חותם אישי

הסדרה של הפסנתרנית אורית וולף
צילום של השלישיה
מימין לשמאל: נתן דטנר, אורית וולף, גלעד דוברצקי

ביום האחרון של חודש אוקטובר נפתחה העונה העשירית של הסדרה "בחותם אישי עם הפסנתרנית אורית וולף". מדובר בסדרה שמתקיימת במוזיאון תל אביב לאמנות. בכל תשע שנות קיומה הראשונות של הסדרה נכחתי במופע אחד בודד. עם פתיחת הסדרה הנוכחית הגעתי למופע בודד נוסף, וזאת בשל שירים נוסטלגיים שהוצגו ושאני מתגעגע אליהם. בשני המופעים שנכחתי בהם נהניתי, וזוהי נקודת המוצא למאמר זה.

במרכז של כל מופע בסדרה האמורה עומדת מוזיקה מסוימת. המוקד יכול להיות מלחין, או זמר, או תקופה, או אזור מסוים בעולם וכן הלאה. בדרך כלל ההגשה מחברת את הציר המרכזי עם מוזיקה קלאסית מתאימה. לעיתים המופע כולו הוא מוזיקה קלאסית. את המופע מובילה תמיד ד"ר אורית וולף, והיא גם מסבירה את הרקע, את היצירות ואת החיבורים שעשתה. וולף מנגנת על פסנתר, ובכל מופע היא משתפת אמן נוסף אחד לפחות, לפעמים יותר.

המגוון גדול, וכל מופע זורם לכיוון אופייני אחר. אם ניקח לדוגמה כמה מהמופעים המתוכננים בסדרה הנוכחית נקבל מדגם מייצג. למשל הופעה של מוזיקה קאמרית רומנטית, המשלבת יצירות של מנדלסון ושומאן עם טנגו. יחד עם הפסנתר של וולף תנגן רביעיית כלי מיתר. במופע אחר תופיע לצד וולף הזמרת לימור עובד, והקו המנחה והמחבר יהיה מוזיקה מהלבנט. דוגמה אחרונה היא מופע שמהווה בעצם מרתון יצירות של שוברט, שאורית וולף תנגן יחד עם הפסנתרן דניאל גורטלר.

המופע שפתח את העונה, ובו כאמור נכחתי, הוקדש לזמרי העבר אלוויס פרסלי ופרנק סינטרה. גיבורי תרבות מן העבר מליגת העל העולמית, שביצועיהם נחרטו עמוק בתוכי. אל אורית וולף התלוו הזמר נתן דטנר ונגן כלי ההקשה גלעד דוברצקי. ברוב היצירות שולבו קטעים מיצירות קלאסיות מפורסמות, למשל שופן כמבוא אינטגרלי לשיר של פרנק סינטרה. נבחרו כמובן השירים המוכרים ביותר של שני זמרי העבר. הביצועים ריגשו את הקהל, המבוגר ברובו, בעיקר משום שהמוזיקה ואפילו המילים מוכרים לכולם. קשה היה שלא להבחין בשביעות הרצון של הקהל. דטנר שילב שירה עם הנחיה וסטנד-אפ. בקולו ובסגנונו הוא האפיל לא במעט על אורית וולף, שמתבטאת בנחמדות שמרנית וקולה פחות רועם. מבחינתי הייתה זו הופעה מוצלחת, רגועה, נינוחה, מתרפקת ונחמדה. דטנר עשה את העבודה, אף שאיננו זמר-על. עשייתו על הבמה גיוונה את זו של הגברת המובילה. לא מופע שהותיר אותי נרגש ונסער, אבל בהחלט בילוי תרבותי נחמד, ועוד בשעות לפני הצהריים.

ד"ר אורית וולף היא פסנתרנית מוכשרת, מלחינה ומרצה. היא מתנהלת בנעימות ומקפידה על כל פרט, כולל לבושה. מגיע לה כל הקרדיט על כך שהסדרה החיובית מתקיימת כל השנים, שהאולמות מלאים לגמרי ושהקהל יוצא כששפת גופו משדרת שביעות רצון. בחירת והכתבת פרקי הסדרה, שיבוץ האמנים האורחים בכל פרק, ההנחיה וההסברים, ובעיקר הנגינה, הופכים אותה לא רק למובילה, אלא גם למי שהסדרה נשענת בעצם כולה עליה.

לא באתי כאן לבחון ולהציג דעתי דווקא על המופע המסוים, כוונתי העיקרית בכתיבת הטור היא להשתמש בדוגמה זו כדי להעמיק בהסבר דעתי על הסדרה כולה. מדובר במופעים נעימים ותרבותיים. אם מדובר על הסדרה בכללה, הרי שבסופו של דבר היא מיועדת למי שאוהבים מוזיקה קלאסית. ברוב ההופעות בסדרה משובצת מוזיקה קלאסית והסברים על אודותיה. בחלק מההופעות זו אף המוזיקה היחידה המוצגת. יחד עם זאת הסדרה מושכת למגוון גדול של כיוונים. גם הקהל היה טוב ותרבותי, את רובו מהווים כאלה שרכשו כרטיס מראש לכל העונה. אכן, לא מדובר בהופעה של הפילהרמונית או של האופרה, אלא במשהו קל יותר, עם ביצועים פחות מחייבים ועם נגיעות ברורות בעולמות אחרים.

יש כאן שתי אפשרויות: סדרת בוקר עם שמונה מופעים לאורך השנה, וסדרת ערב המסתפקת בחמישה מופעים. יש גם מי שרוכשים כרטיסים למופע בודד זה או אחר. לסיכום אומר שאין לי כרגע תכנית לרכוש כרטיס מינוי לכל העונה, אבל לא מן הנמנע שאגיע גם בעתיד למופעים כאלה ואחרים.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

4 תגובות

  1. שכלל אינני מזלזלת בה, אני שמחה כל פעם מחדש לראות אולמות מלאים גם למוזיקה יותר קלאסית שאיננה מושפעת מגלים אופנתיים מתחלפים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של יונתן

מסתכלים קדימה

כיצד להגדיל את הסיכוי לבחירת מסלול מקצועי מיטבי