מדפסת הדוחות ומדפסת הכסף

על "מכונות הכסף בחסות החוק" של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות
שטרות כסף
צילום: עמוס מרום he.wikipedia.org

אנו נמצאים בתחילתה של שנת 2014. כמו בכל סוף שנה, בשבועות האחרונים הזדרזו כולם, בעידודה של מתקפת פרסום מסיבית של הקופות, לנצל "הזדמנות אחרונה" להפקדות בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות כדי ליהנות מהטבות המס המעוגנות בחוק.

בהמלצתה של ועדת בכר הנפיקה מדינת ישראל רישיונות להדפסת כסף לקבוצה מצומצמת של חברות פיננסיות הקרויות קופות גמל, קופות פנסיה וקרנות השתלמות. הללו מגלגלות מיליארדים מכספנו, ומקצות לעצמן דמי ניהול שמנים המזינים מאות פקידים. אזרח מן השורה מפקיד בקופות האלה מדי חודש אלפי שקלים, הנצברים במשך 35 שנות עבודה לסכומים מכובדים.

והנה דוגמה שתסבר את אוזניכם: ממשכורת צנועה של 10,000 ש"ח מופרשים 10% לקרן השתלמות ועוד כ-20% לקופת פנסיה וגמל, ובסך הכול כ-3,000 ש"ח כולל חלקי העובד והמעביד. לאחר 35 שנות עבודה יצטבר סכום קרן של 1.26 מיליון ש"ח, ובצירוף רווחים או ריבית בשיעור ממוצע של 5% לשנה עשוי החיסכון להגיע לסכום מכובד של כ-3.4 מיליון ש"ח.

חלק מהקופות נהגו לגבות מדי שנה מיתרת החיסכון של העובד דמי ניהול של 1.8%–2% ואף למעלה מזה, כלומר במשך כל תקופת החיסכון גבתה הקופה 20%–25% מחסכונותיו! מדובר בעמלות בהיקף של 600–800 אלף ש"ח, וזה מאדם אחד בלבד בעל משכורת צנועה. אין צורך להכפיל במיליוני אזרחים כדי להבין שמדובר בתעשיית כסף אדירה המגלגלת מיליארדים – "מכונת כסף" אוטומטית המזרימה מאות מיליוני שקלים לכיסן של אותן חברות פיננסיות.

הסכומים האדירים מזינים מערכת ביורוקרטית סבוכה ומסורבלת של אלפי פקידים ומחשבים המייצרים הררי ניירות ומעבירים אותם מאחד לשני (paper-pushing), ומעבר לפעילות השקעות בסיסית – לא עושים בעצם הרבה. חלק מהכסף מושקע באג"ח ממשלתיות ומרגע ההשקעה אינו כרוך בכל טרחה אלא ממתין לפדיון, חלק מושקע, על סמך בטחונות לא תמיד בטוחים, בהנפקות של טייקונים שזוכים לא פעם בבוא עת הפירעון לתספורות הגונות, והשאר מושקע בהתאם למשוגות של "אנליסטים צעירים" שחלקם סיימו זה עתה תואר ראשון במכללה זו או אחרת.

מדפסת הדוחות מעבירה ללקוחות דוחות רבעוניים ושנתיים, ומדפסת הכסף מעבירה לקופה התופחת מאות מיליונים. אז למה אנחנו מפקידים אצלם את הכסף שלנו, המיועד למחיה בתקופת הפנסיה שלנו או לסיוע לילדינו? התשובה פשוטה מאוד – אין לנו ברירה! אם לא נפקיד, לא נקבל את הטבות המס. אנחנו פשוט שבויים בידיו של המנגנון הזה המחזיק ברישיון ממדינת ישראל לנהל את כספנו כראות עיניו ולתבוע את ליטרת הבשר שלו.

בעבר נוהלו הקופות האלה בבנקים. מאז ועדת בכר "נמכרו" הקופות עם הלקוחות, כאילו היו סחורה עוברת לסוחר, לחברות הפיננסיות, תמורת קופון מכובד שגזרו הבנקים בדרך. כשהיינו בבנקים לפחות קיבלנו מידע שוטף ועדכני על חסכונותינו, ביצענו הפקדות בקלות ונהנינו מהטבות המס. וכיום? ניסיתם פעם להשיג בטלפון או במייל פקיד באותן קופות פנסיה וגמל? הרי תמצאו את עצמכם במבוך של מסמכים ופקידים המעבירים אתכם מאחד לשני, לא חוזרים אליכם, ולכם אין מושג מה עושים במעט החסכונות שלכם.

מדוע אפוא המדינה אינה מתירה לכל אזרח לנהל את החסכונות האלה בעצמו? מי צריך את המנגנונים  האלה? ובכן, לא נעים להגיד – הממשלה פשוט לא סומכת עלינו. אנחנו, פשוטי העם, הרי בורים בכל הקשור לכסף ולחיסכון, ולכן צריך מישהו בוגר ואחראי שישמור לנו על כספי הפנסיה. וכך יצרה המדינה את אותן ישויות פיננסיות המתקיימות בזכותנו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. כסטודנט צעיר (בקורס של יונתן קורפל, הלוא הוא ג'וקו) יוצא לי לחשוב רבות על שנות הפנסיה שלי. מה אעשה עד שנות הפנסיה, כמה אצליח להספיק, האם אהיה עשיר או עני ושאר נסיכים, והכתבה הנ"ל מתעסקת בנושא שאני מסתובב סביבו כבר תקופה.
    השאלה המתבקשת היא – מה האלטרנטיבה? האם כשהבנקים ניהלו את כספי הציבור מצבםהיה טוב יותר? ואם לא, היכן ניתן ןאיואיך ניתן לנהל את הקופה באופן עצמאי?
    בנימה דומה אך שונה הייתי רוצה לדעת מה מכובדי חושבים על בחור צעיר, אשר התחיל לצבור את כספו לפנסיה לפני שנה לערך השכיר – מה עליו לעשות? איך להגיע לשנים הללו בלי לסבול מתספורת של אייקון כזה או אחר ובלי לסבול מהחמדנות המופרזת של בתיההשקעות הנ"ל?

    1. לשאלתך, קיימים בעיקרון 3 רבדי חסכון לפנסיה: קצבת זקנה של בטוח לאומי, חסכון פנסיוני וחיסכון פרטי.לגבי השניים הראשונים -אין הרבה מה לעשות כיוון שהם מוכתבים ע"י המדינה. לגבי הרובד השלישי – הוא נתון להחלטתך כמה לחסוך באופן יזום לתקופת הפנסיה. לא הייתי ממליץ להסתמך על 2 הרבדים הראשונים בלבד.לדוגמה: חסכון של 500 ש"ח בחודש ל-40 שנה עד הפרישה עשוי להסתכם (כולל ריבית)בכ-700 אלף ש"ח.
      שיהיה בהצלחה !

  2. אין מודעות על מהי פנסיה וחשיבותה בקרב צעירים. אני יכולה להעיד שאני בת 26 והעניין לא מטריד אותי מספיק בעיקר בגלל חוסר במידע. בכל שנותיי במערכת החינוך, בצבא ועכשיו באוניברסיטה מעולם לא טרחו להסביר לנו ולהעמיק את התודעה בנושא. כשהנושא הוא לא חלק מתכנית הלימוד, צעירים רבים מניחים שהוא פשוט לא חשוב מספיק, בטח שמדובר בדבר שיפגוש אותנו עוד שנים רבים.
    אני יודעת שזה טעות לחשוב ככה אל לצערי אני לא מבינה מספיק בשביל לדעת למה ומה ניתן לעשות היום שישנה את העתיד הרחוק.

    צריך לעלות את המודעות בקרב צעירים.

    1. התופעה שהצגת עדי, אכן מוכרת לי מבני הדור הצעיר שמסביבי. זה נראה כל כך רחוק ולא רלבנטי כרגע…"וחוץ מזה תנו לחיות, אנחנו עוד צעירים….". כדי להמחיש את חשיבות העניין, להלן דוגמה: 2 צעירים בני 30 חוסכים לפנסיה במשך 20 שנה בדיוק אותו סכום חדשי. הראשון מתחיל בגיל 25 עד 45 והשני מתחיל בגיל 45 עד 65. בהגיעם לגיל פרישה 67, לראשון תעמוד פנסיה בסכום כמעט כפול מהשני למרות שחסכו אותו סכום לאותה תקופה. איך זה ? התשובה – אפקט הריבית. לכן, ככל שהצעירים יקדימו לחסוך כבר בגילך, כך יבטיחו לעצמם פרישה ברווחה גבוהה יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של רות

צדק לימודי

כיצד ניתן לצמצם פערים ולדאוג לשוויון במערכת החינוך

צילום ש/ל של גולדה

אז כמו היום

הרהורים בעקבות נאום אבו-מאזן באו"ם