קשר של אמת

על ז'אק כהן ז"ל ועל פרלמנט הזקנות בנחלת ציון
בית הכנסת עדס בשכונת נחלת ציון ירושלים צילום: dr. avishai teicher he.m.wikipedia.org

לפני כמה ימים הלך לעולמו ז'אק כהן. כהן ז"ל היה שחקן ואמן מחונן, אזרחי ישראל יכלו לחזות בו בסדרות טלוויזיה, למשל "המסעדה הגדולה", בסרטי קולנוע, כמו "אביבה אהובתי" ואף בפרסומות. שנינו ירושלמים, הוא בוגר ממני בכמה שנים טובות. בכל פגישותינו היה לנו חוט מקשר אחד.

סבתי מצד אמי, שרה אלקיים ז"ל, הייתה על סף עיוורון מוחלט. ילידת חלב שבסוריה, שולטת רק בשפה הערבית, אבל מהירת מחשבה ויודעת כל פעולת חשבון בראשה. בילדותי נהגתי לבוא לבקרה בחדרה הקטן שבשכונת נחלת ציון הסמוכה לשוק מחנה יהודה, ולהביא לה מצרכים שלא יכלה לקנות בעצמה.

כמעט תמיד מצאתי בחדרה עוד כמה נשים בנות גילה מדברות ביניהן בערבית עסיסית. בזכות הקשר עם סבתי שלטתי בערבית מדוברת ויכולתי לקחת חלק בשיחה. כל אחת מהנשים המבוגרות קראה לחברתה לא בשמה, אלא בשם בנה הבכור. סבתי נקראה אם עזרא. האחרות נקראו אם ציון, אם שלמה ואם יעוב (יעקב). אם יעוב הייתה זקנה בעלת חוש הומור רב, שוב ושוב העלתה חיוך על שפתי חברותיה. היה לה כושר חיקוי מדהים. באחד מביקוריי מצאתי שם את ז'אק כהן, ואז הבנתי שאם יעוב היא אמו של ז'אק.

שנים עברו. לא אחת פגשתי את ז'אק בתל אביב או בירושלים, אחרי מופע או בפגישה מתוכננת מראש בבית הקפה, ותמיד העלינו זיכרונות על הנשים הזקנות שישבו בחדר הקטן וליהגו על הוויות עולם.

ז'אק כהן היה בן למשפחה מזרחית של אנשים עמלים. הוא עבד בעבודות שונות עד שהגיע לתחום המשחק, שבו יכול היה להציג את כישרונותיו האמתיים והמגוונים כל כך. אני הייתי בן למשפחה מעורבת. הצד של אמי היה דומיננטי יותר בעיצוב חיי, כיוון שהמשפחה המורחבת קבעה את מושבה בירושלים והתקשורת הייתה ישירה יותר.

אני מסתכל על התודעה המזרחית החדשה שפורחת כביכול, ומחפש את זהותי ואת זהות ילדיי, שגם אמם הייתה בת עדות המזרח, בתוך הז'רגון המזרחי. האופנה של העלאת הנושא עומדת בסתירה מובנית לנישואין הבין-עדתיים שכל כך רווחים בישראל.

חברים אשכנזים היו מבקרים אתי אצל סבתי והיו משוחחים איתה בתרגום שלי. לא הייתה שום מחיצה עדתית בשיחה, אלא אנושית בלבד, בין חבריי לבין סבתי המתקשה לראות. אבי, שמוצאו מאוקראינה, גם הוא פגש את ז'אק כהן באותן נסיבות של "פגישת הזקנות בשכונת נחלת ציון" וגם הוא שמר אתו על קשר.

נזכרתי בהווי המשפחתי הפשוט והבלתי אמצעי שעה ששמעתי על מותו של ז'אק כהן. איש לא יוכל להחזיר את ימי התמימות בחדרה של סבתי, אבל תמיד אזכור את השורשים האמתיים שקשרו בין אדם לחברו במציאות ירושלמית לא קלה. ברוח זו אני נוצר את זכרו של ידיד נעורים שהלך לעולמו.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

8 תגובות

  1. היה אדם נפלא ושחקן מוכשר. היום הצעירים לא מכירים אותו וחבל.

  2. צריך להשקיע יותר בהנצחת שחקנים ואמנים ועוד יותר להשקיע בעזרה לאלה שנמצאים אחרי סוף הקריירה ומצבם לא טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך