כאשר העולם המציאותי והמציאות המדומה נפגשים

עלילת ההצגה "העולם האחר" מתרחשת בעתיד הקרוב. ברקע ניצבות הטכניקות של המציאות המדומה המשלבות יכולות רבות, ובראשן אלה של טכנולוגיית המידע כולל כמובן האינטרנט. רוב אלה שמודעים להתפתחות המציאות המדומה חושבים על המחשת ראייה תלת-ממדית, ועל שמיעה סטריאופונית. מעטים מהם יודעים על ההתפתחויות בתחומי הדימוי של החושים האחרים: ריח, מישוש, וטעם. עם התנופה בתחום, יותר ויותר מומחים חוזים כי הדורות הבאים יבצעו פעולות שגרתיות רבות בעולם המציאות המדומה, כגון מפגשים חברתיים, בילויים, לימודים, קניות, טיולים, וכן הלאה.

סיפור המחזה שמעלה כעת תיאטרון החאן, עוסק בחקירה משטרתית של אדם שהקים מתחם מציאות מדומה באינטרנט, שבו הגולשים מבצעים מעשים איומים ואפלים. המחזה מציף את הבעייתיות בהחלת החוקים והמוסר של העולם המציאותי על עולם המציאות המדומה, כאשר החיבור ואפילו החפיפה ביניהם הולכים והופכים למאסיביים.

מבחינת המבנה זוהי דרמת מתח שלאט לאט חותרת אל הסוף המפתיע. בהצגה המינימליסטית משתתפים חמישה שחקנים בלבד המגלמים את דמויותיהם של בעל המתחם האפל, שני אנשים שגולשים באותו מתחם, ושתי דמויות אווטר שמייצגות את שני הגולשים במתחם האמור. למי שאיננו בקיא בתחום, אווטר היא דמות במציאות המדומה שמייצגת שחקן אמיתי המפעיל אותה כרצונו. הדמות נבנית לפי רצון השחקן והיא עשויה להיות שונה מהשחקן האמיתי בגיל, במין, בסגנון הדיבור וכן הלאה. גם התפאורה שמלווה את ההצגה מצומצמת ביותר. כיסא אחד שעולה לבמה ומורד תדירות, וכן מיטה אחת שנוכחת עוד פחות. על הרקע האפל מוקרנות תדמיות שיוצרות אווירה עתידנית-בדיונית.

שמחתי מאוד שהחלטתי ללכת להצגה זו. לא זכורה לי עוד הצגה שעוררה בי כל כך הרבה מחשבות. מהתרשמות שטחית תוך כדי יציאה מהאולם ומהקשבה מאולצת לשיחות בקרב היוצאים מהאולם בתום ההצגה, למדתי שבלא מעט מהם העלתה ההצגה סימני שאלה ועוררה מחשבות. מה עוד צריך בן אדם שבא להצגה? למה נועדה אומנות התיאטרון בראש ובראשונה, אם לא לעורר מחשבה בלב אנוש?

לכן אני ממליץ גם לכם ללכת להצגה, וזאת בתנאי שקודם לכן תבינו, ברמה מינימלית לפחות, מהי מציאות מדומה ולאן מועדות פניה. מי שלא בקי בתחום יתקשה ליהנות או להבין מהו בעצם הדיון המשמעותי שמתעורר. זו כנראה הסיבה שבתחילת ההצגה עלתה הבמאית לבמה והסבירה ממש בקצרה מהי מציאות מדומה. לעניות דעתי לא היה בכך די לחלק מהצופים.

העובדה שיצאתי מן ההצגה מרוצה וטעון הגיגים נעוצה בין היתר בחוויה אישית מן העבר, ששבה וצצה אצלי פתאום בדקות הראשונות של ההצגה. לפני 11 שנים ניסיתי, בדרכי, להעביר מסר לסטודנטים שלי על עתיד טכנולוגיית המידע, ובין היתר דיברתי על המציאות המדומה, על התרחבות השימוש בה ועל הקשר שלה לעולם האמיתי שעלול להיות בעייתי. נתקלתי אז בהרבה סקפטיות, כמו בכל המקרים שבהם אני מנסה להציג לסטודנטים את הערכותיי לגבי ההתפתחויות הצפויות בגזרות השונות של טכנולוגיית המידע.

תוך כדי הדיון הבאתי אז לסטודנטים דוגמה מאתר Second life. הסטודנטים שלמדו במחלקה בולטת בתחום טכנולוגיית המידע לא הבינו מדוע מישהו יפעיל דמות אווטר שלו ויקנה לה בכסף אמיתי בגד וירטואלי. הם האמינו עוד פחות שאווטרים מקיימים באתר יחסי מין עם אווטרים אחרים תמורת תשלום בכסף של ממש. הם נדהמו לשמוע כי הפרקליטות בגרמניה מינתה תובע כדי שיפתח בחקירה לאיתור גולש, שאווטר שלו בדמות אדם בוגר קיים יחסי מן עם אווטר בדמות של קטין. בזמנו כתבתי על כך מאמר באתר טכנולוגי ששימשתי אז פרשן שלו. ואחרי כל השנים האלה אני מגיע לתיאטרון וצופה בדיוק בסוגיה הזו.