האינפלציה בארה"ב

מדד המחירים לצרכן בארה"ב בחודש מאי (בהתאמה לתנודות עונתיות), עלה ב-0.6% בהשוואה למדד בחודש אפריל (באפריל המדד עלה ב-0.8% מעל למדד במארס). מאז חודש מאי 2020 המדד עלה ב-5%. הפער הגדול בין עליית המדד מחודש לחודש לבין עליית המדד בהשוואה למדדים של שנת 2020, וההשפעה של הדבר על היווצרות ציפיות לאינפלציה בארה"ב נעשים בולטים יותר ויותר (על התופעה הזו הצבעתי בשני מאמרים קודמים: "מה יהיה שיעור האינפלציה השנה" (9.5.2021), ו-"הגורמים שישפיעו על שיעור האינפלציה השנה" (14.5.2021)).

אחד המרכיבים בעליית המדד, שרשם את העלייה הגדולה ביותר, מדגיש את התופעה: מחירי מכוניות ומשאיות יד שנייה.

אנליסטים ופרשנים רבים חשבו שהאינפלציה בארה"ב (ובעולם כולו) תגדל בגלל התפתחויות כלכליות בסין, אבל עיון בנתונים מראה שיש הבדל גדול בין המדיניות של הממשל האמריקאי ובין המדיניות הכלכלית של ממשלת סין והבנק המרכזי שלה. להבדל הזה יש השלכות על התפתחות מדדי המחירים בשתי המדינות, ולכן גם על האינפלציה בארצות רבות אחרות. בעוד שהבנק המרכזי של ארה"ב (ה-Federal Reserve) ממשיך את ההרחבה המוניטרית ומקיים רמת ריבית אפסית, והצרכנים האמריקאים עדיין מגדילים את הצריכה הפרטית בהשפעת המענקים שהממשלה הפדרלית חילקה, התחילה ממשלת סין להדק את החגורה (של האזרחים) כדי לרסן את הצריכה הפרטית. והבנק המרכזי שלה שינה את המדיניות המוניטרית והעלה את רמת הריבית.

יתרה מזאת, בעוד שמדד המחירים של מוצרי התעשייה בסין "בשערי המפעלים" עלה בערך ב-6% מאז סוף 2019, מחירי מוצרי התעשייה בשוק (כלומר המחירים שבהם הצרכנים קונים) עלו רק ב-0.6%. פירושו של דבר שמפעלי התעשייה ספגו חלק ניכר מן ההתייקרויות של חומרי הגלם (מוצרי חקלאות, מתכות ואנרגיה, תופעה שכבר הצבעתי עליה בעבר).

עם זאת הייצוא של סין גדל מאז תחילת השנה ב-20% בקירוב. התעשיינים הסינים היו צריכים "לספוג" חלק מן ההתייקרויות של חומרי הגלם גם כדי להיות תחרותיים בשוקי היצוא שלהם.

נראה כי בעתיד בטווח הרחוק יותר, שכר העבודה יעלה עקב מחסור בעובדים לתעשייה. כבר עכשיו חלק מהייצור של מוצרים זולים, למשל מוצרי הלבשה, עובר לארצות זולות יותר כמו וייטנאם ובנגלדש.