ניחוח של יוקרה

ב-25 בנובמבר 2019 החברה הצרפתית Louis Vuitton Moet Hennessey S.A) LVMH), הגיעה להסכם ולפיו היא תקנה את החברה האמריקאית .Tiffany & Co במחיר של כ-17 מיליארד דולר. החברה הנרכשת ידועה כמעצבת, מייצרת ומוכרת תכשיטי יוקרה ועוד דברים שאנשים לא צריכים. חנות הדגל שלה נמצאת בניו יורק בשדרה החמישית פינת רחוב 57 ויש לה עוד כ-300 חנויות ברחבי העולם. Tiffany התפרסמה ב-1961 בסרט הקולנוע "ארוחת בוקר בטיפאני" בכיכובה של השחקנית אודרי הפבורן.

החברה הרוכשת, LVMH, היא קונגלומרט של חברות שמוכרות ביוקר "מוצרי יוקרה". יש לה בערך 75 חברות בנות שמוכרות מוצרי אופנה ואביזרים נלווים (בין השמות הבולטים: Louis Vuitton, Christian Dior ,Emilio Pucci , Givenchy); בשמים וקוסמטיקה (אקווה דה פארמה, Rihana ועוד); תכשיטים (Bulgari , Zenith, ומעכשיו גםTiffany ); משקאות אלכוהוליים (קוניאק Hennessey, שמפניהMoet & Chandon  ועוד). המכירות של LVMH (במאזן המאוחד) בשנת 2010 היו 20.3 מיליארד אירו והרווח 3 מיליארד אירו. בשנת 2018 המכירות היו 46.8 מיליארד אירו והרווח הנקי היה 6.3 מיליארד אירו.

מחירי המניות של החברה עלו בשלוש השנים האחרונות ב-130% , ובשנה האחרונה (עד 20.12.2019) למעלה מ-60%. מחיר המניה ב-20.12.2019 היה 408 אירו. השווי של החברה לפי מחירי המניות שלה בבורסה בערך 205-200 מיליארד דולר.

אז פירסם השבועון הבריטי The Economist, כתבה על LVMH ועל רכישת Tiffany. ייתכן שהכתבה נכתבה באווירה שמאפיינת את עונת השנה הזאת, לקראת חג המולד והשנה האזרחית, תקופה שבה בארצות נוצריות רבות מקובל לקנות מתנות לבני המשפחה, ולחלק לעובדים בונוסים. בסקטור הפיננסי בניו יורק וגם במקומות אחרים, חלק מהבונוסים עשויים להגיע לסכומים מכובדים מאוד. לכן זה זמן טוב לעסקים כמו אלה של LVMH שמוכרים ביוקר מיני מותרות שאף אחד לא באמת צריך.

לפי הערכה של פירמת היועצים הכלכליים Bain, בעשרים השנים האחרונות גדלו המכירות של "מוצרי יוקרה" ("מוצרי לוקסוס" כפי שהם הגדירו אותם באופן שרירותי) בשיעור הממוצע הפנטסטי של 6% בשנה (כך על פי The Economist ). הגורמים לגידול המרשים הזה הם אלה:

ראשית, הצמיחה הכלכלית בתקופה הזאת. צמיחה כלכלית זו התאפיינה בגידול באי-השוויון והעשירה בארצות רבות קבוצה של עשירים ובעלי הון, שהם ומשפחותיהם הם הלקוחות העיקריים של מוצרי קבוצת LVMH.

שנית, המדיניות המאקרו כלכלית בארה"ב ובאירופה: גם הגידול במכירות של מוצרי היוקרה, וגם עליית מחירי המניות בבורסה נופחו בשנים האחרונות על ידי הזרמות הכסף המאסיביות על ידי הבנקים המרכזיים.

שלישית, הצמיחה הכלכלית בסין, והיווצרות שכבה של מיליונרים חדשים בסין. היועצים הכלכליים של פירמתBain  מעריכים שהסינים קנו בשנה שעברה שליש(!) מכל המכירות של מוצרי היוקרה.

Bernard Arnault בן ה-70 הוא בעל השליטה, היו"ר והמנהל של LVMH. הוא גדל בעיר Roubaix שבצפון צרפת, חלק מהמטרופולין של Lille, קרוב לגבול בלגיה. ארנו ירש עסק של קבלנות בניין ועבר להשקעות בנדל"ן. כשנוצרה אפשרות הוא קנה אתDior  Christian (שעסקה באופנה וקוסמטיקה) ובאמצעות החברה הזאת השתלט על LVMH.

מנגנון השליטה הוא על ידי מה שנקרא בישראל פירמידה רב-שלבית. בבעלותו של ארנו 100% המניות של חברת Christian Dior, ובבעלות חברת Christian Dior 41% ממניות LVMH. ארנו מחזיק ישירות עוד 5% ממניות LVMH. הוא מחזיק גם מניות שיש להן זכויות הצבעה מועדפות, כלומר יש לו 59% מזכויות ההצבעה, וכך הוא שולט בחברה.LVMH  קנתה מ-Christian Dior (שהיא בבעלותו המלאה של ארנו) את הפעילות במוצרי אופנה מעור, תמורת 13 מיליארד אירו.

בכסף הזה הוא היה יכול לפרוע את כל ההלוואות שבעזרתן השתלט על LVMH, כלומר הוא השתלט על החברות האלה בכסף שהיה בתוך החברות. כרישי הפיננסים בארה"ב קוראים לזה Leveraged buy – out. מה דעתכם על הדבר הזה?

בישראל, כל עורכי הדין של רשות ההגבלים והמפקח על חברות הביטוח ושוק ההון היו מתנפלים עליו ומונעים את מנגנון השליטה הזה ואת העסקה בין LVHM ו-Christian Dior שבה עברו כ-15 מיליארד אירו מהחברה הציבורית לחברה הפרטית של בעל השליטה.

הדברים האלה נכתבו בדצמבר 2019. לפי המצב שהיה אז. מי זוכר את הזמנים ההם. חלפו רק כארבעה חודשים. מי יודע מה יקרה לכל הקונגלומרט הזה אחרי שהקורונה תחלוף? ימים יגידו.