"שיר לשלום" – בחסות ובמימון צה"ל?

לציון 20 שנים למותו של יאיר רוזנבלום
ד"ר עמית ויינר

"איך אפשר לשיר על טנקים בליווי מוזיקה של הביטלס?" (שלום חנוך)

האם אי פעם חשבתם לעצמכם כיצד זה שהמנון היפי ופציפיסטי כל כך כ"שיר לשלום", המנון המושפע ישירות מתרבות הרוק החתרנית של סוף שנות השישים של המאה הקודמת, הופק ומומן בחסות צבאית נוקשה, ועוד בתקופת מלחמת ההתשה?

השיר "שיר לשלום" נכתב בשנת 1969 בידי משורר צעיר ואלמוני באותה עת ושמו יענקל'ה רוטבליט, שאיבד את רגלו במלחמת ששת הימים, ובידי המלחין והמעבד יאיר רוזנבלום. היה זה השיר השני של רוטבליט אשר הולחן, והוא נכתב בתקופה הקשה של מלחמת ההתשה. השיר בוצע לראשונה באותה שנה במסגרת התכנית ה-22 של "להקת הנח"ל" שנקראה "האחזות הנח"ל בסיני", ועורר תגובות עזות – חיוביות ושליליות – מיום היווצרו.

השיר הוא חלק בפסיפס של סוף שנות השישים בפופ/רוק הגלובלי וחלק מתנועת ילדי הפרחים ומהתנועה ההיפית של אותן שנים. הוא שואב השראה מעשרות שירים אחרים מאותה תקופה, תקופת ה"בייבי בום" של המנוני שלום. שתי דוגמאות מפורסמות מאותן שנים (1967–1969) הן:

What a Wonderful World – Louis Armstrong (1967)

Give Peace a Chance – John Lennon (1969)

ההשראה ל"שיר לשלום" באה היישר משיר הסיום מתוך המחזמר "שיער" – Let the Sunshine In (1967) – או בתרגום חופשי לעברית: "תנו לשמש לעלות", הרי הן מילותיו הפותחות של "שיר לשלום".

"שיר לשלום" היה כנראה פסגת העשייה של הלהקות הצבאיות, והשיר המזוהה ביותר איתן. בדיעבד, ייתכן כי הוא זה שהתחיל את ההתפוררות שהובילה בסופו של דבר לפירוקן על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן, עשר שנים לאחר מכן.

"שיר לשלום" הוא שיר סיומי באופיו, המשרה עם צליליו המסיימים תחושה של קתרזיס, והוא הובא תמיד בסיום תכניות של להקת הנח"ל. השיר מציע מתכון ברור לפעולות לשיפור המצב: לפי מילות השיר, צריך רק להוריד את כוונות הרובים ("שאו עיניים בתקווה, לא דרך כוונות"); לוותר על תפילות, ובמקומן לשיר שיר לשלום ("אל תלחשו תפילה, מוטב תשירו שיר לשלום"); ולא להסתכל על העבר ועל המתים שאינם עוד, אלא רק לעבר העתיד ("אל תביטו לאחור, הניחו לנופלים").

בתרבות כמו שלנו, המקדשת כל כך את זיכרון הנופלים, המסר המובא כאן הוא חתרני מעבר לכל דמיון. במיוחד כאשר שרים אותו חיילים במדים, ותחת חסות צבאית מלאה. איך ייתכן בכלל שצה"ל מימן כזה דבר?

המסר ב"שיר לשלום" חד ובוטה כמעט בסגנון המחזמר "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין, שנכתב גם הוא בדיוק באותן שנים ועורר זעקה במדינה כולה. אין פלא שגם השיר עורר מחלוקות רבות ורעש רב בצה"ל. המבקר הבולט והחריף מכולם היה אלוף פיקוד המרכז באותה תקופה רחבעם זאבי ("גנדי"), שהוציא פקודה האוסרת על להקת הנח"ל להופיע עם השיר באזורים ובחילות שתחת פיקודו. הוא הגדיר את השיר כ"תבוסתני" וטען שהוא מוריד את מורל החיילים בתקופת המלחמה.

לעיל ציטטתי את שלום חנוך, שהיה בעצמו חבר להקה צבאית, באמרתו המצביעה על הפרדוקס העצום אשר היה טמון בבסיס הלהקות הצבאיות: להקות של חיילים צעירים אשר במימון הצבא ומשרד הביטחון שרו שירים על טנקים ומאחזים, אך גם על אהבה, תמימות ושלום. איך אפשר, שואל שלום חנוך, לשיר על טנקים בליווי מוזיקת רוק'נרול בסגנון הביטלס? ולהפך: איך אפשר לשיר במדי צה"ל ובמימון הצבא מוזיקת רוק חתרנית עם מסר פציפיסטי אנטי-צבאי כל כך?

ומה דעתכם? האם צדק רחבעם זאבי כאשר פסל את השיר?

יאיר רוזנבלום
יאיר רוזנבלום
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

7 תגובות

  1. הם יצגו בשיריהם את האמרה של יד אחת אוחזת בנשק והשניה בענף עץ זית

  2. לזעוק שלא היה כמעט סגנון מזרחי בלהקות הצבאיות ולהביא לצבא את כל הזמרים המזרחיים הדגולים שמתווים לאומה את דרכה בהווה הוורוד שלנו

  3. לדעתי חובה לבחור שירים שהם אבני דרך בתולדות הזמר העברי. כולל ממלחמת השחרור ואפילו הדואה. בטח של להקות צבאיות. ללמד גם מילים וגם לחנים ולשיר בכיתות. זה ילמד טוב מכל את התלמידים על ההסטוריה ועל השפה ועל האוירה בתקופות השונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך