יורם טהרלב, האיש עם ממדי הרוח העצומים, הלך מאיתנו זה עתה. יורם טהרלב, משורר, פזמונאי, עורך עיתונים וספרות, מחזאי, סופר, מתרגם וסטנדאפיסט ישראלי ואולי עוד. הוא נחשב לאחד המעצבים החשובים של הזהות והאתוס הישראליים.
אין-ספור שירים ופרסומים יצאו תחת ידיו, חלקם התפרסמו לפני שנים רבות והיו ויהיו נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. די להשוות את המילים והתכנים שהוא כתב לחומרים הנכתבים ומתפרסמים היום כדי להבין את ההבדל הענק.
קרוב ל-1,000 שירים, שבוצעו על ידי מיטב הזמרים והמבצעים בישראל, זה בהחלט דבר שיש להתהדר בו. אך הוא לא התהדר, ליבו לא גבה, ליבו גווע. הוא זכה להכרת הציבור אך לא להכרת הממסד, למרות כל זכויותיו לא זכה לקבל את פרס ישראל.
מאז מותו השבוע קראו רבים, בצדק, להעניק לו את פרס ישראל. היום אני קוראת באחד העיתונים שהוא היה אמור לקבל את הפרס השנה. האם צריך שאדם ימות על מנת לזכות בהכרת הממסד?
בין החברים עלו מספר רעיונות להנצחתו, למשל לקרוא על שמו את שביל ישראל ולשלט קטעים בשביל עם ציטוטים משיריו המדהימים. אם אתם מזדהים, בואו יחד נשפיע, כל מי שיכול, בקידום הנושא. זו תהיה הנצחה ראויה ליוצר הזה, הישראלי כל כך והראוי כל כך.
הצטרפו ליוזמה, שתפו והפיצו, בתקווה שמישהו יקרא וירים את הכפפה.
16 תגובות
היה משורר גדול. היום כבר אין כאלה.
נעמי
לצערי, אני מודה, יש החושבים אחרת. למשל רוגל אלפר פרסם בעיתון "הארץ" ביקורת בה הוא קובל על כך שכלי התקשורת מרבים לשבח את יורם כמי שהיה פס הקול של המדינה, ובמיוחד הרגיז אותו הזיקה של יורם לאדמת המולדת בדימוי של אהבת אישה ואם. ולכן אינו יכול להזדהות לא עם "פס הקול" ולא עם אהבת הארץ שמפגין יורם טהר-לב
יש בינינו, רבים מדי, שאהבת הארץ היא לצנינים בעיניהם, אולי כתיבתך תגיע לאזניו
צודקת מאוד נעמי – זה אדם שפס הקול שלו מלווה את החיים של כולנו .
יורם טהר לב היה פזמונאי מוכשר שכתיבתו מספרת במידה רבה את סיפור חיינו,
זה לא מיקרי ששיריו הצליחו לגעת ברבים מאיתנו,
טוב עשית נעמי וטוב יעשו אחרים,
שיזכרו ויזכירו את שיריו ואת תרומתו הרבה לזמר הישראלי,,,,
אני כמובן חושבת שיש להעניק לו את פרס ישראל, אם לא ניתן לו בחייו אז לפחות אחרי מותו,
יהי זכרו ברוך
הסיפור של טהר לב דומה לסיפורה של לאה גולדברג שקבלה את הפרס לאחר מותה.
רק צלה אמה של לאה נהנתה מהכבוד .
בלחץ הקהל הרב הוא יקבל, אך מאוחר מדי.
הרעיון לקרוא את שביל ישראל על שמו מקסים.
'נטייל עם כל הלב בשביל טהר לב'.
אני נמנה על אוהביו של יורם טהרלב. הרעיון לקרוא את שביל ישראל על שמו הוא מקסים וראוי. צריך לאגן עצומה. בלי זה, זה לא יעבוד.
משורר גדול,אוהב הארץ ואוהב אדם הוא יורם טהרלב ואין לעסוק בקטנות שבודאי אנו איננו חפים מהם.שבת שלום
כל הכבוד לדוקטור דדון שעוסקת במאמרים בנושא עריכת דין ובמערכות מידע שמקדישה כתיבה גם לנושאים רוחניים וערכיים.
כל שנאמר לשיבחו של יורם טהר לב (כשמו כן הוא), ראוי וגם לפרס – ישראל, אבל תשאירו את שביל ישראל לכול העם. כמי שעשה ועושה את השביל- אני מעדיף שיקרא על שם הארץ כולה, על שם כול מי שהארץ יקרה לו, ללא יחוס לאדם ספציפי ראוי ככול שיהיה
רעיון מעניין ואכן אפשר להזדהות איתו, לא ברור איך ניתן לקדם אותו, אם מי מהקוראים יכול לעזור בקידום הנושא יבורך.
אין ספק שיורם טהר לב ראוי לקבל את פרס ישראל, מעבר לכישרונו היוצא מן הכלל ללכתיבת שירים שהם נכסי צאן ברזל הוא מודל לארץ ישראל הישנה, היפה והטובה.
מצדיע לנעמי שבתוך כל הנתעסקות בקורונה ועיסקאות טיעון הקדישה את זמנה לעניין חשוב באמת שהרוב מתעלם ממנו
כמה שיותר עצות מעשיות כולל הסברים מפורטים ךתרגול ולהתפתחות.
משורר דגול, איש תרבות גדול
כיום הכיוון בשירה ולחנים הוא אחר והואיל ולא מבינים כאן את חשיבות המורשת בקרוב אף אחד אפילו לא יזכור
לדבר ולכתוב, כולם. לעשות, יחידי סגולה.