משהו רקוב בממלכת "האח הגדול"

אחוזי הצפייה בשמיים, אך היכן הצופים?

אז העונה השישית של "האח הגדול" כבר מאחורינו. כמו תמיד היו נתוני הצפייה של התכנית מצוינים ועמדו על ממוצע עונתי של 33 אחוזי צפייה ו-38.7 אחוזים למשדר הגמר, כלומר מיליון ושבע מאות אלף צופים. אמנם מדובר בירידה בהשוואה לעונות הקודמות – ארבעת משדרי הגמר האחרונים של התכנית חצו את קו ה-40 אחוזים – נתון שלבטח יעורר דאגה מסוימת במשרדי "קשת" ברמת החייל, ובכל זאת. עסקינן במספרים יוצאי דופן, הממצבים את התכנית – שוב – בפסגת טבלאות הצפייה בטלוויזיה.

גם הפעם, כמו בכל העונות הקודמות למעט הראשונה, לא עקבתי אחרי התכנית כלל וכלל. לא בגלל התנשאות אינטלקטואלית או בגלל עקרונות ברזל (אם כי אני מודה שבעיניי מדובר בתועבה אמתית), אלא בגלל חוסר עניין טהור. ניסיתי, בחנתי, והשתעממתי עד מוות. יותר מזה – אפילו הובכתי. אקווריום ענקי, מלא בטיפוסים שהם כאילו מיוחדים, אבל את ה"כאילו" אפשר להריח כבר ברגע שבו הם בוקעים מתוך הלימוזינה, והחיבור ביניהם לא מייצר שום "ניסוי חברתי מרתק". רק דיבורי סרק, שהולכים ונהיים מודעים לעצמם ולרושם שהם מייצרים וכך הופכים לסרק עוד יותר.

כמובן יכול להיות שדעתי מוטה מראש ושהתת מודע שלי משדר אנטגוניזם מובנה, וזה מקשה עליי להתמסר וליהנות כמו מיליון ושבע מאות אלף ישראלים. אבל הנה לכם ניסוי מסוג אחר – השנה, לראשונה, היתרתי לבן הבכור שלי לצפות בתכנית. "היתרתי" הוא מושג מגוחך מעט, כי בהתחשב בשלל הטלפונים החכמים והאייפדים שמתרוצצים בבית, היכולת שלי לאסור עליו צפייה היא בדרך כלל תיאורטית. אבל היתרתי באופן פומבי. שחררתי רסן. אני מודה שגם מתוך סקרנות מסוימת, כדי לבחון איך יגיב לתכנית.

לאורך העונה הוא צפה לא פעם ב"אח הגדול". אבל לא בלהט שמאפיין אותו במהלך צפייה בתכניות אחרות (והבחור להוט ביותר). השיא היה כשהוא ויתר על משדר הגמר בנימוק שהוא עייף מדי. ניסוי זה חיזק תחושה שהולכת ומפעפעת בי כבר שנים. אם אפילו מתבגר בן 15, שמציצנות היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההתבגרות שלו, מאבד עניין, שלא לדבר על כל האנשים שאני מכיר שמכחישים כל קשר לצפייה בתכנית (גם אם נניח ש-50 אחוזים מתוכם מבלפים), איך ייתכן ששוב ושוב רושמת "האח הגדול" נתוני צפייה מדהימים כל כך? האם אפשר אפילו להשוות את הבאזז המטורף באמת שהיא ייצרה בעונותיה הראשונות, בזמן ששם כמו "בובליל" הפך למותג לאומי, למה שנשאר ממנה? והנה עולה השאלה המטרידה באמת: האם משהו רקוב בשיטה שבה מחושבים אותם נתוני צפייה, שחורצים גורלות רבים כל כך בעולמות הטלוויזיה והפרסום?

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. כל פעם אני מופתעת מחדש, איזה אנשים ברמה צופים בתוכנית וכמה זמן משקיעים בשוטיות האלה

  2. בניסיון להביא רייטינג, כל שנה יוצרים "שיכלולים" שמורידים בעצם את הרמה האינטלקטואלית של התוכנית וכך גם לגבי הרמה האישית של הנבחרים
    כל עונה יותר נבובה מקודמתה, לאן זה יגיע בעונה הבאה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

הדגל הסיני האדום

שחקנים חדשים

האם יש מקום לסין כשחקנית בהסכם הגרעין?

תמונת דוד

הענקים

חמשיר על מנהיגים ומהלכיהם