א-ביסלע מטבוחֵה

את המילה "מטבוחֵה" נא לקרוא בצירה באות ח', כדי שתישמע: Matbuhe. תשאלו למה ומדוע? ובכן, התשובות בהמשך.

לאחר ההצלחה של ההצגה "הכול אודות איב", עיבוד בימתי לסרט שובר הקופות ההוליוודי, ומספר שנים לאחר שהסרט "לעבור את הקיר" של הבמאית החרדית רמה בורשטין, עבר גם הוא מהמסך הגדול אל הבמה – מגיע סרט נוסף להתארח בין כתליו של תיאטרון בית לסין.

הסרט "בחורים טובים" מאת יקי רייסנר, ארז תדמור וחווה דיבון, שגרף תשבחות רבות לפני כשלוש שנים, עובד למחזה על ידי אורן יעקובי, ובוים על ידי רועי שגב. השניים מגישים לנו תבשיל הטומן בחובו הצצה לעולם החרדי וניפוץ של הסטריאוטיפים והדעות הקדומות בעת ובעונה אחת. כל מה ש(חשבנו)ידענו על העולם החרדי, מנהגיו וטקסי השידוכים, מתגבש לכדי יצירה הומוריסטית, קלילה ואירונית, שלועגת לשלל התפיסות הדוגמטיות. והכול בניחוח חנות התבלינים של אחת הדמויות במחזה, ואיך לומר – חריפות היא שם המשחק.

לנעליהם של מאור שווייצר, ליאנה עיון ועמית רהב (ששיחקו בסרט) נכנסים במלוא כישרונם אורי פרלמן, כרמל בין ותומר בן רובי. השלישייה הזאת שותפה לקנוניה, שמתחילה במוחו של אחד מהם ולאט לאט גוררת את השאר. העלילה היא "רומיאו ויוליה" הקלאסית שבמרכזה זוג נאהבים שמגיעים ממקומות שונים ומרקעים עוינים, ומשפחותיהם עומדות כחוצץ לאהבתם.

רומיאו שלנו הוא מוטי ברנשטיין האשכנזי, תלמיד ישיבה, עילוי, ויוליה שלנו ושלו היא נחמי ביטון, נערה חסודה, טובה ומרוקאית, רחמנא ליצלן. למותר לציין שבזרם החרדי לא תיתכן חתונה בין שתי חצרות שונות, ועל אחת כמה וכמה לא יעלה על הדעת זיווג בין אשכנזים למזרחים. נחמי ומוטי מודעים לכך, אך מוטי לא מוותר. הוא כבר שבע מכל פגישות השידוכים שארגנו לו מלכי השדכנית וברוך העוזר הממזר שלה, וברגע שהבחין בנחמי – אורו עיניו. זאת אומרת, הן כבו. לכאורה. מוטי מבין שכדי להיות המיועד של נחמי, עליו "לרדת בדרגת הייחוס" שלו, ואם יעמיד פני עיוור, אזי הזיווג העדתי יוכל לצלוח. רעיון מקורי, שנדמה כי או-טו-טו מניח גם את דעתם של כל הסובבים. האם סודו יתגלה? האם בן בריתו יחשוף את האמת? והאם אהבתם הבלתי תלויה בדבר של רומיאו ויוליה הישראלים הצדיקים מבני ברק תחזיק מעמד?

שבחים רבים מגיעים גם לליהוק וכמובן ליוצרים שרקחו עלילה שגם אם לא דומה במאת האחוזים לסרט, השלד שלה נאמן לו. החל מיניב שביט שמגלם את מאיר שפיגלר האברך הלא-יוצלח, עבור למעיין תורג'מן וניסו כבאיה כאילנה ורחמים ביטון הוריה המגוננים של נחמי, בעלי דוכן התבלינים בשוק, וכמובן עדי צמח בתפקיד הכלה האמריקאית המיועדת למוטי, שלמרות ממונה הרב וקשריה בצמרת החרדית לא היה "ווארט" (ביידיש: הסכם התנאים בין זוג מאורס), אך גם העלמה הזאת עתידה למצוא את בחיר ליבה בסוף המחזה.

מלכי השדכנית ורחל ברנשטיין, אימו של מוטי (רווית יעקב ונועה בירון בהתאמה) הן מופת של מניפולציה מענגת. שתי הנשים האשכנזיות מגלמות את הצביעות החרדית, את הגזענות הסמויה והגלויה שבה, ואת החלחלה מפני החתרנות לסדר הקיים. ואפרופו גזענות, השדכנות היא עיסוק צדדי אצל מלכי. עיקר פרנסתה הוא בית המרקחת שלה; לעוזר הרוקח קוראים… אחמד (רק על ההברקה הזאת היוצרים ראויים לתשואות). ואם לא היה די ברגש העליונות כלפי המזרחים, רק תשוו בנפשכם את המתחים בין היהודים לערבי, ואת הפיקנטריה שהסיטואציה הזו מולידה. אמג'ד באדר כמעט גונב את ההצגה בדמות הזר האולטימטיבי, שמשקיף מהצד על הטרלול בחברה החרדית-יהודית, ומסתבר שדווקא ממנו צומחות התובנות, הסרקזם ולמעשה גם אמיתות כואבות ביחס לישראל של ימינו, ולקונפליקט הבלתי נגמר, שככל הנראה הדרך הנכונה להתמודד עימו היא בקריצת עין כפי שבחרו היוצרים לעשות.

ומעל לכול זהו הטריו של נחמי-מוטי-ברוך. את אורי פרלמן ראיתי לפני כמה חודשים בהצגה "הנערה", שם גילם תפקיד של עבריין שתקף מינית נערה, ואילו פה הוא בדמות יותר סימפטית – ברוך, העוזר המסור של מלכי השדכנית. הוא קורא את צפונות הלב של הנפשות הפועלות, נשלח למשימות עבור הבוסית שלו, וממתיק סודות עם מוטי ואחמד. למעשה ברוך מזהה את נקודת התורפה של מוטי, והתובנה הזו זורקת אותו אל העבר האישי שלו, ואל תחושת ההחמצה שחווה, ושהיא כפצע פתוח בנשמתו. פרלמן מעולה בתור המוציא והמביא, ובדרכו החלקלקה הוא טווה את הפתרון המבוקש.

זוכרים את "המטבוחֵה" שהבטחתי בתחילת המאמר? כך, בהגיית האות ח' בצירה, כינה מוטי האשכנזי את המאכל המפורסם. זה הצחיק את נחמי המרוקאית, וייתכן שגם היה זה הרגע שבו נשבתה בקסמו. ואיך אפשר שלא? תומר בן רובי מגלם את מוטי עלם החמודות ויפה התואר, נעים ונבון, שכל משפחה הייתה רוצה לאמץ כחתן. כאמור מוטי נגרר למסעות הפגישות והשידוכים בעל כורחו. העניין העדתי כלל לא חשוב בעיניו. הוא החרדי האחר שאותו ביקשו היוצרים להבליט. הרומיאו שעיוור למוצאה של יוליה שלו.

ויוליה שלו היא כרמל בין. בתחילת דרכה כתבתי עליה שהיא ההבטחה הגדולה של התיאטרון הישראלי בכלל ושל בית לסין בפרט. ממרחק הזמן אני קובע שההבטחה הזאת מומשה והתגשמה לעילא ולעילא. בכל הצגה שבין משחקת, משחקה הוא מופת לדיוק אומנותי, רגישות אנושית וחוכמה. היא הנחמי המושלמת. לא קשה להבין מדוע מוטי נפל ברשתה ובקסמיה. מחד גיסא היא משתוקקת לרצות את הוריה המזרחיים בעלי הדעות הקדומות, ומאידך גיסא היא כמהה לחתן שאותו תאהב, שתהיה לה עימו שפה משותפת ושיעמוד תמיד לצידה.

פרלמן, בן רובי ובין, בשיתוף היוצרים, מציבים בפנינו מראה, שהבבואה הנשקפת ממנה רחוקה מלהחמיא למי מאיתנו. בראש ובראשונה הם מטפלים בכל מה שקשור לחוליים של החברה החרדית, אך גם אנחנו – החילונים – זוכים לחיצי ביקורת נקודתיים ומעוררי מחשבה ככל שנוקפות הדקות, והתמהיל הזה כחומר גלם הופך לכמעט שעתיים של התבוננות ולמידה. וכן, במידה לא מבוטלת גם הכאה על חטא.

"בחורים טובים" – הצגה שהיא חובה, גם לראש ובעיקר לנפש, בתקופה כל כך דרמטית ומלאת התרחשויות תזזיתיות. ועכשיו ברשותכם אני נוסע לבני ברק. מי יודע, אולי בחיפושיי בכל בתי המרקחת שם יצוץ רוקח ערבי. נראה לכם שזה אפשרי?