מחשבות על כוכבים

מסתבר שעדיין לא נמצא הפטנט לנבא כוכבות בתחום המוזיקה
עמיקם קימלמן מנהל בי"ס רימון

אם היינו שואלים את גדולי המפיקים המוזיקליים בבריטניה אם היו מוכנים להמר על סוזאן בויל לפני שניגשה לתחרות Britain's Got Talent, אני בטוח שהיינו נתקלים בהרמת גבה במקרה הטוב. בינינו, מדובר באישה לא צעירה, לא ממש ממרכז לונדון אלא מעיירת שדה בסקוטלנד, שאינה נראית או מתנהגת כמו ליידי גאגא או כמו מדונה. והנה, נגד כל הסיכויים, קולה המרגש, השירים שבחרה והאמת שהעבירה בשירתה גברו על כל התחזיות, והיום היא אחת הכוכבות הגדולות של הפופ העולמי.

הקריירה המדהימה של בויל מערערת את כל המוסכמות המקובלות בנוגע לאיתור ולזיהוי כוכבים בתחום המוזיקה, מחזירה אותנו לקביעה שמה שחשוב במוזיקה הם הצלילים והאוטנטיות ונותנת לנו תקווה שמשקלה של האמירה האישית עומד מעל לכול. לא פעם נשאלתי אם אני יכול לסמן כוכב או כוכבת מקרב תלמידי בית הספר רימון. התשובה שלי תמיד שלילית. הרי ידוע למי ניתנה הנבואה. יותר מדי גורמים מעורבים בהגדרת הכוכבות, וכשמדובר בזמרים ובעולם הפופ הדבר מסובך אף יותר. ולא רק זאת. כוכבות בתחום המוזיקה היא דבר אופנתי הקשור לזמן ולמקום. האם פרנק סינטרה היה יכול להיות כוכב היום? האם ביורק הייתה יכולה להיות כוכבת לפני 50 שנה? האם שולי נתן הייתה הופכת היום לכוכבת? ומי זוכר היום את הביץ' בויז למעט בני דורם?

הכוכבות היא הגורם המניע את תעשיית המוזיקה. כוכב הוא מותג מסחרי הניזון ממערכת משומנת של יחסי ציבור ומבניית תדמית שלא תמיד משקפת את המציאות שמאחוריה. ולהזכירכם, גם כוכב יכול ליפול או לדעוך. האם זה מעיד בהכרח על ניבוי כושל?

ברוב המקרים כן אפשר לסמן נגן קלאסי, מנצח או נגן ג'אז בתור הכוכב הבא. עדיין זכורה לי כתבה שקראתי על הכנר שלמה מינץ, שנכתבה כשהיה בן 10. כבר אז הוא סומן כהבטחה העולמית הגדולה של הכינור, הבטחה שהגשימה עצמה. הסיבה נעוצה בכך שבתחומים הללו מדובר תמיד במוזיקה נטו: בכישרון, במוזיקליות, באמירה אישית ובטכניקה. בכל אלה אפשר להבחין כבר בשלב התחלתי ולנבא הצלחה. כל אלה לא יבטיחו בהכרח הצלחה לזמר פופ.

גם מוצארט הוא דוגמה טובה. הוא סופר-סטאר נצחי ולא ידע שהוא כזה. המוזיקה שלו אינה זקוקה ליחסי ציבור, לתוכניות ריאליטי או להשקות למיניהן. היא עברה את מחסום הזמן והפכה לחלק מהדנ"א האנושי כי יש בה עומק ועושר, רגש ואינטלקט והיא אינה פונה לקהל מסוים. היא של כולם. היא מוזיקה נטו.

מאז ומתמיד נקשר המושג כוכבות לעולם הקולנוע. שחקנים ושחקניות, יפים, מצועפים או בנויים לתלפיות נוטעים בצופים אשליות ותקוות למשהו בלתי מושג הגדול מהחיים, והכול בעזרת מראה עיניים. ובינינו, מה הקשר בין מראה עיניים למוזיקה? נכון. אין קשר. אבל מסתבר שאי-אפשר בלי זה כשהמניע העיקרי והמוצהר לבניית כוכב הוא מסחרי. המרחק בין אמנות למסחר אינו ניתן לגישור. מעטים הם המשקיעים המוכנים להשקיע כסף ומשאבים במוצר שלא יניב הכנסה, ומי כמוהם יודע שהאמנות לבדה אינה דווקא המתכון הנכון לכך.

תכניות הריאליטי, כגון 'כוכב נולד' או 'דה וויס', הן ההוכחה לכך שעדיין לא נמצא הפטנט לנבא הצלחה או כוכבות. חייבים להודות בכך. האם הכוכבות שהתכניות הללו מתיימרות להבטיח היא בכלל כוכבות מוזיקלית? האם אנו יודעים לשייך שיר או להיט ולו לאחד מבוגרי התכניות הללו? עד כה הם הצליחו בעיקר כפרזנטורים של חברות סלולר, כמגישי תכניות טלוויזיה או כדוגמנים. ומה בנוגע לבשורה מוזיקלית? נו באמת, הגזמתם…

וקצת על הקשר בין כוכבות לבין בית ספר למוזיקה. ברימון אנו כן יודעים להצביע על תלמידים בעלי כישרון מתפרץ, בעלי אמירה אישית ואותנטית, תלמידים מקוריים ויצירתיים שהלחינו שירים נהדרים. עם זאת, מספרם של מי שאף לא אחד שמע עליהם לאחר לימודיהם, גדול עשרות מונים ממספרם של מי שהפכו לכוכבים, שלחלק מהם, אגב, לא סברנו בתחילה שיש סיכוי קלוש. האם נכשלנו? האם איננו יודעים לעבוד?

התקשורת ברובה נהנית לעסוק בהנחה המוטעית והמרגיזה שבית הספר רימון הוא בית גידול לכוכבים. חברים, שכחתם שאנחנו בית ספר ולא תעשייה. אצלנו חיים עדיין בעידן התמימות. תפקידנו להעניק ארגז כלים לתלמידינו כדי שיחתרו למקוריות ולמקצוענות, ולאפשר להם הזדמנות כמעט אחרונה ליצור מוזיקה נטולת שיקולים של רייטינג ומסחריות. על אמנות שמעתם?

הכותב הוא סקסופוניסט ומעבד, ומנהל בית הספר רימון.

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

2 תגובות

  1. אם לקחת אנשי יחסי ציבור יקרים, הם יכולים לסדר לך הרבה מאד

  2. זה נכון, אך אם אין כישרון אמיתי זה לא יחזיק מעמד. יתכן שתעשה הרבה כסף, אך לא בהכרח תחשב לכישרון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

תמונה של אורית

שינון ולא יותר

הערכת הלמידה בישיבות על פי הטקסונומיה של בלום

תמונה של יגאל

חרקירי מודרני

הדרגים הפוליטי והביטחוני חייבים לקחת אחריות אמיתית

דילוג לתוכן