זר לא יבין זאת. כאדם שחי חודשים רבים בפריז, אני מודע לחשיבות ולהשפעה של העיתונות המאוירת במדינת הקרואסון והבאגט. להשוואה, ניתן להתבונן בישראלי ממוצע המנסה להבין את המהומה בעקבות קריקטורות אנטישמיות שפורסמו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, ׳זה רק קומיקס, את מי הוא כבר עניין?׳ מסתבר שבצרפת קומיקס מעניין את כולם.
זאת המדינה שייצרה כוכבי קומיקס רבים, כטיטוף, סדריק ואסטריקס, ושבה נמכרות מאות אלפי חוברות קומיקס של דיסני בכל חודש – וטווח הגילים של הרוכשים יפתיע כל ישראלי. בהתאמה, פעמים רבות הסאטירה הצרפתית הליברלית מתבטאת באיורי קריקטורה. אולי היו אלה איורי הקריקטורה שטבחו בכותבי המגזין 'שארלי הבדו' השבוע, שהרי לטענת האסלאמיסטים המעוניינים להחיל את חוקי השריעה בצרפת 'עטים פוגעים יותר מכדורים'.
אבל שום סולידריות המתבטאת בפרסום תמונה ׳אני שארלי׳ או של עט שבור לא תחזיר את חופש הביטוי לשיאו. אם עונשם של המחבלים לא יהיה גדול דיו כדי להרים את קרנו של הלאום הצרפתי – תתחיל מלחמת תרבויות.
רבים יאמרו שהכתובת הייתה על הקיר. הרי צרפת היא ממלכת חירויות האדם ודוגלת בדמוקרטיה בכל מחיר – המדיניות שמציע השמאל, שמחזיק במדיניות החוץ של צרפת. עקרונות אלה אינם עולים בקנה אחד עם כמות המוסלמים הקיצוניים שחיים בה ועם הרצון שלהם להחיל חוקי שריעה במדינת הקרואסון.
קשה לי לדמיין את בית המשפט הצרפתי מחוקק חוקים אנטי-אסלאמיסטיים, אנטי-דתיים או אנטי-מדיניות-ההגירה-הנוכחית של צרפת. אך בהחלט ניתן לשער כי בעתיד יחייבו מהגרים להכיר בחירויות הפרט, שלאורן צרפת חיה ונושמת, ובשם הדמוקרטיה יפילו מפלגות אנטי-דמוקרטיות אסלאמיות.
יהיה אשר יהיה, ההחלטות של הממשלה ושל בתי הדין בצרפת נגד הטרור יקבעו את עתידה הביטחוני של המדינה וישפיעו רבות על העולם המערבי כולו ועל המערכה המערבית הבאה במלחמה בטרור.
במערכה הזאת הטרור ניצח. הרי מעטים העיתונאים המוכנים לחרף נפשם למות עבור חופש הביטוי, ובהחלט ניתן לומר שסאטירה מרוככת-פוליטיקלי-קורקטית אינה סאטירה כלל. אך במלחמה הזאת אסור לאנשי הבאגט להרים דגל לבן. הפעם למען כולנו.
