הדירקטוריון דן על קיבתו

מה אוכלים הדירקטורים בישיבות בחברות הנסחרות בבורסה
צילום: David Peel commons.wikimedia.org

מאמר זה דן בנקודה שולית לכאורה של מוסד הדירקטוריון בחברות הציבוריות. עם זאת אני טרם נתקלתי בהתייחסות כלשהי לנושא. לפחות פעם ברבעון נפגש הדירקטוריון לאשר, בין היתר, את הדו"חות הכספיים של החברות. לעתים הפגישות הן בתדירות גבוהה יותר. פרט לכך ישנם לא מעט מפגשים של ועדות הדירקטוריון: ביקורת, ניתוח הדו"חות הכספיים, ניהול סיכונים, וכדומה. כל ישיבה מתנהלת בין כשעה לשעות אחדות. מן הסתם חשקה נפשם של חברי הדירקטוריון האמורים לדון בנושאים קריטיים מבחינת החברה, גם לכרסם דבר מה בעודם מסבים אל השולחן, נינוחים או מתוחים. האם מישהו הקדיש מחשבה למה שמגישים בפועל לדירקטורים המכובדים, שכמו כל בני האנוש אינם נטולי דחף הגרגרנות?

במשך כעשרים וחמש שנים ששימשתי כדירקטור בכ-15 חברות. כיהנתי כמנכ"ל בכמה חברות ציבוריות, ומתוקף תפקידי לא רק השתתפתי בישיבות אלא גם קבעתי מה תהיה התקרובת שתוגש בהן. השתתפתי כאורח בישיבות של חברות אחרות, ושוחחתי עם עמיתים דירקטורים בחברות שונות. אחרי כל אלה יש בידי להגיד כמה מילים על מה שמכרסמים שם בחדרי חדרים.

חשוב קודם כול להבין שסטנדרט הכיבוד שונה מחברה לחברה בצורה בולטת, מקצה לקצה. באחד מימי חודש אוגוסט הנוכחי השתתפתי בשתי ישיבות שונות בארגונים נפרדים, באותו יום עצמו. באחת הישיבות הגישו בכמה צלחות פלסטיק בייגלעך קטנים ועוגיות קנויות מהסופרמרקט בשקית אטומה – כיבוד שעולה שקלים אחדים. בחברה האחרת הגישו, כהרגלם מגשים גדולים ונדיבים של סושי איכותי.

אינני בעד הגזמות. בתחילת דרכי כדירקטור, כיהנתי בחברה שסיפקה למשתתפי הישיבות סטייקים ומנות נלוות, שהובאו לפי הזמנות אישיות ומדויקות. לעניות דעתי, הייתה זאת חוליה נוספת בדרך לרצות את הדירקטורים ואולי לקבל מהם משהו בתמורה. לעומת זאת, לפחות באחת החברות שבה כיהנתי, שקיימה את ישיבות מוסדותיה במשרד עורכי הדין שלה, הוגש "כיבוד" כה עלוב, עד כי אפילו לא הגיע לקרסולי אותן שקיות בייגלעך שהזכרתי קודם לכן.

מסקנתי האישית היא כי הכיבוד מעיד על יחס בעלי החברה ומנהליה הטקטיים לדירקטורים, שאמורים לכאורה להוות את הדרג האסטרטגי. אף דירקטור לא בא לישיבות כדי להתענג על מטעמי הכיבוד, ואלו גם לא יטו את דעותיו. אולם, אף חברה לא תרע או תיטיב את מצבה הכלכלי בשל הוצאות של כמה מאות שקלים עבור כיבוד מכובד. חברות שמחלקות דיווידנדים לבעלים ביד נדיבה ובהיקפים של מיליוני שקלים, נוהגות ביד קמוצה בכל הקשור לכיבוד לאנשים שצריכים לקבל את ההחלטות החשובות ביותר. מנכ"לים אחדים שנודדים ממסעדת יוקרה אחת לשנייה על חשבון החברה, מבזים עצמם לא פעם בכיבוד עלוב ביותר לדירקטורים שצריכים לאשר את מינויים ואת שכרם של המנכ"ל ואנשי מפתח אחרים. אם תחשבו טוב, עם קורטוב פסיכולוגיה, תגיעו אולי למסקנה שאין זה מקרי. יש כאן מסר, אולי תת מודע.

מי שכבוד הדירקטוריון לנגד עיניו, יקדיש נא כמה שקלים ויכבד את הנושאים באחריות העליונה למתרחש בחברה. כך אנו נוהגים במשפחה. כך מקובל בין חברים ובין עמיתים. לא צריך להתאמץ יתר על המידה ולהיתפס להגזמות, אבל צריך תמיד לשמור על רמה נאותה. ובהרבה מקרים אין זה כך.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

6 תגובות

  1. יונתן ידידי.
    כדירקטור בחברת החשמל, אתן את זווית ראייתי,
    בניגוד למה שמפורסם בעיתונות הכתובה, במליאת הדירקטוריון ישנם פירות וירקות חתוכים על השולחן ובפינת החדר ישנו שולחן קטן עם שתי קערות גבינה (או שמנת) ופרוסות לחם קטנות.
    חשוב לציין שחברי הדירקטוריון נכנסים למליאה מ 08:00 או 09:00 עד 13:00 או 14:00 בהתאמה.
    בכל שעות העבודה הללו זהו האוכל היחיד (בצהריים ישנה ארוחת צהריים רגילה ופשוטה, עוף שניצל, פחממות וקינוח).
    וכך צריך ונכון שיהא המצב.

    בכהונתי כדירקטור בתעש, היו הדברים קצת פחות נעימים,
    בתקופת כהונתה של היו"ר ניצה פוזנר, היה על עגלה בפינת החדר קומקום מים, קפה. תה, סוכר וכו… וגם במקרה הנ"ל הדיון ארך בין 4 ל 5 שעות, לא ניתן להישאר מרוכז בדיון כל כך ארוך ללא הזנה מינימאלית.
    לאחר הדיון, לא הוגשה אפילו ארוחת צהריים לדירקטורים (לחברי ההנהלה כן).

    בכהונתי כדירקטור בוולפסון (הצל ליבו של ילד) וכך גם במליאת איגוד החברות הציבוריות הבה אני מכהן, לא מוגש כלום,
    במקרים בודדים יש "שטוחים" על השולחן בתוך צלחת פלסטיק חד פעמית – וזו אכן בושה.

    כיהנתי ואני מכהן בשבעה דירקטוריונים מהמובילים במשק, לכן להלן הדירקטוריון המוביל.
    בחברת נכסים מ.י אשר התכנסה בתקופתו של שוקי אורן כממונה על השכר באוצר היו על השולחן סנביצים מכל טוב, סלמון על גבינת שמנת וכו…
    מיותר לכל הדעות,
    האוכל הוגש בעיקר כאשר הדיון לא היה מוכן, ההנהלה רצתה "לרוץ" מבלי להתעכב.
    אז במקום לאכול, היינו עסוקים בבקרה הדוקה יותר על ההנהלה, גילוי נאות, בתקופתה של היו"ר מיכל עבדי, הדברים השתנו ב 180 מעלות.

    לסיכום דבריי,
    כדירקטור הנדרש לקרוא חומר רב, להכין את הועדה או נושאים למליאה בה אני משתתף,
    חשוב שיהיה אוכל מזין וקל על מנת לאפשר להתרכז מחד ולא להפוך את הדיון לארוחת בוקר מאידך.

    כתבה מעניינת – תודה.

  2. ככל שמצב החברה יותר גרוע וככל שמצפים המדירקטוריון להתעקם כך משתפר מצב הכיבוד בישיבות?

    1. מניסיוני האישי, לעיתים זה כך, לעיתים בדיוק הפוך. הכול תלוי בסגנון הניהול של החברה והלך המחשבה של הצוות המנהל

  3. התפריט יהיה שקוף לכל המועמדים לחברות בדירקטוריון, כדי שיוכלו להחליט כשהעובדות ידועות
    מה דעתך קורפל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

צילום של מירב

אכזבה

פוסט-ציונות ופוסט-יהדות של מפלגת מייסדי המדינה

תמונה של גד

הזדמנות

שיר על חיים כאן ועכשיו