הנוסחה לכיתה מלאה

האנשים שמלמדים אותנו הם האנשים המשפיעים ביותר על אישיותנו. גם ממרחק שנים רבות נזכור את המורים הטובים שלנו, אלה שהטביעו חותם והוסיפו לנו דעת קצת מעבר לחומר הלימוד.

בעידן האינטרנט קשה מאוד להתחרות על נוכחות הסטודנטים. בסופו של דבר, הכול נגיש וגלוי ברשת, ומקרים רבים החומר באינטרנט אף נהיר יותר מאשר בשיעור. סטודנטים רבים מוצאים את השהייה בשיעור בזבוז זמן של ממש, והתופעה הזו יכולה להעיד באופן ברור על איכות המרצה.

הציצו לתוך כיתה, בדקו מהו אחוז הסטודנטים הנוכחים בשיעור ותוכלו להסיק על איכות המרצה. שלא תטעו, המרצה יכול להיות עילוי מבחינה מדעית, אך ללא החיבור לסטודנטים, ללא היכולת להעביר את החומר בצורה ברורה, ללא ערך מוסף בשיעור הספציפי שלו, הסיכוי למלא את הכיתה הוא נמוך מאוד.

ומהי הנוסחה לכיתה מלאה? לדעתי מדובר בשילוב בין רמת האכפתיות, רמת הקורס והקושי בהבנת החומר בצורה עצמאית, רמת העניין שהמרצה מצליח ליצור וכמובן, אין לשכוח את "הפריים טיים האוניברסיטאי".

אתחיל דווקא בשעות השיא האוניברסיטאיות. שעת ההרצאה היא הגורם היחיד שאינו מושפע מאיכות המרצה. ככל שהשיעור מתקיים בשעות אטרקטיביות פחות, כך שאר הגורמים ייאלצו לקבל "ציון" גבוה יותר במדד התלמידים. שיעורים בשעה מוקדמת בבוקר (בשעות סטודנטיאליות זה 8:00–9:00) או בשעה מאוחרת בסוף היום (18:00–20:00) יצטרכו לפצות על כך בשלושת הקריטריונים האחרים שמניתי. כיתה מלאה בשעה 08:00 בבוקר היא בהחלט מדד לטיב ההרצאה.

היבט נוסף הוא יחסי האנוש של המרצה. אדם שנכנס לכיתה בחיוך, שואל לשלום התלמידים, מנהל מדיניות של "דלת פתוחה", מגלה אכפתיות לסטודנטים ולהצלחתם, הוא אדם שתעריכו יותר. יהיה לכם נוח יותר לבוא ולהקשיב לו. זה לא המדד היחיד שיקבע אם תהיו אורחים של קבע בשיעורים שלו, אך זה בהחלט נותן לו סיכוי טוב על פני האחרים. מרצה שיתנהג ההפך מהאמור, יזכה כנראה ליחס בהתאם מהסטודנטים, אך לצערי הרב במרבית המקרים זה לא כל כך יפריע לו או למישהו אחר מסגל האוניברסיטה.

רמת הקורס. יש קורסים הנחשבים קשים, זה משתנה מתואר לתואר. אלו הקורסים שבהם הסטודנטים יורקים דם כדי לצלוח אותם. ממוצע בהם נמוך, אחוז הנכשלים גבוה והפחד מאי-הצלחה גורם לתלמידים רבים להופיע לשיעור. ככל שהמקצוע נחשב קשה יותר, וככל שהמרצה יעביר את החומר בצורה טובה יותר, כך יגיעו סטודנטים רבים יותר. יתרה מכך, אם לאותו מקצוע יהיו שני מרצים מקבילים, והאחד יעביר את החומר בצורה ברורה בעוד השני יעביר בצורה ברורה קצת פחות (בלשון המעטה), אצל המרצה הראשון תמצאו כיתה מלאה, על חשבון התלמידים הרשומים לשתי ההרצאות, בעוד המרצה השני בקושי ישלים מניין.

הגורם האחרון הוא העניין בשיעור. אני אישית מרגיש שמעט מדי מרצים מצליחים ליצור אצלי עניין. והרי כשאתה בוחר מקצוע, ברוב המקרים יש לך תשוקה מסוימת אליו. לצערי הרב מרבית המרצים, לפחות עד נקודת הזמן שאני עומד בה, לא סקרנו אותי יותר מדי. זה חבל לי, כי לתפישתי מקצועות רבים אפשר להפוך למעניינים, הכול תלוי בגישה. כאשר מקבלים את החומר כמו שהוא מופיע במצגת או באינטרנט, אין שום יתרון בהגעה לשיעור. מנגד, אם יעמוד מולי אדם שיצליח לרתק אותי, אני אגיע אליו. בכל עת שבה יתקיים השיעור וללא התייחסות לרמת הקורס או לחשיבותו.

לסיכום, בצורה גסה אפשר לחלק את המרצים לשניים. כאלו שתגיעו להרצאה שלהם וכאלו שלא. ולצערי הרב, מנקודת המבט שלי ושל אחרים בסביבתי, את רוב ההרצאות עדיף להשלים לבד בבית. בשעות הנוחות לכם, בקצב שלכם ומעניין באותה המידה. גם מי שמגיעים בתדירות גבוהה וקבועה להרצאות מלינים על הנושא, ומודים שהם הולכים לשיעורים רק כי הם יודעים שאם לא כן היו סתם מעבירים את הזמן בבטלה. אבל אולי הקונצנזוס הזה הוא שגורם למורים הטובים באמת להיות כאלה. להתבלט יחסית לכל השאר, להשפיע עלינו ולעצב את אישיותנו. ומנקודת מבטי, מצטייני ההוראה ראויים לשבח לא פחות מעמיתיהם המצטיינים במחקר.