באיזה סל כדאי להשקיע?

במאמר זה אבקש להסביר בקצרה על שני מוצרים פיננסיים פסיביים, עוקבי מדד, שמבקשים להשיג תשואה דומה ככל האפשר לתשואת הבסיס – תעודות סל וקרנות סל. אעמוד על היתרונות ועל החסרונות של כל אחד מהם.

תעודות סל הן מכשיר המאפשר להחזיק במניות בצורה ישירה במדד מסוים על פי השווי המדויק. תעודות סל הן למעשה ניירות ערך נסחרים בבורסה המאפשרים מעקב אחר המניות, לדוגמה אחר שער מטבע החוץ. את תעודת הסל ניתן להמיר ולקבל את שווי המניה הספציפית או להמיר למניה פיזית. בסמכותו של בעל תעודת סל לרכוש ישירות את סל ניירות הערך וכך למשקיע אין צורך לבצע זאת.

תעודות סל החלו דרכן בעשור האחרון, והן עניין חדש יחסית למחקר. מהמחקרים עלה כי בחירה מדויקת של נייר ערך תגרום לרווח כלפי מנהל ההשקעות, וכן ששינוי התפיסה הכלכלית במעקב אחר נכסים על ידי תעודות סל תניב רווחים לבעלי ההשקעות.

כשמשקיע רוכש תעודת סל, נוצרת התחייבות של המנפיק מול המשקיע. על המנפיק לרכוש את נכס הבסיס כדי ליצור מצב של אחידות בין התחייבויותיו לבין הנכסים שאותם הוא מחזיק. פעולת הרכישה של המנפיק נקראת התכסות.

בשנים האחרונות הפכו תעודות הסל לפופולאריות בקרב משקיעי ההון, וכיום ישנם 58 מיליארד שקלים בענף תעודות הסל וישנן מאות תעודות סל מסוגים שונים. בישראל הענף בצמיחה כבר שנים אחדות.

לתעודות סל יש כמה יתרונות מובהקים: נזילות – ישנה אפשרות לממש את תעודת הסל בכל רגע; סחירות – ניתן למכור ו/או לקנות כל כמות; פיזור – ישנו פיזור של מניות או אגרות חוב; דמי ניהול –נמוכים באופן יחסי, בשיעור של כ-0.5% עד 1%.

אך ישנם גם חסרונות: ראשית, ישנו סיכון גדול מאוד שמנפיק התעודה לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו. אם ניקח לדוגמה את קרנות הנאמנות, סיכון המנפיק איננו קיים משום שלא מדובר בהתחייבות של מנהל קרנות נאמנות כמו בתעודת סל, אלא בהחזקה בנאמנות, כך שמצבו הפיננסי-כלכלי של מנהל הקרן איננו משפיע. שנית, מחיר התעודה בשוק אינו בהכרח זהה למחיר הנכון של התעודה – משום שאת מחירה קובעים הקונים והמוכרים מרצון, אין שום מעקב ו/או הוראות שלפיהם יש למכור/לקנות את התעודה. ושלישית, ישנה אפשרות כי התעודה תימכר במחיר מופקע משום שהקונה היה מוכן לשלם בעבורה סכום גבוה, ומנגד ישנה אפשרות כי התעודה תימכר במחיר נמוך מאוד כי המוכר רצה למכור אותה כמה שיותר מהר.

כיום הגופים המנפיקים את התעודות הם אלה העוסקים במסחר תעודות הסל. כאשר קונים מהם את תעודות הסל, יש להביא בחשבון כי שווי הקנייה יהיה גבוה בהרבה משוויין בשוק. חשוב לזכור שמדובר בגופים רווחיים היודעים כיצד לעבוד למען מקסום רווחיהם.

מחיר תעודת הסל הנקבע הוא נגזרת ממחיר הנכס הבסיסי על פי נוסחה הקבועה מראש בתעודה. כל תעודת סל מונפקת לתקופה קצובה. תעודות הסל נסחרות 24 שעות ביממה, בדיוק כמו מניה רגילה.

לעומתן, קרנות הסל שנוצרו בתחילת שנות ה-90 בארה"ב, הן קרנות נאמנות שנסחרות באופן שוטף במהלך היום, בדיוק כמו כל מניה רגילה. גם למכשיר פיננסי זה יש כמובן יתרונות וחסרונות.

אתחיל ביתרונות: דמי ניהול – גם קרנות הסל, בדומה לתעודות הסל, הן מכשיר זול יחסית, כלומר דמי הניהול נמוכים יחסית; מגוון השקעה גדול – כיום ניתן למצוא קרנות סל שמשקיעות בענפים שונים, מניות ערך, מניות צמיחה, מניות דיבידנד וכו'. הן מאפשרות מגוון של השקעות על מדדי מניות במדינות שונות – ארה"ב, בריטניה, ברזיל, סין, ועוד; קיימות קרנות סל שעוקבות אחרי מדדי סקטורים שונים – פיננסים, בריאות, טכנולוגיה, אינטרנט, נדל"ן, תעשייה, ביוטכנולוגיה, תקשורת, שירותים ועוד; וקיימות קרנות סל שעוקבות אחרי סחורות ומטבעות; הצמדות למדדים / אינדקסים (שלרוב מבטאים פיזור השקעה גדול וסיכון בהתאם) ועליות נמוכות.

ובאשר לחסרונות של קרנות הסל: ראשית, הן אינן נסחרות בבורסה הישראלית, אלא בעיקר בבורסה האמריקנית, וול-סטריט. שנית, מחיר השוק יכול להיות גבוה בהרבה מערך הקרן ההוגן בפועל. לשם השוואה, בקרנות הנאמנות הרגילות לא כך הדבר – המשקיע בהן תמיד מקבל את השווי ההוגן.

בין תעודות הסל לקרנות הסל ישנם כמה הבדלים מובהקים, אציין את שני העיקריים שבהם: האחד, כסף בטוח מול כסף בסיכון – כפי שצוין לעיל בקרנות הסל הכסף אכן מובטח לעומת תעודות הסל שבהן אם מנפיק התעודה ייקלע לקשיים ההתחייבות למשקיעים בתעודות יוטל בספק. בהתאם לכך, בישראל, הטילה רשות ניירות ערך על חברות תעודות הסל לשריין ביטחונות וערבויות. והשני, קרנות הסל שואפות להשיג את תשואת המדד, ואילו תעודות הסל מחויבות לתת את תשואת המדד.

ישנן, כמובן, גם נקודות דמיון בין קרנות הסל לתעודות הסל. מדובר בהשקעות פסיביות הנסחרות בבורסה במשך כל שעות היום, מחירן נקבע על ידי שוק הקונים והמוכרים והשווי אינו תלוי בשום גוף חיצוני אלא רק ברצונם החופשי של המוכר והקונה.

*

קישור לאתרו של כותב המאמר: פרופ' זיו רייך