הפיטורים ההמוניים בחברת טבע, בארץ ובעולם, נמצאים על סדר היום התקשורתי-כלכלי-פוליטי. ניתן לכאורה לטעון, שמדובר בהחלטות עסקיות שגויות שיכולות לקרות בכל חברה עסקית גלובלית, וזהו טבעה של המציאות התחרותית בשוק התרופות העולמי, שבו חברות מנסות להשתלט אחת על השנייה, על מנת להגיע למסה קריטית שאינה ניתנת להשתלטות מצד גורם עוין. זהו הסבר אפשרי, אך לדעת כותב מאמר זה, מדובר בהסבר שטחי שהרי כל קריסה של חברה בסדר גודל של חברת טבע הוא מקרה כשלעצמו. הסבר מעמיק יותר דורש שימוש בכלים תיאורטיים ומחקריים מתחומי מדעי המדינה/סוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית ואתיקה.
"גישת האליטות" היא תיאוריה מדינית במדע המדינה ובסוציולוגיה, המסבירה את יחסי הכוח בחברה המודרנית. הגישה מתארת מצב שבו קבוצה חברתית מצומצמת זוכה למעמד מועדף על פני קבוצות אחרות כתוצאה ממאפיינים כגון משאבים כלכליים, כישורים ותפקידים מיוחדים, מוצא אתני וכיו"ב. האליטה היא מעין מועדון סגור, עליון עם נגישות מלאה למקבלי החלטות פוליטיים, המאפשרת היווצרות קשרים חזקים בין אליטה כלכלית לאליטה פוליטית, מה שנקרא בלשון עממית קשרי הון-שלטון.
כשבודקים מי הם מנהלי טבע וחברי הדירקטוריון שאישרו את העסקאות הכושלות של החברה, ברור שמדובר באליטה כלכלית. רובם ככולם מהאלפיון העליון, חלקם רגולטורים בכירים בעבר, ראשי בנקים (פטרבורג, מאור) שקיבלו על פי פרסומים שונים 60 אלף שקל לישיבה בודדת. עלויות השכר של חברי הדירקטוריון מגיעות למיליוני דולרים לכל אחד מהם בשנה, סכומים שעובד רגיל בטבע לא ירוויח מין הסתם כל ימי חייו.
אם היה מדובר בחברה יעילה, רווחית ומצליחה הרי שניתן היה להצדיק זאת, אך סכומים אלו היו תלושים לחלוטין מהיכולות ומהביצועים של מנהלים אלו שכשלו שוב ושוב בעסקאות ענק. כעת משנפתחה תיבת הפנדורה פורסם כי המנהלים והדירקטורים הללו הסתבכו בתביעות בארצות הברית, אף מעבר לרכישת חברת התרופות אקטוויס תמורת 40 מיליארד דולר, שהייתה כנראה בבחינת גלולת הרעל הסופית של טבע.
גלולות רעל נוספות נטמנו בחברה עוד בימי יו"ר החברה המיתולוגי אלי הורוביץ. בשל הרצון לשמור על טבע כעל חברה ישראלית, אישר אלי הורביץ סעיפים בתקנון החברה ולפיהם חברי הדירקטוריון הישראלים שבה, כלל לא הגיעו מתחום התרופות, לא ברמה הארצית ולא ברמה רמה הבין-לאומית.
טבע ובכירי האליטה הכלכלית שעמדו בראשה, היו סמוכים על שולחנם של מקבלי ההחלטות הפוליטיים בישראל (הורוביץ הגן על אולמרט בשצף קצף בחקירותיו), קיבלו הטבות מס בשיעורים של עשרות מיליארדים, וכך התאפשר לטבע ובעיקר להנהלה שבה, לחוש עליונות ולחטוא בחטא הגאווה שהתבטא במשכורות עתק, בבונוסים הזויים, בחוסר התייעלות ובסבסוד מפעלים כושלים, ובעיקר באי-רציונליות ותחזית ריאלית המבוססת על ניהול סיכונים נכון של השינויים בשוק התרופות העולמי.
דירקטוריון החברה שלא היה מצויד בכלים ובידע (מאחר שחבריו לא הגיעו מתחום התרופות, רובם הגדול אם לא כולם) לא היה מסוגל ו/או לא רצה כפי הנראה לתפקד כגורם מאזן ומפקח על הנהלת החברה, כפי שאמור להיות בממשל תאגידי תקין שבו קיימת הפרדת רשויות ברורה בין הדירקטורים לבין המנכ"ל. במצב עניינים כזה עלולה להתפתח תסמונת "חשיבת יחד" – תופעה פסיכולוגית חברתית שעיקרה הוא קיבעון קבוצתי המשתלט על קבוצת מקבלי החלטות עקב סגירותה, מנהיג שלילי משפיע בתוכה, צנזורה עצמית ורצון להיות כמו כולם ולא לצאת נגד דעת הרוב, תוך אמונה מוחלטת במוסריות ובנכונות של החלטותיה.
קבוצה כזו אינה עורכת בדיקות מעמיקות טרום החלטה, אינה מביאה מומחים חיצוניים, אינה בודקת חלופות ובסופו של יום מקבלת החלטות לא רציונליות ומסוכנות כפי שקרה שוב ושוב בחברת טבע. כשחברה בסדר גודל של עשרות אלפי עובדים בעולם ואלפי עובדי בישראל קורסת, נשאלת השאלה המתחייבת – מי האחראי?
לכאורה התשובה ברורה מאוד, אך היא דורשת עיון תמציתי במונח "אחריות אישית". את המונח, המגיע מתחום האתיקה, הגדיר חוקר בשם תומפסון. לטענתו, רק הטלת אחריות אישית יכולה לגרום לבכירים להיות זהירים יותר בהחלטותיהם, זאת מאחר שהנטייה הבסיסית של ארגונים ובכירים בארגונים היא לגלגל אחריות במדרג הארגוני (תסמונת הש"ג) או לשתף באחריות רבים נוספים (אחריות קולקטיבית) כולל מנהלים נוספים, ואף את קודמיהם בתפקיד, ובדרך זו להקטין את אחריותם האישית בכישלון, שכידוע הוא ילד יתום.
האחריות האישית חלה בשני תנאים:1) קשר סיבה-תוצאה כלומר קשר בין ההחלטה לבין התוצאה. במקרה של טבע ברור שיש קשר בין אישור העסקאות הכושלות של הדירקטורים לבין קריסתה של החברה. 2) המעשה לא נעשה בכפייה או באי ידיעה – חברי דירקטוריון טבע היו אמורים להיות נגישים לכל המידע הרלוונטי לעסקאות החברה, ואיש לא כיוון אקדח לראשם בשעה שחתמו ואישרו עסקאות כושלות אלו.
המעשה המתחייב מבחינה אתית, הוא החזרת הבונוסים והמשכורות ההזויות שחילקו אותם חברי אליטה בינם לבין עצמם והסכומים המופרכים שסידרו לעצמם במצנחי הזהב בעת פרישה, תוך שהם מודעים היטב למצבה הקשה של החברה. טבע כחברת ענק גלובלית לא קרסה בין לילה, מדובר בכתובת על הקיר שהייתה, כפי הנראה, ידועה להם זמן רב מראש ולפחות כאנשי פיננסים ומימון הם הבינו זאת היטב.
מאחר שבישראל אין תרבות של לקיחת אחריות אישית והחזרת בונוסים הזויים שניתנו למנהלים כושלים, יצטרכו עובדי חברת טבע שמשלמים את מחיר הכישלון, להתארגן משפטית ולדרוש חבות אישית על הדירקטורים (שמין הסתם ביטחו עצמם לדעת בביטוחי דירקטורים), לחשוף את הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון של החברה ולבדוק משפטית האם דירקטורים אלו פעלו כפי שהחוקים הרלוונטיים בדיני חברות וממשל תאגידי מחייבים אותם. אם יתברר שלא פעלו כראוי וכנדרש, לא די יהיה בהחזרת בונוסים לקופת החברה המתרוקנת, אלא יהיה צורך בהטלת אחריות משפטית רחבה יותר עליהם. רק מהלך כזה ישנה אולי במעט את המשוואה שבה מנהלים כושלים נמלטים מאחריות בעוד אלפי עובדים הנמצאים בתחתית שרשרת המזון של החברה נשלחים הביתה ומשלמים את מחיר הכישלון.
20 תגובות
מי שרצה קנה מניה מי שרצה מכר מניה
מי שרצה עבד שם מי שלא רצה לא עבד
הם נכשלו וכל שביתה תביא לקריסת החברה ולפיטורים המוניים
הם מתכוונים לתת לכל מפוטר את כל מה שמגיע לו על פי החוק ואולי יותר
מה עוד רוצים מהם
אתה מתעלם מכל הכשלים הניהוליים של החברה והתנהלות מושחתת לכאורה או למעשה של הדירקטורים שלא מילאו תפקידם כגורם מאזן מול ההנהלה.לצד זה הפקרות של המדינה באי מתן התניות תמורת הטבות מס מטורפות
יש שמץ של אמת בדבריך. תלמד יותר טוב את הנושא. אמנם קונצרן טבע היה ברכת השחיתות של הון-שלטון הגדולה ביותר בארץ. מי שדפק אותם עד העצם היה ד"ר סיגורדר (סיגי) אולפסון שקודם לתפקידו שמנכ"ל הגנריקה של טבע היה מנכ"ל "אקטביס". החברה שנקנתה במחיר מופקע לחלוטין על ידי טבע. זמן קצר אחרי שהעסקה הושלמה אולפסון התפטר באחת מטבע ולמחרת עזב את הארץ לצמיתות. לדעת רבים יש כאן תרגיל ענק של "כיפה אדומה" שמחייב חקירת משטרה אינטנסיבית, כנראה עם מעורבות של אינטרפול. כל יתר התאוריות שלך אינן תופסות לנוכח המציאות האומללה.
שלום טבעוני.
תגובתך מעניינת.מה שאתה בעצם טוען מחזק ומחריף את דברי ואפילו נותן למציאות גוון פלילי לכאורה.
כך זה שלספינה/אונייה כמו טבע אין רב חובל והאם היה כאן מצב של איש כיישר בעיניו יעשה?
זה לא נתינת גוון פלילי למציאות. זו התנהגות פלילית לכל הכיוונים במשך שנים רבות. ראה ערך משפט פרומדיקו. וזה לא שלספינה אין רב חובל. זה שרב החובל נתן שיגנבו את הספינה. האנליזה שלך נכונה אבל לעניין הסיפור של טבע היא שולית שבשולית.
המאמר הזה הוא דוגמה להשתלחות בלתי מבוססת על מנהלים של חברות עסקיות. בלי לזלזל בעומק המשבר של חברת טבע. בתגובה קצרה אי אפשר לפרט את הטעויות שיש בו. ברור שטבע נכשלה כישלון גדול. תקרא מה שכתבתי כאן באוגוסט על הסכנות של מינוף מוגזם. וזאת הבעיה הגדולה של טבע ומה שכתב שלום רימון גם כן באוגוסט על טבע.
מר בורוכוב הניכבד
1. אין כאן השתלחות "במנהלים של חברות עיסקיות" אלא יש כאן ביקורת לגטימית לגמרי על מנהלי והדרקטורים בחברה טבע ספציפית.
2.הכשלים בטבע היו ככתובת על הקיר וכנ"ל הכשלים של המדינה מול טבע על בסיס חוק עידוד השקעות הון שנתן לחברה הטבות מפליגות ללא שום התנייה.לכן מדובר בביקורת מבוססת שדובר בה באופן כזה או אחר בניתוחים כלכליים שהיו חלק מדיון ציבורי כלכלי ער שהתקיים לגבי חברת טבע
3.אני אקרא את מה שכתבת אבל אפילו בתגובתך הקצרה אתה מזכיר "מינוף מוגזם".מי בדיוק מחליט על מינוף כזה? למה הוא מחליט כך? ומי משלם את המחיר על מציאות כזו?
מר בורוכוב
קראתי את מאמריו של שלום רימון.
הוא טוען בדיוק מה שאני טוען רק במילים אחרות ומצביע הן על כשלים ניהוליים והן על כשלי דרקטורים.
תבדוק לאן אתה מפנה אותי ל"דיעה אחרת" כאשר מדובר בטיעונים דומים רק ששלי גם מבוססים על בסיס תיאורטי נוסף.
יום טוב
דודי
ההבדל בין הניסוחים שלך והניסוחים של שלןם רימון עושים הבדל גדול. היום כולם יודעים שטבע עשתה שגיאה גדולה. לדעתי היה הימור גדול ולקיחת הלוואות בסכום גדול מידי מה שקוראים מינוף מוגזם ומסוכן מאד. אאהל אתה מאשים את הדירקטורים בעוד כול מיני "פשעים"
מר בורוכוב
אתה מוזמן לערוך סקירה בכתבות שפורסמו בדה מרקר על שורת העיסקות הכושלות לפני הרכישה האחרונה
גם מהתגובות שפורסמו כאן תוכל לראות ולבחון זאת.
דודי
דודי אילת כותב שאנשים מהסוג של הדירקטורים "אינם מביאים מומחים חיצוניים, ואינם בודקים חלופות ומקבלים החלטות בלתי רציונליות" הוא ראה את הפרוטוקולים של מועצת המנהלים? הוא יודע מי הוזמן לישיבות? איזה חוות דעת הוגשו להם? סתם כך להאשים?
הבסיס לטיעון שלי הוא תופעת חשיבת יחד שייתכן מאוד שהשתלטה על הדרקטורים שהם קבוצה קטנה של מחליטים.במיקרה של טבע גם מכירים היטב אחד את השני וסביר מאוד להניח ששיכיים לאותו מלייה חברתי.
כשיפתחו את הפרוטוקלים,אם יפתחו אז יתברר מי צודק.בהרבה מיקרים בעבר התברר שטיעון כמו שלי התברר כנכון.בסוף המאמר זה גם מה שאני טוען שצריך לפתוח את הפרוטוקלים ולבדוק.
דודי אילת כתב שיצחק פטרבורג שהיה יו"ר מועצת נמנהלים היה (פעם) מנהל בנק. פטרבורג היה מנהל של שרותי בריאות כללית, היה מנהל של סלקום, אבל אף פעם לא ניהל בנק.
בדקתי ראשונית.
נראה שאתה צודק בעיניין זה.
עם זאת זה לא משנה מהותית את הטענה/היפותיזה שמדובר במועדון של אנשים שבמבחן התוצאה כשלו בפעקוח ובבקרה שלהם על החלטות המנכ"ל ויגודמן ואני נותן פרשנות על בסיס תיאורטי מדוע זה קורה שוב ושוב.
דודי
מה שכתב "טבעוני" על סיגורר אולפסון, אלה דברים חשובים מאד. אנחנו לא יודעים מה הוא אמר או לא אמר לדירקטורים. אבל זה רלבנטי לסוגיית הפיקציה המשפטית מיסודו של השופט העליון ברק, של הפרדה בין מועצת המנהלים ובין ההנהלה. ולנושא שהדירקטורים "היו אמורים להיות נגישים לכול המידע הרלבנטי" (כפי שאילת כתב). כול המידע נמצא בידי הנהלת החברה, ובחברה גדולה כמו טבע לאו דווקא בידי המנהל הכללי. הם מעבירים לדירקטורים מידע. הכול בא מהם. ולא אאריך בזה כאו.
אני לומד מכל התגובות שלכם ושמח שזה מעשיר את הדיון.
לא נגעתי במאמר באחת הבעיות העיקריות אצל מקבלי החלטות שנקראת בעיית הסיכון המוסרי-moral hazard
תכליתה של הבעיה שבין אם הדרקטורים ידעו יותר או פחות זה הם בוודאות לא משלמים ברמה האישית על כשלים שמביאים לפיטורי אלפים.הם מבוטחים ומוגנים על ידי סוללות עורכי דין ותחת ההגדרות של שיקול דעת עיסקי ושאר ניסוחים לא לוקחים אחריות כלשהי מה שיביא לכשלים נוספים בעתיד.
אין צורך להדגיש את הפרטים השוליים והקטנים. הכוון הכללי מאוד צודק.
תודה שמעון
יום טוב לך
דודי
לפחות בפמעליה בארץ
שלום ליאורה
ברור שהיו ויש פערים אדירים בין שכר העובדים למנהלים וזאת בו בזמן שהחברה היתה בקשיים ניכרים.בכל חברה עיסקית יהיו פערים כאלו ,כך עובד העולם העיסקי המתגמל מנהלים על ידע וניהול סיכונים נכון ואחריות.הבעיה היא שלא פעם שכר המנהלים לא קשור לביצועי החברה ולא קשור לאחריות שלהם לכשלונות .הם יודעים לקחת מצויין אחריות רק על הצלחות.
יום טוב
דודי