מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

קואופרטיב אמנים כפתרון למצוקתם הכלכלית
מירי אלוני צילום: עמנואל ילין ommons.wikimedia.org

בחודש פברואר השנה שֹם הזמר גבי שושן קץ לחייו. זמר הרוק והנשמה, שהיה כוכב בשנות ה-70 התאבד בשל מצוקה כלכלית. לצערנו, אמנים ישראלים נוספים נמצאים גם הם בקשיים כלכליים. יהודה קיסר ומירי אלוני, למשל, נאלצים לשיר ברחובות כדי להרוויח את לחמם.

מותו הטראגי של גבי שושן ז"ל, ומצבם הכלכלי הקשה של אחדים מטובי אמנינו, מעוררים כמה שאלות נוקבות. אחת השאלות היא האם לנו כקהל יש אחריות כלשהי כלפי האמנים הוותיקים לאחר שתהילתם חלפה לה?

דומה שהעמדות בסוגיה זו חלוקות. מצד אחד העמדה "המשפחתית", שעל פיה מערכת היחסים בין האמן לבין הקהל מושתתת על ערכים משפחתיים, שמתוכם נובע כי ראוי שהקהל יזכור לזמר חסד נעורים, ועל כן הקהל אחראי על האמן ומחויב כלפיו, גם בחלוף ימי תהילתו, גם בשלהי הקריירה שלו.

מצד שני קיימת עמדת "השוק חופשי" שעל פיה היחסים היחידים הקיימים בין האמן לקהל הנם צרכניים, והיסוד היחיד שעליו הם מושתתים הוא ההיצע והביקוש. על פי תפיסה זו, מעבר לתשלום עבור המוצר (מופע, דיסק) שמייצר האמן, אין שום יחסים אנושיים בינו לקהל. לא כל שכן חובה, מחויבות או אחריות.

ואכן בשוק החופשי כמו בשוק החופשי לא מעטות הן אבני הנגף העומדות בפני האמן. ככל איש עסקים, גם על האמן מוטלת האחריות להיכנס לשוק החופשי ולשרוד בו בשל ולמרות תנודותיו. לעתים על האמן לעשות זאת תוך כדי התאמת מרכולתו האמנותית – "המוצר" – לטעם הצרכנים, כנדרש בשוק החופשי. יתרה מזאת הקשיים הולכים וגדלים עת שהאמן נמצא בשלהי הקריירה שלו או בעת שתהילתו חולפת.

דומה כי בעולם זה של תחרות חופשית חסרת פשרות, צירוף נסיבות חיים קשות מביא לפעמים אנשים לחיפוש מוצא קשה לא פחות, כמו יציאה לעבודה ברחוב, או אף קיצוני – בדרך הפתרון הטראגי. אך האם צו הגורל הוא?

בספרו "אלט-נוילנד", פורש חוזה המדינה בנימין זאב הרצל את רעיונו בדבר אפשרות הקמתם של איגודים קואופרטיבים בתחומים רבים של החיים האנושיים בתוך העולם הקפיטליסטי. בין התחומים מוזכר גם תחום התרבות. איגודים קואופרטיביים אלה הנם התארגנויות שיתופיות המתבססות על עקרון הערבות ההדדית ומספקות לחבריהן חיסכון וביטוח למקרי מחלה, זקנה, מוות ואסון.

המציאות מוכיחה, כי התפיסה "המשפחתית", הבונה על רצונו הטוב של הקהל, סופה לאכזב בדרך כלל. אולי התארגנות רצונית מודעת מבעוד מועד של האמנים עצמם ליצור קואופרטיב אמנים הדואג לחבריו, תבטיח את קיומו של האמן גם בעת קשה ואולי אף תוכל לשמש נתיב אנושי לתרומה, מצד אמנים כשהם בשיא גדולתם.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email

10 תגובות

  1. היה עבורי בצעירותי שיא הכשרון ההצלחה והזוהר וראו לאן הגיע. אסור שזה יקרה.

  2. אין ספק שערבות הדדית חסרה בעולמנו,בחברה החרדית ערבות זה לזה היא תופעה נפוצה ועמוד תווך לקיום חברתם.תודה שהעלת נושא כה כאוב ,חשוב.

  3. על המדינה לדאוג לכך. ולא בצורה מאולתרת אלא בצורה מסודרת על פי נוהלים מסודרים

  4. ההתאגדות העממית היא התרופה למציאות דורסנית ולשלטון כוחני ומנוכר

  5. מוצא מזרחי, מבטא מרוקאי, שיר ערבי ואתה מסודר. תת אלוף רגב דואגת ללכם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פרסום תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר.
התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך.

עשוי לעניין אותך

שרטוט סמלי בית

מהי חברת ניהול נכסים?

שירותים נרחבים לבניינים על מנת שהמבנה יישאר מטופח וישמור על ערכו

שאול אייזנברג

שכונה

פיטורי המאמן במכבי תל אביב

פיצוץ אטומי

על הסף

חידוש הסכם הגרעין עם איראן – תרחישים אפשריים