מקבלי החלטות שיודעים מה הם עושים

זכות הציבור לדעת יותר על הכסף שלו
צילום: אוגר המחץ he.wikipedia

נוחי דנקנר הפך לכאורה לאפיזודה חולפת. שכחנו מהר מאוד מי הוא היה, מה הוא תרם ולמי הוא עזר. אפשר לומר שדנקנר עזר לנו לשכוח אותו ולעבור הלאה אחרי התנהלות לא תקינה, ניהול כושל ומינויים לא מוצלחים של מנהלים ודירקטורים. ראשו נערף דקה אחרי שמוטי בן משה נכנס לחיינו (מאדוארדו אלשטיין אפשר להתעלם, ככה לוחצים עלינו כנראה להתנהג).

אצל מוטי זיסר לעומתו, הסיפור אחר. הפסדי חברותיו גרעו מכספי הפנסיה מעל למיליארד ש"ח. והסכום זה הוא כזכור רק כ-35% מהחוב שנמחק. הציבור המפסיד לא יכול לפצות פה, לטעון כנגד או להעביר ביקורת על הנעשה. הוא המשיך את שגרת חייו מתוך מחשבה ואמונה שמי שמקבל את ההחלטות יודע מה הוא עושה.

זיסר מחק מעל ל-2.8 מיליארד ש"ח תוך יצירת מצג שווא. הוא למד היטב את מקרה דנקנר והבין מתוצאותיו כי מלחמת חורמה במחזיקי האג"ח לא תיטיב אתו, תקלקל את שמו הטוב ואולי אף תגרום למישהו לחשוב שהוא מנהל פחות טוב ממה שהוא רוצה שנחשוב (למען הסר ספק, זיסר הוא בעל תעוזה גדולה ויזם בלתי נלאה). ובכל זאת, על חשבוננו ומתחת לאפנו בנה זיסר וילה על שטח של 8 דונם, כולל בריכת ענק ואולם קולנוע פרטי מפואר, ורכש מטוס פרטי לטובת עסקיו.

אותם "מקבלי החלטות שיודעים מה הם עושים", שבכפיהם אנחנו שמים את הפנסיה ואת העתיד שלנו למשמורת, מונעים לא מעט פעמים ממניעים זרים ובלתי ענייניים, תוך לקיחת משכורות עתק. שהרי אם הם היו נלחמים באמת עבורנו, ועבור הכספים שהפקדנו בחשבונותיהם ללא כל יכולת שליטה מצדנו, היינו רואים איך בנק הפועלים, שמחק מיליארד ש"ח של זיסר, רודף אחר הערבויות האישיות שנחתמו, מתוכן 400 מיליון ש"ח פרטיים ועוד נכסים רבים אחרים.

נחזור לדנקנר. לדעתי השופט ראה לנגד עיניו את טובת מחזיקי האג"ח, אך לא ראה מספיק את טובת הציבור בכללותו. מחזיקי האג"ח הם רק חלק מהציבור. השארת הקונצרן בידיו של איש אחד, מוכשר ככל שיהיה, היא טעות שחוזרת על עצמה, ומשאירה את כל העבודה הקשה לרגולטר האחראי, לרשות החברות ולממונה על ההגבלים.

לקיחת הקונצרן מידיו של דנקנר הייתה כנראה מחויבת המציאות. הוא כשל בתפקידו (גם אם שלא בכוונה תחילה, תוך השקעה פרטית גדולה ולקיחת סיכון אישי). עם זאת, פירוק הקונצרן לגורמים תוך בניית חברות נפרדות במשק היה מיטיב אתנו, הציבור הרחב. התשואה למשק הייתה ניכרת במקרו-כלכלה של המשק הישראלי: כך הייתה נוצרת תחרות גדולה יותר בין הגופים, מהפך מקונצרן דורסני ואגרסיבי לגופים קטנים יותר שנאבקים על לקוח הקצה (כולנו).

לסיכום, אין לנו הציבור שום דעה או אחריות באשר לכספי הפנסיה שלנו. אנחנו נמשיך להפקיד את כספנו מדי חודש והם, "מקבלי החלטות שיודעים מה הם עושים", יעשו מה שהם חושבים. חלקם ייצרו קשרים צולבים עם בעלי הון. הם לא ישלמו במשרתם על טעויות שעולות למשק מיליארדי ש"ח בשנה, אבל יקבלו בונוס עתק על הצלחות. ההפסדים ייפלו בעיקר בחלקנו, ואין לנו בכלל יכולת להביע דעה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

2 תגובות

  1. למחזיקי האגח הרבה כוח, הרבה יותר למלציבור. הם בד"כ יותר עשירים, מן הסתם… והם גם חלק מאותם "מקבלי החלטות" ולכן אצל זיסר זה עבר ואצל דנקנר לא, כי כאמור כמו שכתבת הוא היה יותר חכם. הבאשר למוסדיים אין להם מושג לפעמים או בד"כ, בהשקעות כאלה או אחרות ממש כמו שלדירקטורים אין מושג כפי שכתבתם במדור…

    1. דבי שלום.
      תודה על תגובתך,
      דבריך נכונים בחלקם, אין ספק שדנקנר עשה טעויות,
      מאידך גיסה, אם נכרות ראשים של כל מי שמנסה ליזום ולא מצליח, אף אחד לא ינסה (הסיכון האישי לא שווה את זה),
      לא צריך היה לתת לדנקנר את המשך הובלת IDB, עם זאת, היה צריך לפרק את הקונצרן, למרות שפעולה זו לא מטיבה עם בעלי האג״ח אלה עם הציבור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך

צילום ש/ל של גולדה

אז כמו היום

הרהורים בעקבות נאום אבו-מאזן באו"ם