשוגה המתמיד. מצאת עבודה בברוקלין (ראה המשפט האחרון בתגובתך שלעיל) – אין בכך כל פסול. אבל מנטייתך הפרטית, שאולי יש לה רקע פוליטי ו\או אישי מסוים, אין צורך להיצמד לתאוריות שעבר זמנן וכנראה שגם בזמנן היו מעוותות.
אכן, כל הפוסל במומו פוסל 🙂
ויכוחים פרטניים על נקודות שוליות הם מיותרים. הרי המצב שאתה מתאר אין לו פתרון.
הכח כולו בידי מעמד הביניים המשכיל שמשרת בצבא בשביל כל היתר וגם מפרנס אותם. אלא שהם לא מתאחדים ומפעילים את כוחם