המינון של ערוץ 1 היה נכון

בלב האירועים הסוערים נאלצו ברוממה לשדר את המונדיאל

בסוף השבוע האחרון אירע לערוץ הראשון נס קטן. אלוהים יודע עד כמה הם זקוקים לנס גדול, אבל זה כבר לטור אחר. ואני מתכוון לעובדה שבלב האירועים הסוערים של חטיפת הנערים נאלצו אנשי רוממה לשדר את משחקי המונדיאל, שהעיתוי שלהם לא ממש משתנה בהתאם לטירוף המזרח תיכוני, ובכך התחמקו מראש מההתלבטות הבלתי אפשרית כמעט של "מה לשדר". כן כן, ההתלבטות מז'אנר "המסך המפוצל", זאת שפוקדת את פרנסי הטלוויזיה שלנו בכל עת שבה מתרחש אירוע דרמטי, ועדיין – מוכרחים להמשיך לנגן. בייחוד כשמדובר בערוץ מסחרי, שבעצם הגדרתו (הלגיטימית) מתועל כדי להרוויח כסף. ולכל הפחות, לשרוד.

אז ברוממה לא היו ספקות. איש לא בא אליהם בטענות כששידרו משחקים שלמים וזרעו ביניהם מבזקי חדשות. אבל הדברים היו שונים בשידורי קשת, שהחליטו לשדר את "האח הגדול" במוצאי שבת. החלטה שעוררה תילים של ביקורת. אבל ביקורת צפויה, כמעט כמו הדיונים הבנאליים והמשעממים להחריד שבהם נאלצנו לצפות לכל אורך סוף השבוע, במסגרת משדרי החירום בעקבות החטיפה.

במקרים האלה אין נכון ולא נכון קלאסיים. והם מצריכים הרבה שיקול דעת ורגישות. אבל עושה רושם שהפעם, הציווי האוטומטי של "עצרו הכול והתייחסו רק לתקרית" נאכף באופן מוגזם. לכל אורך סוף השבוע, כמעט לאיש מתוך עשרות המרואיינים שהוצעדו אל תוך אולפני הטלוויזיה לא היה מושג ממשי לגבי המתרחש. וגם את המעט שידע נדרש לא לחשוף. התוצאה הייתה ברברת אין-סופית, ללא כל תכלית אמתית פרט למתן מענה לרצונו הטבעי של הצופה להתעדכן באירועים הדרמטיים. אלא ששוב: מענה כזה לא ניתן. ואת הכלום הזה ניתן היה לספק גם במינון נמוך בהרבה של משדרים. איך אני יודע? כי צפיתי בערוץ הראשון. ובין משחק למשחק זכיתי למבזקים שוטפים, שהבהירו לי באופן ברור ששום דבר לא ברור. מה שאני בעצם אומר הוא שמבלי לדעת, ומבלי לתכנן, בערוץ הראשון התוו לנו את המינון הנכון של שידורים באירועים עגומים כאלה. תכניות שונות מהתכניות הרגילות (סרטים ישראליים? שידורים חוזרים של סדרות?), הנמשכות לאורך שעה פלוס, וביניהן מבזקים קצרים המעניקים תחושה של שמירה על הדופק (גם אם אינם מחדשים דבר). גם זה כמובן יקשה על הערוצים המסחריים, הם יזכו להרבה פחות פרסומות. אבל זה עדיין עדיף בהרבה על פני פאנלים עמוסי מומחים שלא אומרים שום דבר.

אה, ולגבי "האח הגדול". רצוי היה שלא לשדר אותו, אבל אי אפשר שלא להבין את הזכיינית. זוהי ביצת הזהב שלה, בואו לא ניתמם. האם אתם, מתוך תחושת סולידריות ועצב לנוכח האירועים, ויתרתם על פרנסה? והאם אנשים הצופים ב"אח הגדול" מפגינים פחות אכפתיות ודאגה בנוגע לנערים החטופים? אלה שיקולים קשים. מפלצתיים כמעט, ברמת הציניות שהם מצריכים. אבל אלה הם חיינו בפיסת הארץ הזאת. אז בואו לא נתייפייף, ולא נמהר כל כך לצלוב.        

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

3 תגובות

  1. כל יום שעובר מוכיח כי הנטיה של כמה אנשים להשבית החיים בשל הפרשה איננו נגיוני ולא יצליח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונת דוד

הענקים

חמשיר על מנהיגים ומהלכיהם